חינוך דתי מסוכן
גדי טאוב חושב שהנוער הציוני-דתי לא לומד מספיק על לבטיה של התנועה הציונית
בעיני עצמה, הציונות הדתית היא זו שמוכנה לדיאלוג - הרי שלמות העם היא בעיניה ערך לא פחות חשוב משלמות הארץ - ואילו "השמאל" מחרים אותה. יש ממש בתחושה הזאת. בתור מי שהשתתף בלא מעט יוזמות כאלה של דיאלוג, אני מכיר היטב את חוסר העניין היהיר של השמאל. אלא שגם התפיסה העצמית של המתנחלים, כאילו הם מוכנים לדיאלוג, אינה מדויקת.
הרבה שנים מונים המתנחלים בין הישגיהם את מערכת החינוך שהקימה הציונות הדתית. אבל המערכת הזאת לא מכינה אנשים צעירים לדיאלוג. הצעירים עצמם דווקא צמאים לדיאלוג, אבל משהם מגיעים אל הדיאלוג עצמו הם המומים לגמרי. מה שנראה לבני גילם החילונים, לא רק בשמאל, אלא גם במרכז, מובן מאליו, נראה להם לגמרי מדהים וחדש.
הנה דוגמה: בראיון שנתן הרב אבי גיסר לידיעות אחרונות ערב ההתנתקות, הוא סיפר על תלמידת תיכון מהאולפנה בעפרה, שבאה אליו נסערת ואמרה לו כך: "רק עכשיו הבנתי את המעמד המיוחד של השטחים, שהם במצב חוקי אחר משאר חלקי הארץ, והבנתי שהבית שלי הוא לא כמו בית אחר בירושלים, או בתל-אביב." רק עכשיו? ערב ההתנתקות? במשך כל שנות לימודיה לא למדה הנערה הזאת שום דבר על המחלוקת הערכית והפוליטית העיקרית שמפלגת את החברה הישראלית מזה דור?
למרבה הצער, היא אינה יוצאת דופן. הנערים והנערות האלה אינם לומדים כמעט דבר על התנועה הציונית, שלא מבעד למשקפי הרב קוק; מעודדים אותם לקרוא רק עיתונים מגזריים, ומלמדים אותם לחשוב על כל מי שחולק עליהם כפוסט, ואנטי ציוני, שלא לומר מתייוון. מלמדים אותם להאמין, אבל לא מלמדים אותם להתלבט. עד כמה שהם יודעים, לבטיה העיקריים של התנועה הציונית, מראשיתה ועד ימים אלה, לא היו ולא נבראו.
השמש תמשיך לזרוח
זה לא כישלון קטן. זה מחדל שנשלם את מחירו עוד שנים רבות. ויותר מכל תשלם אותו הציונות הדתית עצמה. בהיעדר כל מושג על הלבטים הציוניים שהובילו להתנתקות, הנוער שלה מסוגל להגיב למדיניות הישראלית של השנים האחרונות רק בהלם ובאי-הבנה, ובמקרה הרע, באלימות. הנוער הזה חסר כל כלים להבין שקיים צד אחר בוויכוח, וכאשר הצד השני מוביל, ומפנה יישובים בשטחים, צעירי הציונות הדתית מרגישים שהם מאבדים לא רק את ההתנחלות, אלא את הציונות כולה, ואולי אפילו - כפי שהזהיר פרופ' אביעזר רביצקי בצדק - את אמונתם הדתית. מפני שלשיטתה של הציונות הדתית, מחוץ לעולמה
הצר אין ערכים אחרים, ישנו רק ריק.
אם רוצה הרב פרומן בדיאלוג, כדאי שיפנה את הקריאה לא רק למחנה שמנגד, אלא גם למנהיגי הציבור שלו, ולמפעל החינוכי שהם כה מרבים להתגאות בו. מפני שהמפעל הזה לימד את בניו ובנותיו להתמודד עם בעייתה העיקרית של המדינה היהודית על-ידי התעלמות גמורה מקיומה.
השמש תמשיך לזרוח גם אחרי שמדינת ישראל תקבע לעצמה גבול מזרחי, ותצא מרוב השטחים. ואם הנוער הציוני דתי ילמד לחשוב על אפשרות כזאת רק כחורבן בית שלישי, אנחנו נאבד אותו, והוא אותנו. זה מחיר גבוה ונורא, וכדאי לחשוב עליו לפני, לא אחרי, הפינוי הבא.
נא להמתין לטעינת התגובות
