האם נתניהו במרכז?
דן מרגלית ערך בחינה מדוקדקת של תוכניתו המדינית של נתניהו, וגילה נכונות לפשרות, אך גם הרבה תהיות וסתירות
אין אפשרות להוכיח מעל לכל ספק את עליונות תפיסתו. גם לא להפריכה. לכאורה, הירידה ברמת הטרור הפלשתיני והתמיכה הבינלאומית המוענקת לישראל מאז ההתנתקות סותרות את טיעוניו. אך מי פסק כי אינן תופעה עונתית בלבד? הטרור עלול להתחדש למחרת הבחירות לרשות הפלשתינית.
דווקא מפני שנאומו ראוי להיבחן בכובד ראש, חשוב למפות את חלקיו החסרים:
- נתניהו הזכיר כי עשה את הסכם חברון. נכון, ומה תוצאותיו? דווקא מפני שעמד על קוצו של יוד, לפי נוסחת ה"ייתנו - יקבלו", וחשש להתעמת עם המתיישבים היהודים, חילק את עיר האבות לפי קווי אורך ורוחב, שגרמו לשתי האוכלוסיות לחוש מחנק בגרונן, לא לבלוע ולא להקיא.
הוא גם ניאות למסור באחוזת-ווי 13 אחוזים מהגדה המערבית לפלשתינים. על זה הפילו אותו אנשי הימין מהשלטון ב-1999. מפיליו מאז נשארו עתה בליכוד, ולא יניחו לו להצטרף לקואליציה המצדדת בצעדים כאלה. הוא משתבח בתכנים שאין להם רוב במפלגתו.
- יו"ר הליכוד אינו רוצה לשלוט בפלשתינים. זה טוב, אבל מה בכוונתו להשאיר להם? הן אם ישראל תקבל את עצתו, ותחזיק בריבונות על בקעת הירדן - פלשתין תהיה גטו רחב בלבד. זו תוכנית שאינה מחזיקה מים. הסכם ממשי עם הפלשתינים אינו צריך לנתקם מירדן. בבקעת הירדן מספיקים סידורי ביטחון. הריבונות מיותרת.
- נתניהו תבע להרחיב את גדר ההפרדה לתוואי המקורי שהציעה מערכת הביטחון. זה תוואי שעבר מן העולם. בהתנגדותם המקורית למתיחת הגדר, משכו הימין והשמאל את שימת ליבו של האו"ם ועוררו את זעם הפלשתינים.
הרחבת הגדר ב-2006, באיחור של חמש שנים ויותר מאלף הרוגים, היא מרשם למריבה רועמת עם מיטב ידידיה של ישראל בעולם, למצהלת אויביה. היא גם עימות חריף במיוחד עם האיחוד האירופי ובית הדין הבינלאומי בהאג, ואפילו עם שופטי בג"ץ בירושלים, העמלים לשמר את "מרקם החיים" של הפלשתינים המעבדים את אדמתם בצנעה.
איך ירחיב? מה יאמר לממשל האמריקני, שהבטיח בנאומו לטפח את קשריו עימו? ולאירופה, בה נשמעים קולות להחרים תוצרת ישראלית? דווקא מפני שנתניהו נתפס בעיניי כאיש ציבור אחראי, אין לי ספק כי אם יגיע לממשלה יזנח את התביעה להרחבת הגדר באופוזיציה.
כאן מבצבצת הסתירה הפנימית העיקרית בנאומו, מין סימטרייה מסובכת, אבל חשובה: ככל שנתניהו רוצה להרחיב את גדר ההפרדה בהסכמת ארה"ב ואירופה - כך עליו להישען יותר ויותר על נסיגה חד-צדדית, המנומקת בהיעדר שותף פלשתיני
- נתניהו שולל נסיגה חד-צדדית, מפני שהיא חושפת את הליבה הישראלית לטילי הקסאם. אך הוא מתעלם מתסריט חלופי סביר: ישראל תסיג את יישוביה המרוחקים אל גושי ההתיישבות המוגנים בגדר, אך היות ותעשה כן במהלך חד-צדדי, אין מניעה כי תשלח את לוחמיה אל מחוצה לה. אין צורך במאחז בלתי חוקי בשטח שנועד לפלשתין כדי להגיע עם פלוגת חי"ר לאתר. במקום בו קיימים צורכי ביטחון, אין הכרח להחזיק משפחות מרובות ילדים על אדמה לא להן.
- הליכוד טוען כי יריביו חותרים לסגת לגבולות 67'. אבל בפועל, אפילו הסכם ז'נבה של מרצ-יחד ממליץ לסגת אל גושי ההתיישבות. אם גבול כזה אינו מספיק - לאן שואף הליכוד? לבד מהרחבת המיגון לכביש 443, שהיא תביעתו הנבונה של נתניהו-מה עוד נחוץ לפשרה הטריטוריאלית?
התמרכזותו של הליכוד צורכת הסברים נוספים.
נא להמתין לטעינת התגובות
