"כל יום הוא טרבלינקה"
"ביחס לבע"ח, כל יום הוא טרבלינקה" כתב יצחק בשביס זינגר, פליט שואה, וזוכה פרס נובל. ספר חדש של ההיסטוריון צ'רלס פאטרסון סוקר כיצד אותם טיעונים פילוסופים ושיטות עבודה שהצדיקו וקיימו את תעשיית הטבח בבע"ח סיפקו הצדקה אידיאולוגית וטכנולוגיות להשמדות עם ולשואה
חלקו הראשון של הספר מתאר את התפתחות החברה האנושית מתחילתה כחברה המנצלת ומשעבדת את המינים הלא-אנושיים החיים סביבה ואת השיטות בהן השתמשו בני האדם לצורך זה. הספר מראה, כי אותן שיטות לשעבוד בעלי חיים (הריגת הזכרים החזקים, סירוס, הרחקת ילודים מאימותיהם וכדומה) יושמו במישרין לשעבוד בני אדם כבר משחר האנושות, ולאורך כל קיומה.
הספר סוקר את הטיעונים הפילוסופים אותם העלו מניחי היסודות של התרבות המערבית כמו אריסטו ואפלטון, ובהמשך מייסדי הנצרות, להצדקת ניצול ורצח של בעלי חיים, וכיצד באותם טיעונים ממש הצדיקו שעבוד ורצח של בני אדם החל מהעת העתיקה ועד ימינו אנו.
בהמשך הספר מתאר את התפתחות תעשיית השחיטה של בעלי החיים שהתפתחה בארצות הברית בתחילת המאה ה-20, וכיצד שיטותיה יושמו, אחת לאחת, במפעלי הרצח של גרמניה הנאצית.
חלקו השלישי והאחרון מסתיים בנימה מעט יותר אופטימית, בתיאור פעילותם של יהודים וגרמנים, משני צדי המתרס של השואה, נגד שעבוד ורצח של בני אדם ובעלי חיים.
הספר מוקדש לסופר וחתן פרס הנובל, יצחק בשביס זינגר, שהיה אחד הקולות החזקים במאבק למען זכויות בעלי חיים במאה ה-20. זינגר עצמו ניצל מההשמדה הנאצית כאשר היגר לארצות הברית ב-1935, אך אמו, אחיו הצעיר ושאר בני משפחתו המורחבת שנותרו בפולין נרצחו.
זינגר נמנע מלכתוב על השואה במישרין, עם זאת השואה מעולם לא חדלה לשמש לו כמנסרה אשר דרכה התבונן בעולם, ובמיוחד בעניין שהסב לו כאב וזעם במשך כל חייו – ניצולם והשמדתם של בעלי החיים. שם הספר הוא ציטוט מאחד מסיפוריו, "כותב המכתבים", בו נאמר: "ביחס לבעלי החיים, כל בני האדם הם נאצים, וכל יום הוא טרבלינקה".
ההקדמה נכתבה על ידי דוד גוטסמן, מהוצאת הספרים "פרדס" שהוציאה לאור את המהדורה העברית של הספר. לפניכם קטעים נבחרים:
קטעים נבחרים
[...]
כמו דייבנפורט ולאוגלין האמריקנים, היינריך הימלר, מפקד האס-אס ואחד מאדריכליה הראשיים של השואה, החל אף הוא את מסעו אל השבחת הגזע בגידולם של בעלי חיים לצורכי רבייה. מחקריו החקלאיים וניסיונו בגידול תרנגולות הובילו אותו אל ההכרה כי כל המאפיינים ההתנהגותיים הם תורשתיים, ומשום כך, הדרך היעילה ביותר לעצב את עתידה של אוכלוסייה כלשהי, בין אם מדובר באוכלוסייה אנושית ובין אם לאו, היא אכיפתה של תכנית רבייה מבוקרת, שתברור את היסודות הרצויים ותחסל את היסודות הבלתי-רצויים.
