הזירה הלשונית: יא בא באבא
המילון החדש לערבית מדוברת של יוחנן אליחי הוא הזדמנות לבחון עד כמה חילחלה הערבית אל לשוננו ולהפך, ולברר איך זוכים במפעל הפיס. בערבית
יוחנן אליחי גר בירושלים, בשכונת ארמון הנציב, בדירה פשוטה בבית פשוט ברחוב שלא הרבה פוקדים אותו. הוא בן קרוב ל-80, לבוש בחולצת משבצות, איש חביב בעל מבטא צרפתי והתנהלות איטית בדיבור בעברית. יוחנן הוא נזיר השייך למסדר מיוחד במינו שמרכזו בפריז: נזירים עובדים. כמה מאות נזירים הפזורים ברחבי העולם, ללא מנזר, ללא סממני לבוש, שיער או קהילת נזירים. רוב חבריו של אליחי עובדים בעבודות כפיים פשוטות. אליחי התגלגל למחוזות המחקר הלשוני, ועם השנים הפך למפעל של איש אחד: הוא מתעד את הערבית הפלשתינית, כותב ספרי לימוד, מייצר קלטות. את העבודה החל עוד בשהותו בלבנון כנזיר צעיר לאחר מלחמת העולם השנייה, ואחר כך כנזיר בגליל.
ב-77' פרסם יוחנן מילון עברי-ערבי, וב-99' יצא בהוצאת משרד הביטחון וקסת "המילון החדש לערבית מדוברת", ערבי-עברי. מילון בהיר, מדויק וידידותי מאוד למשתמש הישראלי. המילים הפלשתיניות מובאות בעברית בתעתיק, ולצדן הגדרות, משפטים נפוצים והערות מחכימות. לא מכבר הוציא מילון דומה באנגלית, רחב מהמילון העברי, ''the olive tree dictionary'' בהוצאת מינרווה.
"אחרי שיצא המילון בעברית גיליתי שנשמטה ממנו משום מה המילה אימאן, אמונה. במילון החדש באנגלית הכנסתי את המילה והבאתי דוגמה שהיתה מעין בדיחה פרטית שלי: 'הזקנים אומרים: כבר אין אמונה בעולם'".
אליחי הוא מילונאי משוטט. הוא עובר בערים ובכפרים, מקשיב, רושם, מאמת. שיטת איסוף המילים בין הדוברים העממיים זימנה לאליחי הפתעות: מה שאין בו שימוש - אינו קיים בשפה. "היה לי בלבנון אינפורמנט זקן באחד הכפרים. שאלתי אותו:'איך אומרים גיבן', והוא אמר: אַחְ'דָבּ והנקבה חַ'דְבָּה.
'ומהי צורת הריבוי', שאלתי,
אחר כך חיפשתי איך אומרים הערבים 'בועות', ושאלתי מה זה הדברים האלה שקופצים בתוך הגזוז? על כך קיבלתי תשובה: פָקָאקיע. 'ואיך נקראת בועה אחת?'. שוב ננעצו בי מבטי פליאה: 'מי ראה בועה יחידה, הרי הן באות תמיד בהמונים!'. הלכתי לבנאי שעבד בשער החדש בירושלים, הצבעתי על הפלס ועל הבועה הגדולה במרכזו ושאלתי: 'איך קוראים לזה?'. והוא אומר לי: 'האווה!', כלומר: אוויר!". מאוחר יותר התגלה ליוחנן שלבועה אחת יש בכל זאת שם: "פוקיעה", המזכירה את השורש העברי פק"ע.
חוויה מתקנת אירעה ליוחנן כשניסה לברר אם יש מילה ערבית עממית ל"שלאפשטונדה", מנוחת הצהריים הקרויה בצרפתית Siest. הוא שאל אישה אחת לפירוש המילה, והיא לא ידעה על מה הוא מדבר, מאחר שבתרבות שלה הנוהג לנוח בצהריים בקביעות אינו מוכר. התחיל לתאר לה כמעט בתנועות ידיים במה מדובר, והיא התעוררה ואמרה: "אה, זה מה שעושים במנזרים. . .".
