המקובל הרש"ש נגד דיכאון
ביום י' שבט חל יום הפטירה של הרש"ש – רבי שלום (מזרחי) שרעבי, שנפטר בשנת תקל"ז (1777). הרש"ש, מחשובי המקובלים בכל הדורות הטביע חותם עצום על לימוד הקבלה, חלק גדול מעיסוקם של הרבה מהמקובלים, בהם הרב כדורי, הוא לימוד כוונות התפילה כפי הסדר שסידר הרש"ש ותפילות על פי "כוונות הרש"ש". מה אנחנו יודעים על תורתו? על הסבריו אודות מהות האדם, נשמת האדם וחלקיה, תפקיד האדם בעולם והדרך בה תתעלה נשמתו ותתגבר על תופעות כמו דיכאון
כוונות הרש"ש הן עדיין עניין מורכב ליודעי סוד, בספרי המקובל בין דורנו הרב יעקב עדס מבוארים חלקים מתורת הרש"ש. הדברים להלן (שלוקטו ועובדו לשונית ברמה בסיסית והכרחית בלבד) הם תמצית וביאור דברי הרש"ש בספרו "נהר שלום" דף כ"ב וכ"ג העוסקים בעניין מהות האדם, נשמת האדם וחלקיה, תפקיד האדם בעולם והדרך בה תתעלה נשמתו ותתגבר על תופעות כמו דיכאון.
ענף א.
א. הנה האדם מורכב מגוף ונשמה. הגוף ידוע ומוכר לכולם ואילו הנשמה? אף שכולם יודעים על קיומה, מעטים יודעים את מהותה. באופן כללי ההגדרה של הנשמה היא: אור רוחני שמגיע מהשם יתברך ונכנס בתוך גופו של האדם ומחיה את הגוף. קצת משל רחוק להבנת הדבר: כמו קרני השמש הבאים מהשמש אלינו, שאין להם מציאות עצמית כלל אלא רק מה שמקבלים מהשמש. כך הנשמה: זה אור רוחני בלי מציאות עצמית כלל וכל מציאות הנשמה הוא האור המגיע מהשם יתברך. עצם ידיעת דבר זה שיודע האדם: שבתוכו שרוי אור רוחני המגיע אליו מהשם יתברך - כבר צריך למלא את האדם תחושת רוממות וקשר רוחני להשם יתברך והרגשת קשר זו להשם יתברך היא כשלעצמה כבר דרגה רוחנית חשובה מאוד.
ב. ועל אור רוחני זה שבתוך גופו של האדם יש מכסה של זוהמת נחש הקדמוני, שזה כוח רוחני רע שמכסה את אורות הנשמה. כח זה נוצר על ידי החטא של
ג. ובשעה שאדם מקיים אחת ממצוות התורה כגון הנחת תפילין או לימוד תורה או כל מצווה אחרת - באותה שעה מסיר חלק מזוהמא זו. וכן בשעה שאדם נזהר מלהיכשל באיזה עבירה שנזדמנה לו - על ידי זה מסיר חלק מזוהמא זו ועל ידי זה מקבלת הנשמה תוספת חיות וכח רב.
ד. ולהסרה המלאה של הזוהמא הזו זקוק האדם לקיום מלא של מצוות באופן קבוע ולזהירות קבועה מלהיכשל בשום עבירה. אמנם אף אם לא זכה האדם לקיים הכל ולהיזהר באופן מושלם ממכשול כל פרט של קיום מצווה וכל פרט של זהירות מעבירה - מסיר חלק מהזוהמא הזו ומוסיף כוחות וחיות לנשמה.
ה. ולצד שני: כל מכשול בעבירה וכן כל ביטול מקיום מצוה ממצוות התורה גורם לחזק את כח הזוהמא הנ"ל ולהחליש את העוצמה והאור של הנשמה.
א. אור זה שבתוך גופו של האדם (שהוא הנשמה) מתחלק לחמשה חלקים. לכל חלק יש שם בפני עצמו. זה סדר חלקי הנשמה מלמטה ללמעלה: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה [ובראשי תיבות זה נקרא בקיצור נרנח"י]. ואף על פי שרחוק מאוד שיזכה האדם לכל החמשה חלקים בשלמות, מכל מקום בכל אדם החלק שיש לו מהנ"ל מתחלק שוב לחמשה חלקים הנ"ל.
ב. חמשה חלקים הנ"ל נבדלים זה מזה ברמת העומק הנשמתי שלהם כשהחלק בנשמה הנקרא "יחידה" הוא החלק העמוק ביותר של הנשמה. חלק זה בא לידי ביטוי בעיקר בשעות של התרגשות פנימית חזקה של האדם.