באמצע שנות העשרים, בעקבות הצטרפותו לשורותיה של המפלגה הנאצית המתגבשת, נשא הימלר נאומים בזכות סגולותיהם של עובדי-האדמה הגרמנים והדגיש את התפקיד שהם עתידים למלא בגרמניה החדשה - חיל החלוץ בתחום השבחת הגזע. [...] בינתיים, ניסיונו של הימלר בגידול תרנגולות הזין את התעניינותו האובססיבית בהשבחת הגזע - של בעלי חיים ושל בני אדם כאחד. כפי שמסביר זאת פריץ רֶדליך, "התעניינותו של הימלר בגידול תרנגולות ובהריגתן הוסבה אל ´גידולם´ של בני אדם והריגתם".
בעקבות הקריאה בכמה עלונים גזעניים, השתכנע הימלר ביתר-שאת ביתרונותיו של
לאחר המלחמה העיד אחד מקציני האס-אס כי הרקע החקלאי של הימלר הוא שהניע את האובססיה שלו בכל הקשור ל"גידול" לשם השבחת הגזע. בכל אחת מן התחנות לאורכו של הנתיב אל ההשמדה, ניצולם של בעלי החיים - גידולם, דילולם ושחיטתם - הוא שסלל את הדרך.
בראשית שנות הארבעים, כאשר היטלר וצמרת השלטון הנאצי שקדו על מציאתו של פתרון לסוגיה המטרידה של ה-Mischlinge (אזרחים גרמנים יהודים-למחצה), שקל הימלר את הנושא כמנהגו, מנקודת מבט של חוואי. במכתב ששלח למרטין בּוֹרמן כתב הימלר: "עלינו לאמץ את קווי המחשבה והמעשה המנחים את מגדלי הצמחים ואת בעלי המשקים". הוא תבע לאכוף חקירה מדוקדקת של הגזע, בהיקף של שבעה דורות לפחות, בשושלותיהם של מי שנחשדו במוצא מעורב. הוא המליץ: "בכל מקרה שבו תתגלה נחיתות גזעית, יש לעקר את הפרטים האמורים ולשים קץ להמשכו של הגזע".
כמו הימלר, גם ריכרד ולטר דארֶה, היועץ החקלאי הבכיר של המפלגה הנאצית ומחלוצי האידיאולוגים שלה, למד חקלאות והתמחה בגידול בעלי חיים לצורכי רבייה. דארה, שהחזיק בתואר "הממונה על ענייני המזון וענפי החקלאות מטעם הרייך השלישי", האמין כי החקלאות היא בגדר אוצר בלום של חוסן הגזע, וכי ראוי לעצב את המדיניות בנוגע לאוכלוסיות אנושיות בהשראת העקרונות המנחים את בעלי המשקים.
[...]
גם רודולף הֶס, מפקד אושוויץ, היה תומך נלהב באידיאולוגיה של השבחת הגזע שהצטיין ברקע חקלאי. הס התוודע אל הימלר עוד ב-1921 או ב-1922 ההיכרות בין השניים העמיקה בשנת 1930 כדבריו של ברייטמן, "שניהם גילו עניין רב בחקלאות, כך שהיו להם די והותר עניינים לדבר עליהם".
בימיו הראשונים של אושוויץ, לפני שנתברר להם ייעודו הסופי של המתקן, תכננו השניים לפרוש סביב המחנה רשת של מחנות נלווים, כך שהמערך כולו ישמש כמרכז חקלאי ראשי. לימים עתיד הס לציין באוטוביוגרפיה שלו כי תכניותיו הנועזות של הימלר הציתו את דמיונו החקלאי: "תכנַנו להפוך את אושוויץ לתחנת הניסויים החקלאית הראשית במזרח. נפתחו לפנינו הזדמנויות שמעולם לא הוענקו לנו בגרמניה. עמד לרשותנו כוח-עבודה גדול דיו כדי להקים מעבדות ענק, חממות משוכללות ומשקים לגידולם של בעלי חיים מכל זן וסוג".
אך עד-מהרה נתבררו להס ייעודיו האחרים של המחנה. "בקיץ 1941 זימן אותי הימלר לברלין ופרש לפניי את חזון השמדתם של היהודים בכל חלקי אירופה כמעט. תכנית הרת-גורל זו הועידה לאושוויץ את תפקידו של בית המטבחיים האנושי הגדול ביותר בדברי ימי האדם". בקיץ של 1942 הגשים אושוויץ את ייעודו; הוא פעל במלוא האמצעים כמרכז להשבחת הגזע הגרמני ולשיפור אוכלוסיות אנושיות ואוכלוסיות בלתי-אנושיות; בתחומו פעלו משקים לגידול ולרבייה בררנית של בעלי חיים מזה, ומתקן ההשמדה בירקנאו לדילולם של יהודים, צוענים ושאר זנים "תת-אנושיים" מזה.