הערבית רבת להגים, ולעתים אפשר לשמוע צורות הגייה שונות לאותה מילה בכפרים סמוכים, ובוודאי בערים שונות. יום אחד לקח אישה משכילה מאום אל-פאחם לסיוע בעבודתו המילונית, והיא שאלה: "איזה ערבית אתה מחפש, פאחמאווית? (כלומר, השפה הנהוגה באום אל-פאחם) או כמו בירושלים?". במילון ניסה להציג את השפה המשותפת לרוב הפלשתינים בישראל. כך למשל הוא בוחר בחלופה קבדאי לציון גברתן, בעוד שבסלנג הישראלי מוכרת דווקא אבדאי.
אפשר עם זאת להבחין בקריאה במילונים של אליחי בהשפעה הרבה של הערבית על הסלנג הישראלי. ''נַקלָה'' היא העברה, בדרך כלל באמצעות הסעה, ומכאן המילה בסלנג העברי "נַגלָה". "שקפה" היא מילולית חתיכה, ואליחי מציין שפירושה גם אישה מושכת. אָמָא שַקְפֶה! פירושו: איזו חתיכה! ככל הנראה זה המקור ל"חתיכה" הישראלית, מה גם שבלהגים מסוימים נעלמת הק' ומכאן המילה הנפוצה שאפה, במשמעות דומה ל"חתיכה".
"דיוואן" פירושה גם סלון גדול לקבלת אורחים, גם קובץ שירים וגם, על פי אליחי, "סיפור לא כל כך נכון". צורת הריבוי "דוואווין" נקלטה בסלנג הישראלי, והישראלים שיבשו אותה ל"דאווין". מעפן, שהפך כינוי גנאי ישראלי, פירושו בערבית מעלה עובש. מילים ערביות לא מעטות מקבלות משמעות המובנית רק לערבי ישראלי. למשל "יא נציבּ", שפירושו הגרלה, הפך לכינוי הערבי העממי של מפעל הפיס, ומשפט כמו "פאזת פיל יא נציב" פירושו: היא זכתה במפעל הפיס.
הערבית המדוברת אינה מתנזרת מהשפעות זרות (ראו בהמשך). יש גם מעט השפעה עברית, ללא כל השוואה להשפעת הערבית על הסלנג הישראלי. סָרָטָאן היא מחלת הסרטן, וכך מילים כמו רמזור (ברבים רמזוראת) ומחסום, שזכתה לעדנה מפוקפקת בעקבות שלטון צה"ל בשטחים. חודשי השנה הנוצריים נקראים בחלקם על פי השם של החודש העברי המקביל. למשל: תשרין (תשרי) הוא ספטמבר, תשרין א-תאני (תשרי שני): אוקטובר. שבּאט (שבט): פברואר. איאר (אייר): מאי. תמוז: יולי. אאבּ (אב): אוגוסט. לעומת זאת נקרא חודש דצמבר כּאנון אל-אוול (תנור ראשון, דהיינו, ראשית זמן הדלקת התנורים), וינואר : כּאנון א-תאני (תנור שני). רוב ההשפעות הזרות אופייניות לתקופה המודרנית. כך, למשל, הפנייה המקובלת בעבר להורים היתה "יא בא", "יא מא", כלומר , "הוי אבא", " הוי אמא".
לאט לאט החל יוחנן לשמוע בשיטוטיו את הכינוי החדש: "באבא" (בעקבות Papa), ו"מאמא", שהן הצורות המושפעות מהדרך האירופית. התקשר יוחנן לידיד ותיק ושאל אותו על כך, והידיד נרעש ונזעק מהתרבות הקלוקלת המשחיתה את הערבית שהוא מכיר מילדותו, עד שמהחדר השני שומע יוחנן את הבן צועק לאביו: "באבא!".