ג. בשעה שאדם מקיים מצווה, אם הוא מקיים אותה עם התלהבות פנימית עמוקה - הכח של המצווה הוא יותר עוצמתי והוא מביא אור רוחני מהשם יתברך עד לעומק הכי עמוק של הנשמה דהיינו אל ה"יחידה". ואז נותנת המצווה עוצמה רוחנית חזקה לנשמתו של האדם. אבל אם האדם מקיים את המצווה בלא התלהבות פנימית עמוקה - האור החזק שנעשה מהמצווה אינו חודר אל תוך החלק הפנימי ביותר של הנשמה, מפני שחלק זה לא היה פעיל במצווה ורק ענפים של האור חודרים אל החלק הפנימי של הנשמה הנקרא "יחידה".
ד. וכן לצד שני: אם חס וחלילה נכשל האדם בעבירה. אם עשה את העבירה עם התלהבות וחשק פנימי גדול הפגם שנעשה על ידי העבירה הוא פגם יותר עמוק, מפני שמגיע הפגם עד לחלק היותר פנימי של הנשמה הנקרא "יחידה".
ה. אמנם המדד לחשיבות המצוות ולצד שני לפגם של העבירות הוא לא רק לפי רמת העומק הנשמתי שבו נתקיימה המצווה או נעשתה העבירה אלא גם לפי סדר הדירוג הכללי בחשיבות הכתובה להם בתורה. לדוגמא חילול שבת או איסור נדה אף אם נעשו בלא התלהבות פנימית חומרתם עצומה מפני שהם עבירות שכתוב עליהם בתורה עונש כרת ולכן החומר שלהם הרבה יותר גדול מעבירה שאין בה כרת שנעשתה בהתלהבות. אמנם חילול שבת או איסור נדה, שנעשו בהתלהבות - הפגם שנהיה מזה הוא יותר חמור מאשר אם נעשו בלא התלהבות.
ו. והדברים הנ"ל מלבד שנוגעים מאוד למעשה לעניין המצוות והעבירות באופן כללי, הם גם נוגעים באופן פרטי לעניין התפילה. הרבה מאוד אנשים מתפללים להשם יתברך, אבל חשוב לדעת שכמה שהתפילה תהיה יותר מעומק הנפש ויותר בהתלהטות פנימית של הנשמה הכח של התפילה הוא הרבה יותר גדול, לעניין שהתפילה תתקבל בצורה חזקה ותפעל הישועה המבוקשת. גם לעניין העלייה הרוחנית שרוצה האדם להרגיש על ידי התפילה: כמה שהתפילה תהיה יותר מעומק הנפש - העלייה הרוחנית תהיה יותר גדולה. יש לזה כמה סיבות: אחת מהם הוא העניין הנ"ל, שבשעה שהתפילה הוא מעומק הנפש ובהתלהטות פנימית משתף בתפילה את החלק היותר גבוה ועמוק של הנשמה הנקרא "יחידה" ואז העוצמה הרוחנית של התפילה הרבה יותר גבוהה. וכמה שתהיה יותר התלהבות ויותר התלהטות הנשמה בתפילה יצטרפו לכח התפילה חלקים יותר פנימיים של היחידה ויהיה כח התפילה עצום מאוד.
ז. ולפעמים יש מצב אצל האדם שהנשמה ירדה לשפל קשה מאוד ודבר זה מביא לידי דיכאון. ופעמים שהרבה דרכים מנסה האדם לצאת מזה ולא מצליח. אחת הדרכים המועילות ביותר בזה הוא להתפלל להשם יתברך בהתלהבות עמוקה מאוד ולהט פנימי גדול מאוד. הסיבה שזה יכול במיוחד להועיל היא מפני שהנפילה הרוחנית שורשה פעמים הרבה בפגם שקרה לנשמה על ידי עבירות ואם מתפלל מעומק גדול יכול להגיע לעומקים שבהם לא הצליח הפגם לשלוט ואז יכול להביא אור מחלקים אלו לשאר חלקי הנשמה ולהפוך את מצבו לטובה.
כל אדם יכול לנסות ולהרגיש את התועלת העצומה שבדברים אלו ואפשר זה בכל סוגי תפילה: בין בתפילות שתקנו חכמים ובין בתפילות שמדבר מעצמו להשם יתברך. וכן יכול להיעזר בספר תהילים. יש כאלו שפרקים מסוימים בתהילים יותר מדברים אליהם וכל אדם יבחר לעצמו את הדרך איך יגיע לידי זה ובכל זמן שמרגיש האדם ירידה מסוג זה ישתדל להתפלל מעומק לבו בהתרגשות הלב עד שיצא ממצב זה.
הביא לדפוס: אבישי בן חיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
