גברתי ראש הממשלה

לכבוד יום האישה הבינלאומי, אבי לן מאתגר את גולשי nrg בשאלה: באיזו אישה היית בוחר לראשות הממשלה. הכינו את הטוקבקים

אבי לן | 8/3/2006 11:56 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
היה לי יותר קל להצביע "קדימה", לו ציפי לבני היתה המועמדת של המפלגה לראשות הממשלה. בחודשים האחרונים שידרגה לבני את מעמדה הפוליטי, עד כדי כך שרבים רואים בה מועמדת ראויה לתפקיד מספר אחת. היא סופר-אינטלגנטית, פרגמטיסטית, בעלת-יושרה, ולמרבית המזל, שמה לא נקשר באף פרשת שחיתות. שום עננים שחורים של חקירה צפויה לא מרחפים מעל ראשה. עמרי שרון אינו בין רשימת חבריה הקרובים. מינויים פוליטיים לא עומדים בראש סדר העדיפויות שלה. בהשוואה לגבר שלפניה במפלגה, זהו יתרון אלקטורלי שלא יסולא בפז.

היה לי יותר קל להצביע "עבודה", לו שלי יחימוביץ' היתה המועמדת שלהם לראשות הממשלה. גם היא סופר-אינטלגנטית. היא רהוטה, שנונה, יש לה אג'נדה חברתית ברורה, והיא אפילו כתבה כמה רבי-מכר העוסקים בין היתר בדברים ששום פוליטיקאי גבר טרם עסק בהם, יחסים שבין גבר לאישה.

ומה בנוגע לליכוד? המממ. יותר קשה. איזו אישה ראויה כבר יש לנו שם? נעמי בלומנטל? נו, באמת. לימור לבנת? נניח. לזכות לבנת אפשר לומר, שהיא פוליטיקאית משופשפת, שהיא כוחנית, שהיא תראה לגברים שמתחתיה מאיפה משתין הדג. לא בטוח שזה מספיק כדי לעמוד בראשות המדינה.
יחימוביץ', לבני ולבנת. השמאלית עדיפה פחות
יחימוביץ', לבני ולבנת. השמאלית עדיפה פחות 
החזון של ג'ודי והנעליים של שרה

האמת, לגבי הליכוד, היה מקסים לו עמדה בראשו אחת מהנשים של שני המועמדים הראשונים. שרה נתניהו, למשל, יכולה להיות בחירה שתגרום לכך שלא יהיה כאן רגע אחד משעמם. היא משכילה, בעלת תואר בפסיכולוגיה, היא אשת-משפחה. הצרה היחידה איתה, היא הדימוי הציבורי הגרוע שממנו היא סובלת, בצדק או שלא בצדק, עד כדי כך שהאסטרטגים של קמפיין הליכוד מעדיפים להסתיר אותה מן העין הציבורית.

תארו לעצמכם ישיבת ממשלה, שרה נתניהו יושבת בראש ואחד השרים אומר משהו שלא מוצא חן בעיניה. אני מקווה שהיא לא תחזיק נעל ביד.

ומה עם ג'ודי ניר-מוזס-שלום (אני מאחל לסילבן נישואין מאושרים ואריכות ימים. המחשבה שחס וחלילה ג'ודי תוסיף לעצמה שם משפחה נוסף, רביעי, עושה לי עור ברווז)?

ג'ודי היא אפשרות מרתקת. קודם כל, היא עממית. יש לה ביצים. היא היתה מופיעה בישיבת הממשלה עם ג'ינס צמוד ויורה הוראות בצרורות לעבר השרים. היידעונית התורנית שלה היתה מקבלת מקום קבוע ליד שולחן הממשלה. החלטות מדיניות היו מתקבלות על-פי מפות אסטרולוגיות או על-פי קריאה בקפה.

בינינו, זה לא יותר גרוע מן האופן שבו מקבלים היום רבים מן הפוליטיקאים

הגברים את החלטותיהם חורצות הגורלות.

הצרה היא, שג'ודי לא רוצה אפילו להיות ראש ממשלה. גם בחלומותיה, היא לא רואה את עצמה שם. החזון שלה אחר, השאיפות שלה אחרות. ג'ודי רוצה להיות אשת-ראש-ממשלה. היא סיפרה לי פעם על החזון שלה, כיצד היא תסתובב ברחבי הארץ עם ג'יפ פתוח ותחלק מתנות לעניים. זה יכול להיות מחזה מקסים.

