מסע האימים של מלי
ענת רפואה קוראת לכם להצטרף כבר היום למאבק נגד הניסויים בקופים בחקר המוח בישראל, למען בעלי החיים והאנושות כולה
מלי נולדה בכלוב הזה והיתה צמודה לחזה אמה, בדיוק כמו חבריה התינוקות שנולדו לידה ושהיו גם הם צמודים לאימותיהם השבויות. מלי וחבריה גדלו בין סורגי ברזל וצעצועים צבעוניים מפלסטיק באחד הכלובים בחוות מזור. למרות שפעמיים ביום היו משליכים לכלוב פירות, מהר מאוד למדה מלי לפחד מאנשים. היא ראתה שמדי פעם הם היו באים ולוקחים תינוק אחד, או יותר, ולא מחזירים.
היא חיבקה את אמה וקיוותה שלה זה לא יקרה. אבל זה קרה גם לה. בוקר אחד היא נלקחה בכוח והועברה לכלוב אחר, רחוק מאמה, מחבריה ומכל אשר ידעה. במקום החדש היו תינוקות נוספים שנגזלו מאימותיהם, ומלי נצמדה אליהם, מחפשת נחמה. יום אחד נכנסו אנשים לכלוב התינוקות ולקחו אותה. היא חשבה שאולי יחזירוה לאמה, אבל במקום זאת שמו אותה בארגז סגור והסיעוה הרחק משם.
"אולי לוקחים אותי למקום ההוא עם העצים, שאמא סיפרה עליו",חשבה בליבה ההולם. מלי הועברה לכלוב קטן בחדר סגור עם תאורת ניאון וריח ליזול, בבית החיות של אחת האוניברסיטות בארץ. היא הסתכלה סביב וראתה בתוך כלובים קטנים קופים שלא הכירה. הם נראו לה מוזרים כי היו להם מכשירים משונים בראש.
מדי יום נכנסו לחדר כמה אנשים עם חלוקים ירוקים שדיברו בשפה עם מילים ארוכות, ואיש עם חלוק לבן, שלא דיבר הרבה, נתן לה אוכל (לא משהו) וניקה את הקקי שלה שהצטבר במגש שבתחתית הכלוב. יום אחד, הוציא אותה מהכלוב אחד האנשים הירוקים ולקח אותה לחדר אחר עם ריח אחר. לפני שהספיקה לקלוט מה קורה, היא חשה דקירה חזקה ברגלה, ונרדמה.
מלי התעוררה עם בחילה ויובש בגרון. היא חשה כאב חזק בראשה. היא מיששה בידה והרגישה שגם לה צמחו שם מכשירים. עכשיו היא היתה כמו כולם. בימים שלאחר מכן, איש ירוק ביקר אותה פעמיים ביום והכאיב לה כשנגע בפצעים עם חומר שורף. הוא גם משך לה את היד ודקר אותה ושאב ממנה דם. מלי לא מצאה מנוח.
עם חלוף הזמן הכאב התעמעם ומלי התחילה להתרגל לתסרוקת החדשה עם עיטורי הברזל והפלסטיק. היא גם התרגלה לשגרה היומית המשמימה והמשעממת ולמדה לחיות עם עצמה, לבדה, בכלוב הזעיר. היא ראתה את הקופים האחרים נלקחים מדי יום, מוכנסים לסד, מוצאים מהחדר ומוחזרים לאחר כמה שעות.
ואז, יום אחד, לקחו גם אותה. שני אנשים ירוקים חיברו אותה לסד והעבירו אותה לחדר אחר. מלי שמחה לראות שבחדר הזה יש חלונות. היא הרימה את ראשה וניסתה להסתכל החוצה. באותו הרגע תפס אחד האנשים את רגלה ודקר אותה. היא הרגישה זרם קריר מתפשט בגופה. תוך דקות ספורות ידיה החלו לרעוד וגופה פירכס.
מלי הוחזרה לכלוב בחדר הקבוע אך הרעד בידיים לא פסק. אפילו את הבוטן ששמו בידה היא לא הצליחה לקרב לפיה. מלי לא שלטה יותר בתנועותיה, בגופה, בדבר היחיד שהיה לה בעולמה. על הכלוב שלה שמו תווית חדשה. היא לא הבינה מה כתוב שם.
מלי היא אחת מעשרות קורבנות תמימים שכלואים היום במעבדות לחקר המוח בישראל. באוניברסיטה העברית, במכון ויצמן ובאוניברסיטת בר-אילן מתבצעים ניסויים במוחם, בגופם ובנפשם של יצורים אינטליגנטים ורגישים כמו מלי. במהלך הניסויים האלה נגרם להם סבל גופני ונפשי אדיר לאורך שניםב כליאה ובידוד בכלובים קטנים, באילוף בהצמאה, בניתוחים, בהחדרת אלקטרודות למוח, בריתוק לסד, בהרעלה בתמהיל סמים, בחיתוך חלקי מוח.
ניסויים בקופים בחקר המוח עוברים בירושה מפרופסורים לתלמידיהם כבר עשרות שנים כמסלול להכשרת סטודנטים בתואר שני ושלישי. הרוב המוחלט, אם לא כולם, הם ניסויים בגדר "מחקר בסיסי" ללא יומרות ישומיות לרפואת אדם. הניסוי בקוף מאליש ובחבריו, שנחשף במצלמה נסתרת במחלקה לחקר המוח באוניברסיטה העברית, ושתוצאתו היתה "קופים זוכרים שלוש תמונות ברצף", מייצג נאמנה את מרבית ניסויי חקר המוח בקופים בישראל.
אני יודעת שהחוקרים מנסים להשקיט את המצפון הציבורי (ואולי אף האישי שלהם) בטוענות כמו "אנחנו מנסים לרפא פרקינסון ואלצהיימר" ו"אין ברירה", אבל אמירות אלה רחוקות מהאמת. עם כל הכבוד לקופים, מוחם שונה ממוחנו. גם מחלות המוח הניווניות שלנו קיימות רק בבני-אדם ואצל קופים הן לא קיימות. אמנם יש חוקרים שמנסים לדמות סימפטומים של המחלות האלה בקופים, כמו במקרה של מלי, וגורמים להם לרעידות בלתי נשלטות באמצעות הרעלתם בתמהיל קוקאין, אבל אין שום קשר בין המחלות שלנו לתסמינים הפיקטיביים שגורמים לקופים.
היום, עם התפתחות הטכנולוגיה הרפואית, קיימות שיטות מתקדמות ובלתי פולשניות לחקור את מוח האדם. טכנולוגיות כמו ERP, fMRI, MRI ואחרות מאפשרות לערוך מחקרים ישירות בבני-אדם מבלי לפגוע בהם, ותוצאות המחקרים האלה ישומיות לאדם משום שאינן מסתמכות על "מודלים" מפוקפקים של קופים. היום אין שום הצדקה, לא מדעית ובוודאי שלא מוסרית, לשימוש בקופים בכדי להבין את מסתורי המוח האנושי וללמוד על מחלותיו.
היום, מי שיכול להפסיק את מסכת ההתעללות המיותרת הזו בקופים זה אתם, הציבור. היום, "תנו לחיות לחיות" מרימים את הדגל של המאבק הציבורי נגד ניסויים בקופים בחקר המוח בישראל, וקוראים לכם להצטרף ולתת את קולכם וחתימתכם – למען הקופים ולטובת האנושות.
נא להמתין לטעינת התגובות