מקבץ מילים בערבית מדוברת שמקורן בשפות אירופה, על פי מילוני אליחי:
בטאטה. תפוח אדמה. הבטאטה הישראלית הכתומה אינה אלא ההגייה הערבית של Potato.
בנדורה. עגבנייה (על פי איטלקית: Pomodoro).
בנצ'ר. נקר, פנצ'ר.
גְרֻפּ.קבוצה, וברבים: גְרֻפּאת. על פי אנגלית: Group.
כָּמְבְיוּתָאר. מחשב. על פי אנגלית: Computer.
לִפְת. מעלית, על פי אנגלית: Lift.
נַרְפָז. (או נַרְבָז). התעצבן , על פי אנגלית: Nervous.
שֻפֵיר. נהג. מצרפתית: Chauffeur. המילה היתה נהוגה גם בסלנג הישראלי.
תַלפֻן. טלפון, ומכאן תַלפָן: טילפן.
תַלְפִזְיון. טלוויזיה. מכשירי טלוויזיה: תַלְפִזְיונָאת.
תְרַיְן. רכבת (על פי Train).
תְרַכּ. משאית (על פי Truck). בלבנון נקראת המשאית קַמְיוֹן, בעקבות הצרפתית.
יוסי אלפי כותב למיכל צלאל, שתהתה על שם משפחתה: "למיטב הבנתי, צלאל (צלל) נגזר מהמילה הארמית 'צָלי', כלומר , מתפלל או תפילה. מילה זו נמצאת גם בערבית:'צלה' הוא בית כנסת. כמדומני ששם משפחה נוסף הנגזר מפועל זה הוא 'צלליכין', כשמו של כתב גל"צ גור צלליכין. גם ה 'בבא סאלי' מתקשר לפועל".
משפחת אהרוני מיפעת כותבת: "החלום הגדול של החברים שהקימו את קבוצת השרון בעמק היה לעלות להתיישבות בחורן. כביטוי למשאת הנפש הזאת החליף דוד נימץ את שם משפחתו ל'החורני'. זמן מה עבר, השם נראה לדוד ארוך מדי והוא קיצר אותו ל'חורני'. עוד זמן עבר, ודוד המשיך לקצר: מעתה ואילך ביקש להיקרא דוד חורן. נפשה של רות רעייתו קצה בשינויים התכופים.'מה יהיה אם מחר יחליט דוד להוריד גם את הנו"ן?', שאלה בדאגה, והחליטה להישאר בשמה המקורי: רות הקר".
בעניין כחלון כותבת אילת ברגר כי הוראת השם היא פשוט "כחול". הגולש כחלון טוען כי "מקור השם כחלון הוא צירוף של כהן וחללה. לכהן אסור היה לשאת 'אישה זונה וחללה לא יקחו', ומכאן ראשי התיבות אזולאי. ראש שבט הכחלונים הלך ככל הנראה בעקבות לבו ונישא לאחת שעל פי החוק לא היתה מותרת לו, ומאז אנחנו הכחלונים מסתובבים עם הצל"ש הזה". אברהם שטאל מעיר בעניין אזולאי, שהיתה מחלוקת חריפה אם מקור השם הוא אכן ראשי התיבות. לפי דעות אחרות מקורו ממקום באלג'יריה שנקרא בוזולאי, ואולי מן המילה הברברית "אזיל": טוב , או הספרדית "אזול": כחול .
מנחם מליק מביא שמות משפחה שמקורם בראשי תיבות: "שמו של הרב של נשר הוא טוביה בהרי"ר, שפירושו בן הרב יהושע ראביצער, מהעיירה רביץ. כנראה גם אבותיו של חבר הכנסת באו משם.יש לי חבר ושמו קקון, במאה העשירית אחד מאבותיו היה פותח את דרשותיו ב'קהל קדוש ונכבד'. אפשר להוסיף את מזא"ה (מזרע אהרון הכהן). עובדת איתי במפעל גברת ושם משפחתה בימב"ד (במהרה יבוא משיח בן דוד )".
ruvik@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
