האתוס של הפילגש
בגיליון החדש של כתב העת "אקדמות" מציין פרופסור צבי זהר את האסמכתא ההלכתית למימוש זוגיות ללא חופה וקידושין. משה טור פז התרשם מהקולות החדשים בדיון הרלוונטי שעיקרו "הסדר הפילגשוּת"
המאמרים בכתב העת מגוונים ומעניינים, וכתובים באופן רהוט וקולח. אסקור כמה מהם בקצרה ואתייחס בסוף דברי לכמה מהם בהרחבה:
בתוך השער העוסק ב'עיונים בחברה הדתית', כותב זאב שביידל אודות מקומם של דתיים הומולסביים בחברה הדתית. למרות הנושא הקשה והסבוך מיטיב שביידל לעסוק בעצם חשיבות הדיון בנושא, בתגובות הרבנים בתקופתנו אליו ובאתגרים הנובעים ממנו. באותו שער כותב שמואל פאוסט אודות גישת פרויד למנגנון הדתי-תרבותי ועל ההשוואה בין הנוירוזה לבין הדת. אלישבע רוסמן עוסקת בחינוך לאחריות במסגרת שנת הלימוד הישיבתית שלפני השירות הצבאי.
בשער המכונה 'עיון ומחקר', מתמקדים יוסק'ה אחיטוב והרב חיים נבון בדמויותיהם של שניים מגדולי התורה הציונים-דתיים החיים היום, הרב טאו והרב ליכטנשטיין. אחיטוב בוחן את יחסו של הרב טאו לחברה הפלשתינית אשר לדעתו היא רק בבחינת "דֶמי לאומיות, התחזות לעם" ומצביע על הסיבות לצמיחת תפיסה זו, בייחוד על היכולת "לקריאת ספר ההיסטוריה" והסקת מסקנות מקריאת המציאות.
נבון בוחן את הגותו של הרב ליכטנשטיין ביחס לתלמוד תורה, ועומד על תפיסותיו בנוגע ללימוד גמרא, אל מול לימודו ההלכתי, אשר מציב עמדות שונות זו לצד זו ואינו מנסה להכריע ביניהן. הוא גם מציין את המזיגה של לימוד בריסקאי קלאסי עם השפעות אקדמיות מודעות. באותו שער מובא מאמרו של הרב ד"ר יהודה ברנדס המהווה עיבוד של שיעור הפתיחה שלו למסכת יבמות בבית המדרש של בית מורשה.
בשער המכונה 'ביקורת ספרים' עוסק הרב ד"ר בני לאו בספרו של ד"ר אייל רגב 'הצדוקים והלכתם – על דת וחברה בימי בית שני'. לאו מתמקד באחת מטענות הספר, המציג את הצדוקים כנאמנים למקדש ולקדושת המקום, אל מול בני זמנם. הוא גם מסיים את סקירתו ב 'משמעות אקטואלית של חקר הצדוקים', תוך התייחסות למאמריו של פרופ' דניאל שוורץ וביקורתו ביחס לנטייתה של הציונות הדתית בעשור האחרון לצדוקיות.
באותו
ואולם, אקדמות 17 ראוי בעיקר לציון לשבח על עיסוקו המעמיק והמכובד בסוגיית ה"זוגיות על-פי ההלכה ללא חופה וקידושין". פרופ' צבי זהר כתב מאמר מלומד ומנומק, הבוחן את יחסם של גדולי תורה רבים, ביניהם הרמב"ן, הראב"ד, הר"ן, הרא"ש, הב"ח, ולפי חלק מנושאי הכלים גם הטור והשולחן ערוך לסוגיה הנדונה. לדעת זהר, חכמים אלו סברו שהסדר 'פילגש' בין גבר לאשה מותר מדאורייתא ומדרבנן, בתנאי שהיחסים בין בני הזוג מתקיימים ללא ניצול ותוך שמירה על טבילת נידה. זהר מבקר את המגמה המודעת של הסתרת היתר זה מהציבור, ומבקש "שנדע כולנו להבחין בין מחויבות לה' ולתורתו ובין מחויבות לשמרנות".
הרב יהודה הרצל הנקין והרב שמואל אריאל כתבו מאמרי ביקורת על דבר זהר. הנקין סבור כי "ניתן להתיר פילגש רק באופן פרטי ובדיעבד". למרות ההסכמה כי "כידוע, רבים מגדולי הפוסקים ומפרשי השולחן ערוך הסכימו שפילגש מותרת", סבור הנקין ש"הדורש היתר פילגש בפרהסיה מכשיל את הרבים". הנקין גם מבקר את אופי מאמרו של זהר הלוקה לדעתו בחוסר אחריות.
שמואל אריאל דן במקורות בהם עסק זהר, ממפה את הדעות השונות ומסיק כי רק ה'שאילת יעבץ' התיר פילגשות כקשר זמני ללא קביעות ומסגרת ברורה. אריאל מוסיף ועוסק בהשלכות החברתיות והרוחניות של היתר פילגש ומבחין בין נאמנות לתורת ה' לבין היסחפות אחר התרבות השלטת.
לדיון המרשים שכינס כתב העת 'אקדמות', הצטרפו קולות חדשים אשר הודחקו ונעלמו לאורך ההיסטוריה. שתי תלמידות חכמים עסקו בסוגיה וכתבו מאמר תגובה לצבי זהר. עו"ד מיכל טיקוצ'ינסקי, ראש בית המדרש לנשים בבית מורשה ורחלי שפרכר פרנקל, יועצת הלכה בנשמת ור"מית במדרשת לינדנבאום.
שתי הכותבות עוסקות באופן מלומד ומקורי בסוגיה. הן מודות שפילגשוּת התקיימה באופנים מסוימים לאורך הדורות, אך עומדות על כך שהיא היתה בדרך כלל שנויה במחלוקת ותיאורטית בלבד. הן מביאות את הקול הנשי הרואה בפילגש ביזוי ופגיעה בזכויות האנושיות הבסיסיות ביותר וכדבריהן: "שום אב מסור לא הועיד את בתו להיות פילגשו של מאן דהוא. מי שחרד לעתידה של בתו דאג להשיאה כדת משה וישראל...".
טיקוצ'ינסקי ושפרכר עומדות על הפגיעה הנגרמת בעיקר לנשים מפעילות מינית בוסרית ומוקדמת. הן גם מציינות את חשיבות "קיומו של קשר גלוי ויציב המאפשר שמירה על טהרת המשפחה". לדעתן, זהר מוותר על אתוס הצניעות בישראל ומקדם אג'נדה ליברלית, אשר איננה יהודית.
אין ספק כי דיון זה, על הקולות החדשים שבתוכו, חשוב ביותר ורלוונטי לרבים. הדבר המשמעותי ביותר העולה מתוכו הוא כי בניגוד לגישה הסבורה כי 'מלוא כל הארץ משפט' וכנגדה 'מלוא כל הארץ הלכה', הסוגיה הרגישה צריכה להיבחן גם במטָה-הלכה.
יתכן שזהר צודק ובמסורת היהודית ישנם היתרים רבים להסדר הפילגשות, אבל העולם היהודי איננו הלכה בלבד. על הרבנים ועל הציבור העוסקים בסוגיה זו, מוטלת החובה להכיר ולא להסתיר את ההלכה האמיתית. לא פחות מכך מוטלת עליהם החובה לעצב בית יהודי ואתוס של זוגיות וצניעות הנאמנים לעקרונות המסורת והמוסר. בתוך עקרונות אלו, אין ל'הסדר הפילגשות' מקום של כבוד בדורנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
