האינדיאינים של הנגב
רומן וטר מזועזע מהפתרון שגהתה המועצה לביטחון לאומי ל"בעיית הבדואים". מדובר באפרטהייד
לפני שאגע בכשליה של התוכנית, חשוב להציג את מצבם של הבדואים בנגב. באמצע המאה ה-20 התגוררו בנגב כ-100 אלף בדואים. הפורענות של 1948 צימקה את מספרם לכ-11 אלף בלבד. בשנות ה-50 ו-60 גורשה שארית הפליטה הבדואית מקרקעותיה ורוכזה במעיין "תחום מושב" בין באר-שבע לערד, המהווה 2% משטח הנגב. אף על פי שהבדואים מונים כיום 160 אלף נפש, שטח "הפזורה" מעולם לא הוגדל.
ב-1965 ממשלת לוי אשכול קיבלה את תכנית המתאר הארצית, שהיא אבן דרך עגומה בתולדות הבדואים, שכן היא זו שיצרה את תופעת "הכפרים הלא מוכרים". ברשלנות גסת לב, ואולי בזדון, לא נכללו במפת התכנית מרבית יישוביה של "הפזורה" הבדואית, אף על פי שחלקם הוקם בסיכום עם הרשויות המגרשות.
הקמתם של יישובים בדואים גדולים שאליהם נוקזו פליטי הכפרים הבלתי מוכרים שימשה את ישראל כאמצעי סחטנות כלפי אזרחיה, שכן המדינה התנתה את זכויותיהם בהסתלקות מאדמתם למען אדוני הארץ היהודים. רהט, כסייפה והיישובים האחרים דוגמתם אינם מושכים במיוחד את הבדואים להיכנע לסחיטה הזאת.
הבדואים, אם כן, הם אזרחים על תנאי, שכל חטאם בערביותם. כפריהם העתיקים אינם מצוינים בשלטי הדרכים; כבישים אינם מובילים אליהם; מים וחשמל אינם מסופקים להם; על שירותי ביוב ורפואה אין לחלום ואפילו אוטובוס של אגד ואמבולנס של מד"א לא יכנסו אליהם.
בנוסף, חרישתה של כל חלקת בור קטנה דינה כ"פלישה אל אדמות המדינה" והגידולים הצומחים בשדות "הפירטיים" האלו מרוססים בחומרים מסוכנים. ישראל היא כיום המדינה היחידה במזה"ת המנהלת מלחמה כימית נגד אזרחיה שלה. מדיניות ההחלשה המכוונת הפכה את הכפרים הללו למוקדים של עוני ופשיעה.
אפילו רשויות החוק הישראליות נותנות יד לסחטנות הממלכתית. לאחרונה דחה בג"ץ עתירה של תושב בכפר לא מוכר, שדרש להתחבר לרשת החשמל כדי להציל את בתו חולת הסרטן. בדואים התובעים להתחבר לרשת המים נדחים, אך השופטים הרחמנים ממליצים להם להתקין חיבורים פרטיים.
כעת מציעה המועצה לביטחון לאומי תוכנית
המועצה מציעה, למעשה, את הקמתה של שמורה אינדיאנית לבדואים. למען הסר ספק, המועצה קובעת שהמקל יהיה ארוך מן הגזר – סרבני הפינוי יגורשו בכפייה ובתיהם ייהרסו. כפרים ויישובים עתיקים יימחקו מעל פני האדמה ותושביהם יצטופפו בשיכוני עוני שינוהלו על ידי מועצה יהודית ממונה. במילים פשוטות קוראים לזה הכחדה תרבותית.
ל"בעיית הבדואים" בנגב פתרון פשוט, אך הוא אינו עולה בקנה אחד עם יעדיהם האידיאולוגיים של אשפי המועצה. כל מה שנחוץ הוא לאשר את הכפרים הבלתי מוכרים, להרשות לבדואים לחזור לאדמותיהם ולהכיר בזכות השיבה של הפליטים הבדואים לנגב. אולם, על מנת שזה יקרה דרוש שישראל תהפוך למדינה דמוקרטית – ומכך אנו רחוקים שנות אור.
נא להמתין לטעינת התגובות