בינתיים הניסיון הפוליטי המצומצם של ג'ודי כולל רק את תפקיד שרת-החוץ בפועל, בתקופה שסילבן היה שר החוץ, והיא היתה זאת שבחשה מאחורי הקלעים במינויים.
ראש הממשלה ובעלה? צילום: ברקאי וולפסון
ראש הממשלה ובעלה? צילום: ברקאי וולפסון ברקאי וולפסון

געגועים לגולדה

חלפו יותר מדי שנים מאז עמדה כאן אישה בראשות הממשלה. אני מתכוון לגולדה מאיר. פתאום נתקפתי גל של נוסטלגיה אל הקשישה המרושעת שהביאה אותנו אל מלחמת יום הכיפורים ותיזכר בתודעה הציבורית כזאת שאמרה על מנהיגי הפנתרים השחורים "הם לא נחמדים".

כשגולדה היתה ראש ממשלה, הבדיחה הנפוצה היתה: "היא הגבר היחיד ליד שולחן הממשלה". בדיחה סקסיסטית, מגעילה, שמקומה לא יכירנה היום. בכל זאת, התקדמנו קצת בשלושים השנים האחרונות, או כך לפחות אני מקווה.

איזו עוד אישה בישראל יכולה בכלל להיכנס לקטגוריה של מועמדת בעלת סיכוי לתפקיד הבכיר במדינה? לא שאין אצלנו נשים ראויות, מבריקות, בעלות חזון. לצערנו, רוב הנשים הראויות בחרו להתרחק מפוליטיקה כמו מאש. חלק מן המעטות שהצליחו לחדור לעולם הפוליטי, הן לא יותר מבדיחות עגומות. את בלומנטל כבר הזכרתי. ענבל גבריאלי ורוחמה אברהם הן קוריוזים מאותו סדר-גודל.

סקסיסטית ומגעילה. הבדיחה, לא גולדה. צילום: אי-פי
סקסיסטית ומגעילה. הבדיחה, לא גולדה. צילום: אי-פי צילום ארכיון: אי-פי

אורלי ויינרמן משודרגת

פנינה רוזנבלום היא כבר סיפור אחר. הציבור אוהב אותה. היא הצליחה למתג את עצמה כסיפור הצלחה, כאישה שבאה מרקע של עוני ומצוקה (הגירסה הבלונדינית של עמיר פרץ, רק בלי שפם) והצליחה לבנות אימפריה כלכלית בעשר אצבעות.

בחירתה לראש הממשלה יכולה היתה להיחשב למין סוג של מעשה פוסט-מודרניסטי חתרני. כמעט כמו מינויה של צ'יצ'ולינה. לא שאני רומז חלילה שיש דמיון כלשהו בין השתיים. אין דמיון כזה. הטיקט הפוליטי של צ'יצ'ולינה כלל בעיקר את הקריירה הקולנועית החושפנית שלה, ואת היכולת המופלאה שלה לחיות בדו-קיום עם הגוף שלה ועם נחשים הנתחבים בכל מיני מקומות.

רוזנבלום, לעומתה, ממצבת את עצמה היום כאשת-עסקים מהוגנת ומכופתרת. גם חיבתה לגברים צעירים התמתנה עם השנים, והבעל הנוכחי, ככל הידוע לי, נמצא פחות או יותר בטווח הגילאים שלה. למעשה, רוזנבלום השתמשה בתכסיסים הנשיים העתיקים ביותר כדי להשיג מטרות שנחשבו ל"גבריות": כסף, כבוד, זוגיות עם מי שצעיר ממך בשנים רבות.

בנקודת הפתיחה שלה, פנינה רוזנבלום היתה מין סוג של אורלי ויינרמן, אך היא השכילה לנצל את הדימוי של "בלונדינית מטומטמת" כדי להכות את הגברים בבטן הרכה שלהם: אני מתכוון לכיסם.

שני סיפורי הצלחה. ג'ודי ופנינה. צילום: אמיר מאירי
שני סיפורי הצלחה. ג'ודי ופנינה. צילום: אמיר מאירי אמיר מאירי

הסקר של nrg

לצערנו, החזון של אישה בראשות הממשלה נראה היום רחוק מתמיד. זה בלתי נתפס בעיניי. למעלה מ-50 אחוז מאזרחי המדינה הם נשים, ובכל זאת, הן נותנות לגברים לכלכל – ולקלקל – את ענייני המדינה. ואחר כך הן עוד באות להתלונן, שנשים מרוויחות פחות מגברים.

לכבוד יום האישה הבינלאומי, nrg החליט לאתגר את הגולשים: בצד הימני של הכתבה הכנו לכם סקר, איזו אישה היית רוצה לראות בראשות הממשלה. אתם מוזמנים להקליק - וכמובן להגיב.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אבי לן

צילום: טל פמסון

העורך הראשי של NRG מעריב

לכל הטורים של אבי לן

עוד ב''פוליטי/מדיני''

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים