בן נון ישלם
לפני 30 שנה קרא הרב יואל בן נון להיאבק בצו המגביל התנחלויות ולא להירתע ממעצרים. ב-82 הוא קרא לחיילי צה"ל לסרב פקודה בפינוי סיני. אחרי פרשת המחתרת היהודית הוא עשה מהפך של 180 מעלות, קרא לדבר עם אש"ף, האשים רבנים בהתרת דמו של רבין, תקף חזיתית את הציונות הדתית ותמך באהוד ברק. פרופיל מקיף של הרב בן נון, ממקימי גוש אמונים, שהצטרף השבוע למפלגת קדימה
ה"בונקר הנטוש" הפך ליישוב עפרה, רבבות היהודים אכן התיישבו ביהודה ובשומרון ובן נון נחשף לתודעה הציבורית כאחד ממנהיגי גוש אמונים, וככזה הוא הוצג במאות המאמרים שפרסם בעיתונות ועשרות הראיונות שהעניק.
כשנה וחצי קודם לאירועי הבונקר הנטוש, בחודש אוקטובר 1974, לאחר פינוי ההתנחלות בסבסטיה, כתב בן-נון מאמר אורח ב"מעריב": "הצו הקונקרטי הזה, המדכא את ההתנחלות ומגביל אותה – כמה מדינות חופשיות יש בעולם שבהן מגבילה הממשלה את מקום מגורי אזרחיה??... הצו המגביל את ההתנחלות הוא צו פוגע ומשפיל, לא צודק ולא מוסרי, מדכא את חופש הפרט וסותר את יסודות היהדות ואת עיקרי הציונות גם יחד. בנסיבות אלה חובה לאומית ואנושית להילחם בצו הזה עד לביטולו הגמור, כפי שנלחמים פעילי העלייה בהגבלות שמטיל עליהם המשטר הסובייטי. מאבק זה לא יירתע מפני מעצרים ומשפטים – אם יעמדו לדין שני פעילים תצטרך התביעה לשפוט עוד מאות. בית הסוהר הוא סם מעורר למאבק כזה, ואף פעם לא גורם מרתיע".
ובכל זאת, מי שעקב אחרי התנהלותו של הרב יואל בן נון ב-30 שנה האחרונות, בוודאי אינו מופתע מתמיכתו במפלגת קדימה. לא סערה בציונות הדתית ובטח לא רעידת אדמה כפי שהגדיר אחד העיתונים את הצעד. קו פרשת המים של בן נון בתפיסתו המדינית היה פרשת המחתרת היהודית שנחשפה בשנת 1984. "מעשי המחתרת סותרים את יסודות המוסר ואת עיקרי המדיניות של גוש אמונים", אמר בן נון לתום שגב בעיתון "כותרת ראשית".
"ההנהגה
בעיתון "נקודה" צידד בן נון בשינוי בדפוסי הפעולה של גוש אמונים ורקם קשרים עם אנשי רוח בשמאל כמו עמוס עוז וא.ב. יהושע. כך מצטט כתב "מעריב" אבינועם בר-יוסף את בן נון בכתבה משנת 87 שזכתה לכותרת "הרב יואל בן נון – הסמן השמאלי של גוש אמונים": "אש"ף הוא ארגון לא מוסרי, אולם מבחינתי אפשר לשאת ולתת אפילו איתו – בתנאי שיבטל באופן רשמי את האמנה הפלשתינית ויסוג מדרך הטרור".
בשנת 89, לאחר התכתשויות קולניות בינו לבין הרב לוינגר הודיע בן נון במכתב לראשי יש"ע כי הוא "מסתלק מכל חברות במזכירות גוש אמונים ומכל מסגרת אחרת שהרב לוינגר חבר בה". לזכותו או לחובתו, תלוי את מי שואלים, נזקפת התפטרותו של לוינגר מהנהגת המתנחלים. "דלתות משרדי גוש אמונים ומועצת יש"ע", סיכם חגי סגל בעיתון "חדשות", "כבר מורגלות בטריקות הרועמות של הרב יואל בן נון...קשה לשכוח שגוש אמונים נוסד בביתו, לפני 15 שנה ומשהו. חבר המזכירות בן נון, תלמיד חכם, לא הצטיין בארגון קרוואנים ובגיוס מועמדים להתיישבות. כוחו היה תמיד בקיום מגעים פוליטיים מאחורי הקלעים", עקץ סגל, שכנו ביישוב עפרה.
במאמר תגובה בעיתון "נקודה" סימן הרב בן נון את השקפתו בחזון ארץ ישראל השלמה: "אם נמשיך בדרך של הכל או כלום נקבל, כמו בסיני, לא כלום".