[...]
החשש מפני תגובה בלתי-אוהדת מצד דעת הקהל בגרמניה ומחוצה לה הניע את היטלר לדחות את ביצוע התכנית עד לשעת מלחמה, "שבה תתמקד תשומת-הלב של העולם כולו במהלכים צבאיים וערכם של חיי אדם ייגרע ממילא".
[...]
על פי ההערכות, במסגרת פעילותו הרשמית של מבצע T4 הומתו בין 70 ל-90 אלף חולים, אך אם מביאים בחשבון את ממדי השמדתם של החולים והנכים שהומתו לאחר לשנת 1941 (שנת סיומו הרשמי של המבצע, א.א), יש להכפיל את מספר הקרבנות.
לאחר סיומו הרשמי של מבצע T4 באוגוסט 1941, מרבית הציוד הטכני ששימש את מבַצעיו ולפחות 90 מבין אנשי הצוות שהועסקו במסגרתו נשלחו לפולין על מנת להקים מחנות השמדה ולהפעילם. הטכניקה ששימשה את מבצעיה של תכנית T4, כדי להוביל את החולים, להונות אותם באשר ליעדיו של המסע ולבסוף להמיתם, שימשה כעת להשמדתם ההמונית של היהודים.
חקלאות בעלי החיים, ערש האידיאולוגיה של השבחת הגזע באמריקה ובגרמניה (כפי שהוסבר בפרקים הקודמים א.א), הייתה כר פורה לצמיחתן של כמה דמויות-מפתח במבצע, ובכלל זה רבים שנשלחו בשלב מאוחר יותר לאייש את מחנות המוות בפולין.
ויקטור בְּראק, מפקדו של מבצע T4, השלים את לימודי החקלאות במכון הטכנולוגי של מינכן. הנס הֶפֶלמן, שעמד בראש המשרד לתיאום המתתם של ילדים נכים, היה דוקטור לחקלאות. פרידריך לוֹרֶנט, שניהל את האגף הפיננסי של מבצע T4, רכש את הכשרתו במכון חקלאי לפני שהתפנה להקדיש את כל עתותיו למפלגה הנאצית. יאקוֹבּ ווֹגֶר, בנו של חוואי ומי שעמד בראשו של מרכז ההמתה בגרפנק, עמד להישלח מזרחה בשנת 1941 כדי לאייש את מחנות המוות לצד שאר אנשי הצוות שסיימו את תפקידם במבצע T4; אך הקריירה שלו נגדעה באִבָּה בעקבות תאונת דרכים קשה. ברוּנוֹ ברוּקְנֶר עבד במשך יותר משנתיים במרכז ההמתה הארטהיים שבאוסטריה. לפני כן הועסק כשוער בבית מטבחיים בלינץ. אוטו הוֹרן, שעבד בזוננשטיין ואחר כך בטרבלינקה, עבד בחקלאות ושימש כאח בבית חולים לפני שגויס לשורותיו של מבצע. וֶרנר דוּבּוֹיס למד חקלאות ועבד בחווה סמוכה לפרנקפורט לפני שהועסק על-ידי הנאצים (בתחילה כנהג באס-אס ואחר כך, במסגרת מבצע, כנהג אוטובוס שהוביל את החולים אל מותם) [...] קורט פרנץ, מפקדו האחרון של מחנה המוות טרבלינקה, היה שולייתו של קצב לפני שהצטרף לשורות האס-אס.
בעבור אנשי הצוות שהועסקו במבצע T4 ובעבור מפעילי מחנות המוות שנשלחו לפולין במגמה להביא להשמדתם של היהודים, ניסיונם בניצול בעלי חיים ובהריגתם השיטתית התברר כמסלול הכשרה מעולה
[...]
נא להמתין לטעינת התגובות
