השבאבניקים – מחוץ לתחום

הרב עובדיה יוסף פסל כתבה בבטאון ש"ס יום ליום שעסקה בתופעת השבאבניקים. בעיתון מדגישים: הכתבה תפורסם בקרוב עם דגשים אחרים. קטעים מהכתבה שנגנזה הגיעו לNRGיהדות

גלעד שנהב | 16/3/2006 13:21

במגזר החרדי מעדיפים ברוב המקרים להתעלם מאלה שעוזבים את המחנה או מתרחקים - השבאבניקים. מדובר בצעירים שעוזבים את עולם הישיבות, חלקם ימצאו את עצמם חוזרים בסופו של דבר בשאלה, החלק השני והגדול יותר יחזור לשורות המחנה החרדי גם אם לא ישתלב בעולם הישיבות.

בעיתונות החרדית הממסדית, "יתד נאמן", "המודיע" ו"יום ליום" לא כתבו עד כה באופן ברור על תופעת השבאבניקים, אך בשבועות האחרונים התכוונו בביטאון ש"ס לשבור את השתיקה ולהתייחס באופן ישיר, ולא על ידי כתבה מרומזת, לתופעה.

במאמר חושפני תחת הכותרת "היכן טעינו", מתאר כתב העיתון ישיעהו גלינסקי על פני 2,500 מילים את תופעת השבאבניקים והשלכותיה על הציבור החרדי. לפני הדפסתו של המאמר ולאחר תהליך עריכה החליטה הוועדה הרוחנית של העיתון לא לאפשר את פרסומו. מי שקיבל את ההחלטה הסופית בעניין היה לא אחר מאשר מנהיגה הרוחני של ש"ס הרב עובדיה יוסף.

הרב יוסף הבהיר כי המאמר בתוכנו הנוכחי לא יוכל להתפרסם, אך הורה לעורך העיתון יצחק קקון לפרסם כתבה בעלת תוכן דומה, בה יתראיינו יותר אנשי חינוך חרדי העוסקים בתופעת תלמידי הישיבות שנשרו מן השורות. המאמר המתוקן, שישבור גם הוא טאבו בחברה החרדית, אמור להתפרסם לקראת חג הפסח. ל-NRG יהדות הגיע נוסח המאמר שצונזר.

אין זו טעות דפוס

כבר בתחילת המאמר מובאת תופעת השבאבניקים ללא מחיצות: "לא, אין זו טעות דפוס. כבר מזמן זה הפך לסוד גלוי, שהשטיח אינו יכול להסתיר גודש "פירות הנושרים" שטואטאו מתחתיו. וכפי שהתבטא אחד המחנכים בפני: "כמעט אין בית אשר אין שם מת", נכתב במאמר. "הכוונה, כמובן לתופעת ה"שבאבניקים". מי הם השבאבניקים - זה למי שאינו יודע, כינוי גנאי לצעירים חרדים פורקי עול שאינם מתנהגים לפי הנורמות המקובלות בקרב בני גילם, כגון לימודים בישיבה, כללי לבוש ומוסר, ומעדיפים להתהולל ולהרבות במעשי קונדס, לעיתים מלווים באלימות, ומעבר לכך בפגיעה ברכוש ובגוף וחציית קוים אדומים" .

העיתון ממליץ להימנע מהחרמתם של השבאבניקים: "אלפים כבר מאותתים על חלומם לצאת לשאלה, פוסחים על שני הסעיפים ונקרעים בין העולמות. הסכסוך הפנימי מייצר ומאפיין עוצמות רגשיות. לכן - אם לא ניגע - דרך התבונה והחוויה כאחד

- בסבל ובשמחה שהם מוקפים - גם אם לפעמים זה כואב ופוצע - הוא רק יפשה. לצורך כך יצאתי לבדוק את "המסע המרתק" של המתנתקים בכח או בפועל מהחברה. את תקוותם, שאיפתם, חששותיהם טרם היציאה. עברנו דרך אלו בחזותם החיצונית שמנהלים חיים כפולים כחרדים וכחילונים, וכלה באלו ש"מימשו" חלומם, ארזו מזוודה ויצאו ל"דרך חדשה קצרה שהיא ארוכה". בדקנו כיצד אופן השינוי בחייהם מצטייר בעיניהם זמן קצר או רב אחריו. גילינו כי בין השורות עולה ונחשפת מהפיכה שמתחוללת ביחסים בין העולמות המנוגדים, פריצת גבולות, טשטוש תחומים, ובעיקר - האשמות חמורות על עוורון מוחלט. אטימות, בורות, בוטות, אכזריות, וחוסר פתיחות ותקשורת. במקום לתרגם נכון את "חנוך לנער על פי דרכו" מעדיפים לדבריהם, לשלם מס שפתיים לחברה. מרססים מטהר אויר, "ובלבד שלא יראני אדם". מעלימים ומתעלמים. הכתובת רשומה על הקיר: "הצילו".

שלבי ההידרדרות

אחד החלקים שייצרו בעיתיות עם הוועדה הרוחנית של יום ליום היה זה בו הכותב מצטט את השלבים השונים בדרך לחזרה בשאלה : "מהאזנה לשיחות של הרב יחיאל יעקובסון מתגלים 7 דרכי הידרדרות: 1. לא לומד. 2. לא מקיים. 3. מואס באחרים העושים. 4. שונא את החכמים. 5. מונע את האחרים מעשייתם. 6. כופר במצוות. 7. כופר בעיקר", החשש בעיתון היה שבעקבות פירוט שלבי ההידרדרות ילכו עוד חרדים באותה הדרך.

במהלך הכתבה מתראיינים גם כמה צעירים שהיו בדרכם לחזור בשאלה: "ש. מצטט בפני פרסומת: "כשרוצים אותך מתאמצים יותר". כנראה הורינו ומחנכינו לא בדיוק מתורגלים ומעודכנים כיצד לשמור כיאות על פקדונם יקר הערך, ואם לא נתעמק בתהליך של "היום אומר לו עשה כך", נתעורר בתדהמה ולא נוכל לדקלם כבעבר "ידינו לא שפכו את הדם הזה". אתה חי חיים כפולים. אתה עובד על אנשים אחרים, לא יודע מה לעשות עם עצמך ואתה מסתבך בשטויות שלא מתאימים לך", אומר ש.