חור
הנכונות של חור לתמוך ולסייע גם במחיר ויתור על חייו, אינה נובעת מחולשת אישיות, ואינה נובעת מויתור על שאיפות. הרב יהודה ברנדס על פרשת כי תשא
אולם, ככל הדמויות הקודמות שהופיעו בטור הזה, גם חור זכה לעיבוד ולפיתוח של דמותו ואישיותו על ידי חז"ל. הם נסמכים על שיטתם העקרונית לפתוח את הסתומות במקרא על ידי היתלות ברמזים מקראיים, ולהאיר כך את דמותם של אישי התנ"ך בהרחבה ובגודש של פרטים. במקרה של חור, נשענו חכמים על תכונת האישיות היסודית המתבטאת בתמיכתו המתמשכת במשה רבנו, ועל רמזים ושברי פסוקים סתומים בספר דברי הימים, בפרקים המתארים את שושלת בית יהודה.
מעיון ברשימות היחס של משפחות יהודה בדברי הימים, עיצבו חז"ל סיפור מרתק אודות נישואיו של חור לאפרת, היא מרים אחות משה. מרים זו, הייתה נערה חולנית וכעורה, ומכל בחורי ישראל לא נמצא אחד שהסכים לשאתה לאישה. גם בני משפחתה נטשו אותה והתייאשו מסיכוייה לחיות. היה זה חור שזיהה את מידותיה התרומיות, החליט לקחתה לאישה, "לשם שמים". בעקבות הטיפול המסור שלו בה היא החלימה, יפתה ופרחה, ונעשתה לאישיות דגולה בפני עצמה ומנהיגה של נשות ישראל.
כשעלה משה להר סיני, לקבל את התורה, אמורים היו אהרן וחור למלא את
למעשה, אחרי מותו של חור בחטא העגל, החליפה אותו מרים בשלישית ההנהגה, עם אחיה משה ואהרן. היא חייתה שנים רבות אחריו, לכל אורך המסע במדבר, עד מותה בשנת הארבעים, לפני הכניסה לארץ.
דמותו של חור, כפי שהצטיירה על ידי חז"ל, היא דמותו של "האדם התומך". הבסיס המקראי לכך הוא סיפור התמיכה בידיו של משה, וההרחבה האגדית של חז"ל מתפשטת למסירות הנפש שלו בתמיכתו באשתו, ובהקרבת עצמו בחטא העגל.
הנכונות של חור לתמוך ולסייע גם במחיר ויתור על חייו, אינה נובעת מחולשת אישיות, ואינה נובעת מויתור על שאיפות. דרך תיאור דמותו של חור, מלמדים חז"ל אודות האפשרות של אדם לממש את האידיאלים שהוא מאמין בהם והירתמותו להגשמתם, מתוך הבנה שלא מעמדו המרכזי וכבודו הם עיקר מטרתו בחיים, אלא היעדים שאותם הוא רוצה לממש ולהגשים.
מי שעומד יום שלם על ראש הגבעה, ותומך בידו האחת של משה, מבלי להתערב בניהול המערכה, וגם בידיעה שעיני הכל נשואות אל ידי משה ולא אליו, מבין את הערך של המעשה בנפרד מן הצורך למקם את ה"אני" שלו בפסגת הגבעה.
זה הוא אדם שמוכן לעמוד כנגד כל עם ישראל, כאשר הוא מבין שהם עומדים לקראת חטא העגל, ומוכן לסכן את חייו לשם כך.
ומעניין מכל - זה אדם שבבואו לבחור את בת זוגו לחיים, הוא מזהה את הזוהר הקורן מאישיותה, ומתעלם מהיבטים חיצוניים ברי חלוף. היכולת לזהות את התכונות הללו בזולתו, קשורה כמובן בקשר הדוק עם קיומה של התכונה הזאת בעצמו. היכולת להתרכז במהות ולא בדימוי, בפנימיות ולא ברושם החיצוני, מאפשרת לו לעשות זאת גם בפגישתו עם אדם אחר.
חז"ל, בעקבות המקרא, אינם מזלזלים ביופי חיצוני, בכבוד ובעושר. הם אינם מפתחים אידיאולוגיה של זלזול בחומרי, בגופני, באסתטי. אולם, הם מכירים גם באפשרות אחרת. לא כולם נולדו יפים וחסונים, ולא בהכרח יש התאמה בין נתוני הפתיחה הפיזיים והחברתיים לבין הסיכויים של אדם לפעול ולהשיג. יש גם אנשים כעורים, חולים ונכים, גם להם יש מקום ותפקיד בעולם, ולעתים - מקום מרכזי, חשוב ומשפיע.
זאת ועוד, לא כולם אמורים להוביל בראש, ובני אדם יכולים להשתבץ במשבצות שונות על הלוח המגוון של החברה האנושית. גדולתו של אדם היא ביכולתו לזהות ולהבין מהי המשבצת המתאימה לו, היכן הוא יכול לממש את שאיפותיו וערכיו במקום הטוב ביותר, וכלשונו של הרב קוק: תכונה ענוונתנית זו מקנה לו בטחון עצמי ועוצמה להבין ולומר: "בשבילי נראה העולם".
הרב ד"ר יהודה ברנדס, הוא ראש בית המדרש במכללת רוברט מ' ברן, בית מורשה בירושלים. לאחרונה ראה אור ספרו "אגדה למעשה – עיונים בסוגיות משפחה, חברה ועבודת השם", בהוצאת בית מורשה.
נא להמתין לטעינת התגובות
