עננים בשמי התכלת
ההבטחה הגדולה ופרץ היצירתיות הוחלפו באכזבה והקפאת תקציבים, תוכניות המקור הפכו לשידורים חוזרים, והמנויים נטשו. לרגל הפסקת שידוריו של הערוץ, משחזרים ג'קי לוי, אורי אורבך, שהרה בלאו ומגישים נוספים את ימי תכלת העליזים ומתיימרים לשים אצבע על נקודת הכשל. פרוייקט מיוחד על שם שלמה בן צבי
לוח השידורים של העונה הראשונה כלל תוכניות אירוח, שיעורי תורה, קליפים שחשפו יוצרים דתיים וגם כמה הברקות שהפכו בהמשך למותג כמו "היהודי הנודד" עם ג'קי לוי, שהיה מין מסע עולמי באווירת אחינו בתפוצות. לוי טייל באירופה, דרום אמריקה וישראל והביא חתיכות היסטוריה וכתובות של מסעדות כשרות למטיילים עם ציצית.
האודישנים של "הצנועות והחסודות", תוכנית שהפכה גם היא למותג, נראו כמו חגיגה. עשרות עלמות חן דעתניות אופרו והצטלמו לטלוויזיה לראשונה בחייהן, עד שנקבע הרכב שייצג פחות או יותר את כל מופעי הנשיות בחברה הדתית והפך את השיחה הפנים מגזרית לקאלט.
"הצנועות" הביאו אל המסך רהיטות, חשיבה מפוקחת ובעיקר לגיטימציה לדעה הנשית בענייני אקטואליה וחברה. המבקרים התמוגגו. בהמשך, הופקה הטלנובלה החרדית "החצר" שגילתה לעולם את רננה רז ואת הדרמות בחצרות חסידים וליטאים.
אחרי שנה היו לערוץ 100 אלף מנויים. היתה הרגשה שהעסק רץ. ואז התיאבון של בן צבי גבר. הוא החליט להצניח אל ראש הפרמידה מנכ"לית שבאה מ"השטח". איריס הוד, אשת טלוויזיה מצליחה וחילונית שקצרה הצלחה בחברות הכבלים קיבלה את המושכות. עם או בלי קשר, זה היה גם הרגע שבו החל ערוץ תכלת לאבד גובה.
המנכ"לית החדשה לא אהבה את הרוח הצינית והאירונית שנשבה בשמי התכלת. לדעתה, ערוץ יהודי אמור להיות הרבה יותר מזמין וחם, פחות אירוניה ויותר אור ואהבה. זו היתה ההוראה שקיבלו הטאלנטים והתסריטאים. אורבך לא הסכים עם דעתה של הוד, אולם בן צבי סמך את ידיו על החלטותיה של המנכ"לית. חילוקי הדעות בצמרת הביאו להתפטרותו של אורבך ולשינוי פני הערוץ.
יעל אבקסיס החליפה את וייסברט וה"צנועות" הוקפאו. ההנהלה החדשה רצתה לשנות פורמטים, להפיק תוכניות חדשות ולשנות לוגו. בסופו של דבר ההפקות נתקעו ושודרו שידורים חוזרים. אחרי חודשים ספורים עזבה איריס הוד והיה ברור שהערוץ עומד בפני סגירה.
"אלי התקשר אורי אורבך", משחזרת שהרה בלאו, אחת ממנחות התוכנית "הצנועות והחסודות", "וסיפר שרוצים לעשות תוכנית נשים. היה לי אז ניסיון טלוויזיוני כלשהו וחשבתי שאורי מציע לי בדרך ידידותית להצטרף לתכנית. ההצעה התבררה כמסלול אודישנים מפרך, ללא שמץ פרוטקציה".
לדעתה של בלאו, הערוץ עשה רק טוב לנשים דתיות, שנחשבו
"כאשר הקימו את הערוץ, אני הייתי אחד השמות הראשונים שפנו אליהם, כטאלנט חובב", מספר ג'קי לוי. "ניסינו לחשוב מה היינו רוצים לעשות וככה הגענו לרעיון של ה'יהודי הנודד". יצאנו לדרך, ומה שיצא מכל זה משודר עד היום בשידור החוזר ה-125. לדעתי, עברנו בענק את ה'איים האבודים' בשידורים החוזרים! מדי פעם עוצרים אותי אנשים ברחוב וטוענים שזיהו הבדלים בין שני שידורים חוזרים".
לוי מדבר בגילוי לב על סגירת הערוץ: "זה נורא פשוט. המסגרת שבתוכה פעלה 'תכלת' היתה חסרת תוחלת מבחינה כלכלית. בארץ, אתה לא יכול לחיות על מנויים, ובטח לא מנויים שמגדירים את עצמם כ'אנשים אנינים נישתיים'. הערוץ היה מין צירוף של אנינות ויהדות שכולם היו שמחים שיהיה להם בסל הבסיסי, אבל לשלם עליו במיוחד זו היתה בעיה. למרות זאת, כמות המנויים היתה מדהימה, אבל לא מספיקה. הערוץ החדש שיקום יפתח את המטריה שנקראת 'יהדות' למקומות קצת יותר רחבים. החלום שלי הוא שהערוץ שיקום יהיה מה שהערוץ הקודם היה צריך להיות".
