רגע חושבים
ההחלטה לפנות את הפולשים לשוק בחברון היא חיונית ואמיצה, אבל לא חייבת להתבצע הרגע. בתווך מצוי מחנה גדול של אחים כתומים, אלה שבחרו בקו המתון של כפר מימון ולא באלימות החברונית. עבורם יש לבדוק מה אפשר לעשות כדי שהמחלוקת לא תיהפך לקרע
אתה רוצה למלא אחרי ההתחייבות לבג"ץ ולהוציא את היהודים שפלשו לחנויות הפלשתיניות בשוק של עיר האבות? חיוני ונכון ונבון ואמיץ. נוסף לתיקון העוול יש בכך גם החייאה נחוצה של שלטון החוק. הצדעה.
אך כדאי לזכור שהמהלך חייב להתבצע מהיום ועד 15 בפברואר. לפיכך לא מוכרחים הרגע. כפי שגם לא כדאי להמתין לדקה האחרונה. ההליכה בשולי הזמן תמיד מסוכנת. כדברי חכמים: "דרך הרואים להלך באמצע, והסומים - מן הצדדים".
תמונת המצב סבוכה: החנויות האלה הן בבעלות יהודית ונגזלו בידי ערבים. תפעולן בפועל נמצא זה שנים בידי היועץ המשפטי לממשלה, והממשלה מוכנה ככל הנראה להשכירן מחדש למתנחלים אחרים בתנאי שלא יהיו מבין הפולשים הנוכחיים.
הפולשים, כרוב תושבי הרובע, מתנגדים לפינוי החנויות. הם מעוניינים בעימות אלים עם צה"ל ועם המשטרה. בכל הנוגע להם, אין לממשלה עם מי לדבר.
אבל בתווך, בין אולמרט לבין הפורעים, מצוי מחנה גדול ורב ומוכה ומושפל של אחים כתומים, אלה שבחרו בקו המתון של כפר מימון ולא באלימות החברונית, אלה שנענו לצו הממלכה הדמוקרטית ולא שפכו דם בנווה-דקלים ובגני-טל. בבואך להשליט את שלטון החוק אנא בדוק, אולמרט, מה אפשר לעשות כדי שהמחלוקת איתם לא תיהפך לקרע. לא בעבור פורעי חברון אלא למען הכתומים באפרת ובעופרה.
שלשום סיפר לי בנצי ליברמן ממועצת יש"ע שכל מאמצי ההידברות עם הממשלה עלו בתוהו. בדיון עם ראשי מערכת הביטחון עלתה הצעה להקים ועדה שתסדיר
הוצע הרכב מבטיח: סגן הרמטכ"ל משה קפלינסקי, יועץ שר הביטחון ברוך שפיגל ומנכ"ל משרדו של אולמרט רענן דינור, אבל היוזמה נדחתה. אז העלה ליברמן הצעה נוספת: הפולשים יפונו, אבל מזוז ילחש על אוזנה של מועצת יש"ע כי החנויות יושכרו ליהודים אחרים, שומרי חוק, בתוך ארבעה חודשים. גם הצעה זו לא נענתה.
תהיתי אם לחישה כזאת מפי היועץ המשפטי תבטיח את פינוי החנויות עכשיו ללא קרבות רחוב. ליברמן משך בכתפיו. ייתכן, אמר, אמנם אין ביטחון, אך לפחות ציבור המתנחלים הגדול יוכל לקבל בהבנה את הפינוי בכוח של הפולשים מהחנויות שאינן שלהם.
איש אינו תמים. ייתכן כי רווח הזמן שמבקש ליברמן כנציג המתנחלים נועד לבחון את נחישותך, למרוט את עצביך, לנהוג סחבת. אז מה? אם אתה ממילא נעול על המהלך הנכון ואפשר לסמוך עליך כי החנויות יפונו, וכך צריך וראוי - כי אז הענק לליברמן ולחבריו לחישה ממזוז. בלכתך בדרך חברון - זכור את כפר מימון.
אתה גם מיטיב לעשות בהחליטך לפנות מאחזים בלתי חוקיים. רכוש הפלשתינים אינו הפקר. לא כרמי הזיתים ולא אדמת הטרשים. יש לך את זה מבית אבא, מנחלת ז'בוטינסקי, "שם ירווה לו משפע, מאושר/ בן ערב, בן נצרת ובני".
אריאל שרון לא נקף אצבע לממש את הדוח של טליה ששון. זו חרפה ליהודים. זה גם אסון מחלחל בזירה הבינלאומית. תביעתך ממערכת הביטחון להציג בפניך תוכנית לפינוי מאחזים אלה היא דבר בעתו, מהלך מנהיגות ראוי. אין ממוצעים בין שלטון החוק לבין פורעי החוק, זה או-או.
