תקשורת עוינת?
בן-דרור ימיני מציג את אהוד אולמרט כאתרוג החדש והמטופח של כלי התקשורת בישראל
הייתי יכול לענות למתלוננים ולומר, הנה, עוד אתם מתלוננים, וכותרות ראשיות ("מעריב") מבשרות על פרשת הדירה של אולמרט וכתבת מוסף ("הארץ") חותכת את אולמרט לחתיכות. וזו רק ההתחלה.
אלא שהימין צודק. היו ויהיו כתבות נגד אולמרט. אבל היחס שלו זוכים נתניהו ועמיר פרץ הוא הרבה יותר גרוע. נתניהו הוא כמעט אויב העם ופרץ הוא על תקן מטומטם. המכנה נוק-אאוט. עשו את זה פעם לדן מרידור, כשהפכו אותו ל"מיצי-מיצי". עכשיו רומסים את פרץ. נתניהו זוכה לסילופים ("מימן את החמאס") באופן שיטתי כמעט.
בתקשורת נורמלית היה ריבוי תקשורתי גורם לאיזון. מול העיתון השמאלני-ליברלי "ניו-יורק טיימס", יש את העיתון הימני-שמרני "וול סטריט ג'ורנל". ומול סי-בי-אס, יש את פוקס. אבל אנחנו מדינה קטנה. התקשורת הימנית לא מתרוממת. היא פורחת בעיקר באינטרנט. והבעיה עם עיתונות אינטרנט היא שיש בה גם דברים רציניים, אבל יותר מכך, גם דברים מאוד לא רציניים. מתפתחת שם תרבות של אנשים מנותקים שהופכים ליותר ויותר עוינים. זה התחיל לפני ההתנתקות וזה רק הולך ומעצים. אין שם כללים ואין שם מראית עין של כללים. הכל הולך. פעם היו שם רק אנשים סהרוריים. אבל המעגלים מתרחבים.
איך עוצרים את התהליך הזה? תקשורת קצת יותר הוגנת היתה יכולה להוריד את מפלס הניתוק, העוינות וחוסר האמון. וגם אם טענות הימין כוללות גם טענות לא רציניות, זה לא אומר שאין שם טענות רציניות. כדאי לנו להיות קשובים.
"עיתונאים אשכנזיים", טענה השבוע יעל פז-מלמד, "אינם יכולים להביע בחופשיות את דעתם". מסכנים שכמותם. קראתי וחיפשתי ממחטה כדי לקנח בה את דמעותיי. מיהו הסותם להם את הפה? מיהו המדכא חסר הרחמים? מיהו הצנזור ששולט באותם "עיתונאים אשכנזיים", שהם רוב מוחלט, מוגזם, בכל מערכת עיתון ובכל כלי תקשורת?
התאוריה התקשורתית החדשה, מבית מדרשה של פז-מלמד, נובעת מהטענות על עוינות תקשורתית לעמיר פרץ. "אנחנו גזענים?", הם שואלים. "וכי אסור לנו להביע עמדה שלילית על מועמד?".
גזענות, לפעמים, היא עניין חמקמק. לא כל ביקורת, גם אם יש בה קצת הפרזות ואפילו הכללות היא גזענות. במקרה של פרץ, ההיטפלות הגדולה החלה עם עניין האנגלית. גזענות? נבדוק. האם המבחן הזה מופעל על כולם, או שמא רק על פרץ? הרי רוב ראשי המדינות ושרי החוץ באירופה אינם דוברי אנגלית. אף אחד לא חושב שהם אינם מתאימים. אבל נעזוב את אירופה. אנחנו כאן. גם האנגלית של ציפי לבני היא לא ממש אוקספורדית. האם שמענו ממישהו מחבורת ה"אנחנו לא גזענים" הללו משהו על לבני? אבל את הקלטת עם שלושה משפטים (מתוך עשרות) שבהם גמגם פרץ באנגלית
זה בסדר לבקר את עמיר פרץ. הבעיה היא רק עם הביקורת של אנשי שמאל, כאילו שמאל, שמודים בפה מלא שהם היו מצביעים לעבודה אם פרץ לא היה המנהיג. יש להם תירוצים. האנגלית היא רק אחד מהם, ולא ממש מוצלח. הגזענות שלהם נחשפת בעובדה שהם עושים לפרץ מבחן מיוחד. הרי כל מה שהם טוענים נגד פרץ (התנהלותו הכוחנית, חוסר הכבוד לפרס, הבטחה לשכר מינימום בלי כיסוי תקציבי) נכון לכל הפוליטיקאים (שהרי ידוע שאולמרט, ביילין ונתניהו הם נדיבים, אנשי כבוד וכל הבטחת בחירות שלהם מגובה בכיסוי תקציבי). אבל רק אצל פרץ זה הופך לתירוץ לפסילה.
ו
בכלל, מה שעושים המשמיצים החדשים לפרץ הוא בדיוק מה שעושים האנטישמים (גם כאן מדובר בשמאלנים, מהזן הרדיקלי) לישראל: הגזמה פרועה. לפי ההיגיון הגזעני-אנטישמי, ישראל גרועה יותר מסודאן, מאיראן ומסוריה. וגם הם קופצים כנשוכי נחש: אנחנו אנטישמים? כן. אתם אנטישמים.
מותר לבקר את פרץ, כמו שמותר לבקר את ישראל. כשעושים את זה באופן אובססיבי משהו, חסר פרופורציות וחסר היגיון, אז מותר לקרוא לילד בשמו: לפעמים אנטישמיות, לפעמים גזענות.
yemini@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