שרון מייבסקי הגיעה לערוץ 'תכלת' דרך אודישנים לתוכנית 'הצנועות והחסודות'. "היה נהדר לעבוד בתוכנית הזו", היא אומרת. "לכולנו היתה תחושה שסוף סוף אנחנו עושות משהו חדשני. היתה אווירה מצויינת, בעיקר בעונה השניה של התוכנית".
למייבסקי אין עמדה מגובשת לגבי השאלה אם אכן צריך ערוץ שיפנה לדתיים וישדר תכנים יהודיים. "מצד אחד", היא אומרת, "הערוץ נפל כי כנראה הוא לא הביא מספיק רייטינג, אבל מצד שני יתכן שניהול אחר היה יכול להיות מפתח לערוץ מצליח. העובדה שערוץ אינו מכניס כסף אינה אומרת שאין צידוק לקיומו". כיום מייבסקי היא דוברת איגוד מרכזי סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית.
"פנו אלי כשהחליטו בערוץ שרוצים להתקדם לכיוון של ערוץ טלוויזיה", אומר אורי אורבך."הציעו לי לנהל תוכניות ולהיות אחראי על התוכן. זו היתה תקופה יפה". מבחינתו של אורבך הערוץ נסגר כבר לפני שנתיים: "שנתיים שערוץ תכלת לא מייצר תכנים חדשים, אבל הוא נסגר לצורך פתיחה מחדש, על ידי מורשת". אורבך לא מפרט לגבי החוויה לעבוד בערוץ: "מקום עבודה זה מקום עבודה".
ואם יקראו לך לעבוד בערוץ החדש?
"דיה לצרה בשעתה".
גם מרים הופמן, היום כתבת הטלויזיה של ערוץ 7 ותחקירנית בתוכנית "חוצה ישראל", הגיעה לערוץ 'תכלת' על ידי מודעה לגבי אודישנים ל'צנועות והחסודות'. "חשבתי שיתנו לי לחלק שם תה", אומרת הופמן, "ובסוף מצאתי את עצמי כאחת המנחות בתוכנית".
הופמן סבורה שחייב לקום ערוץ המשדר תכנים דתיים במקום זה שנסגר. "יהיה עצוב מאוד אם לא יקום תחליף ל'תכלת', שבאצעותה נעשה נסיון להקים אלטרנטיבה תקשורתית, ולא סתם רייטינג רדוד. הרבה אנשים לאו דווקא דתיים התעניינו בתכנים של הערוץ".
"בחור צנוע ואלמוני בשם אורי אורבך מונה למנהל תוכניות ואחרי שעתיים היתה לי תוכנית אישית בשם הפשקוויל", אומר קובי אריאלי. "בהתחלה התחושה היתה שעובדים בטלויזיה, משהו כמו ערוץ 2, הכל היה מאוד טלוויזיוני ולפי הכללים. ורק פעם בחודש חודשיים כשהייתי בא לישיבות, היתה תחושה של 'לחיות בתוך השטיבל'. שלמה בן צבי היה משוחח עם העובדים ואומר להם דברי תורה. זה היה נחמד".
לדעתו של אריאלי הערוץ לא היה אמור להיסגר. "זה היה כנראה סיפור של כסף", הוא אומר, "וזה עצוב לי מאוד. כשזה קורה שוב ושוב אתה מתחיל למדוד את פרק הזמן שבין התקוות הגדולות בפתיחה לבין קול ההיגיון והשיקול העסקי שבסגירה, וכשאתה מוצא פרק זמן מאוד קצר, אתה תוהה מה חשב המשקיע לעצמו".
אריאלי לא צריך להתאבל יותר מדי על סגירתו של הערוץ, מאחר והסגירה היוותה בשבילו מקפצה כלפי מעלה. "אבל בכל זאת", אומר קובי, "זה היה מקום עם תחושה עזה של 'עשינו את זה', ולכן הסגירה כואבת". כשאריאלי מזכיר את שלמה בן צבי, אפשר לשמוע בקולו חיבה ואכזבה. "הוא הגיע לערוץ מלא בתחושת שליחות, לא רק כדי לעשות כסף. השליחות היתה אמורה להורות לו לנסות להמשיך לרוץ ולא לסגור את תכלת. אין לו את הפריווילגיה שיש לעמוס שוקן לסגור את העיתונים שלו, ובכלל, תקשורת אינה הייטק או כל תחום מסחרי אחר. בעסקי התקשורת אתה לא מחוייב רק לבעלים, למשקיעים ולעובדים, אלא גם לצרכנים. כשאתה מחשיך מסך, זה לא שסגרת להם סופרמרקט שכונתי. סגרת להם חלק מהנשמה".
ועדיין, לדבריו, הסגירה של תכלת היתה כתובה על הקיר. "המשקיעים דיברו על מיליון מנויים", אומר אריאלי, "כולם הבינו שזה קשקוש. אם עושים את זה בשביל כסף, הערוץ לא יכל להחזיק מעמד ולהרוויח. אני מקווה שלמיזם הבא, ערוץ המורשת, יהיה אורך חיים רב יותר. מבחינה תכנית אני בטוח שהוא יהיה טוב".
נא להמתין לטעינת התגובות