בשנת 92, חודשיים לפני עלייתו של רבין לשלטון טען בן נון ב"נקודה" כי גוש אמונים נכשל בתפקידו להתחבר לכלל עם ישראל: "גוש אמונים הצליח להקים יישובים רבים לתפארת, אך נכשל כליל דווקא במימד הרוחני שבו התפאר – כלומר בהתנחלות בלבבות. אנשי הרוח, אנשי הקודש, רבנים והוגי דעות, מנהיגים ציבוריים, כל אלה כשלו, ואני בתוכם...רבותיהם (של מפעל ההתיישבות) ברחו מן המערכה והותירו בה את מנהיגי העבר, שהפכו ממנהיגים אידיאולוגים לעסקנים מפלגתיים בינוניים".
הפעם הבאה שבה הסעיר את הציונות הדתית באה אחרי רצח רבין. הרב בן נון האשים רבנים במתן הכשר הלכתי לביצוע הרצח. הוא טען כי בידיו שני שמות של רבנים מוכרים, שהתירו את דמו של ראש הממשלה, אך מעולם לא מסר את השמות למשטרה. מתנגדיו כינו אותו "בוגד" והוא הוצף באיומים על חייו. שירות הביטחון הכללי הצמיד לבן נון שני מאבטחים, איתם הוא הגיע אפילו לבית הכנסת ביישוב. תושבי עפרה נפגעו מבן נון ורבים ביישוב נידו אותו.
בשנת 97, שנתיים אחרי רצח רבין, התראיין בן נון לרינו צרור בעיתון "העיר" ושוב מתח ביקורת על המחנה הדתי-לאומי. "אני רואה שם (במפד"ל) נחישות", אמר בן נון, "חלק מזה הוא חלק ממני וחלק כבר לא חלק ממני, לצערי. השבטיות, המיליטנטיות, זה דוחה אותי". בראיון תואר בן נון כערוץ היחידי בין המגזר הדתי לאומי לראש הממשלה רבין, שבו הביע תמיכה.
בשנת 98 תבע הרב בן נון במאמר בעיתון "נקודה" מן הממסד הרבני ביש"ע לפרסם פסק הלכה שיורה "לבצע מיד, ללא היסוס וללא השהיה, כל צו וכל פקודה של כל לובש מדים מטעם המדינה – כולל הפקודה לפנות ציר, שטח או גבעה". 16 שנה מוקדם יותר, בשנת 82, בעת פינוי סיני השאיר יואל בן נון פתק על דלת ביתו ביישוב תלמי יוסף ובו פונה לחיילי צה"ל. על הפתק נכתב: "מדובר בפשע נגד עם ישראל בארצו. הפקודה היא בלתי חוקית בעליל. יום יבוא ומי שמילא אותה יישפט ולא יקבלו ממנו את ההסבר 'הייתי חייב למלא פקודה'. אנו קוראים לכם לא למלא את הפקודה. צו הגירוש אינו חוקי". הדברים מובאים בספרו של חגי סגל "ימית – סוף".
אם למישהו היה חסר עוד סממן שיצביע על האמביוולנטיות בהשקפתו של בן נון הוא קיבל אותו ביוני 99. בן נון הצביע עבור אהוד ברק. בפתק השני תרם את קולו למפלגת האיחוד הלאומי.
כארבע שנים אחרי שנודה בעקבות התבטאויותיו בעקבות רצח רבין, החליט הרב בן נון לעזוב את עפרה ולעבור לגור באלון שבות. בראיון ל"ידיעות אחרונות" אמר בן נון: "הקטע של עפרה מוצה, ואני חוזר למקום שבו התחלתי את מפעל ההתיישבות. לעניין החברתי היה משקל בצעד הזה אבל זה לא הגורם היחיד".
בשנת 2002, בעת כהונתו של ראש הממשלה שרון ביכה בן נון את ניסיון החבירה של אפי איתם לאביגדור ליברמן. "המנהיגות הדתית-לאומית מובילה לחיסול הציונות הדתית" טען בראיון ל"ידיעות אחרונות". "איתם לא הצליח להוביל למטרות שלשמן הובא".
מאז שנת 84 אוחז הרב יואל בן נון בדעות יוניות-שמאליות בעקביות, ואיש בסביבתו לא ממש הופתע לשמוע על תמיכתו במפלגה שאינה ימנית. למרות זאת, גורמים רבים בימין תוהים על בחירתו התמוהה לקרוא לציבור לתמוך דווקא במפלגה שרק השבוע הצהירה כי תפנה יישובים ותיקים.
כמה חודשים לפני ביצוע תוכנית התנתקות כתב בן נון כי "ביצועה של התוכנית יעמיד את מדינת ישראל בסכנה קיומית חמורה". האם חלה הקצנה בעמדתו? אם נזכרים במאמר שכתב בשנת 87 ובו קרא ליישב את הפלשתינים בישראל – כנראה שהתשובה שלילית.
נא להמתין לטעינת התגובות