אך מתי שעת השי"ן לביצוע הפינוי? נראה כי בעניין זה ראוי שתלך לאורו של אריאל שרון, אבל בלי לאמץ את אמצעיו. חקה את צעדו הגדול, אבל שלא כמותו שמור על מסגרת הדמוקרטיה.
בעוד כ-70 יום ייקרא הציבור לקלפי. הצג בפניו את תוכניתך. גם את החלטתך החד-משמעית והראויה לפנות את המאחזים הבלתי חוקיים (מעניין יהיה להיווכח כיצד בנימין נתניהו וסילבן שלום "המתמרכזים" מטעם הליכוד יתייחסו במערכת הבחירות לפינוי המאחזים הבלתי חוקיים הנדרש מטעמים של תבונה מדינית וחובה חוקית).
נראה כי רוב מכריע של הציבור הישראלי יעניק לך מקדמה ואשראי ותמיכה רחבה. רק אחרי הבחירות גש לביצוע. זה יעקור מפעילותך את ההתעלמות מהחובה הדמוקרטית שליוותה את ההתנתקות הנכונה של שרון.
אל תנצח בגדול. עדיף שתנצח בחכם.
כמי שתמך ללא סייג בעמדות הגמישות של אהוד ברק בקמפ-דיוויד וראה את סרבן השלום יאסר ערפאת דוחה כל קמצוץ של שלום, וכמי שמשוכנע כי ישראל זכתה לפחות לכך שנחשף פרצופה של ההנהגה הפלשתינית המעוגנת בהוויית הדם והאש ותמרות העשן, וכמי שסבור כי הסכם ז'נבה של ד"ר יוסי ביילין וחבריו מבטיח לא רק רוב יהודי, אלא גם את ההכרה הפלשתינית בלגיטימיות של גושי ההתיישבות ביהודה ושומרון, בתנאי שלא יוחדרו לתחומה צאצאי פליטים פלשתינים מ-1948, אשמח להידבר עם מנהיגי המוקטעה ברמאללה, אבל חושש אני כי הם אילמים.
מפני שאבו-מאזן שרוי בהתקף מתמשך של דיכאון וחרדה (הוא התנגד לשלום בקמפ-דיוויד); מפני שהחמאס לא מתכוון לשלום אלא להודנה, וזה מתכון להמשך הטרור; מפני שתערובת של טרור וחרדה בהנהגה הפלשתינית לא יפיחו בה רוח של פשרה ליד שולחן הדיונים.
לאור זאת נראה לי כי צדק אולמרט כשהביע השבוע במשכן הנשיא משה קצב נכונות לחתור להסכם קבע עם הפלשתינים במסגרת מפת הדרכים. אבל נראה כי אין עם מי לדבר ברמאללה. גם לא על הסדר ביניים להקמת מדינה פלשתינית זמנית במסגרת מפת הדרכים בדרך לחתימת הסכם קבע.
אפילו האופטימיסט הבלתי נלאה שמעון פרס הביע לאחרונה את דעתו כי אין בר שיח ברמאללה. יש גם הבלחות של ציטוטים דומים מפי עמי אילון, שחיבר עם פרופ' סארי נוסייבה את "המיפקד הלאומי".
לפיכך טוב שאולמרט חותר עכשיו למשא ומתן על הקמת מדינה פלשתינית זמנית עם חזון רחוק להסכם קבע. אך בפועל המציאות תהיה יותר קשה. בעוד שנה או שנתיים הוא יצטרך לבחון מחדש את ההצעה לנסיגה חד-צדדית ביהודה ושומרון עד גדר ההפרדה, תוך המשך המלחמה בטרור המתמיד. לא למען הפלשתינים. לטובת הישראלים.
עד לרגע האחרון יימשכו המאמצים לחרוש בשור וחמור יחד. בפוליטיקה זה הניסיון לרתום למחרשת העבודה את עמיר פרץ ואהוד ברק.
פרץ משוכנע שברק יחתור תחתיו, לא יניח לו להנהיג את המפלגה בקואליציה או באופוזיציה, וגם אינו נכס בחירות מובהק. מנגד, ברק סבור שפרץ אינו ראוי להנהיגו, אינו מתאים לכהן כראש ממשלה ונועד להתרסק. אז מדוע לחבר ביניהם?
פרץ יכול להבטיח לברק עולם ומלואו. אין לו במה לקיים. גם אין לו חשק לקיים.
ברק יכול לחלום כי אם רק יהיה חבר כנסת יש לו סיכוי כי ברגע של משבר לאומי ייקרא לעמוד בראש הממשלה. החוק מתנה ראשות ממשלה בחברות בכנסת.
אך מסיעת העבודה בכנסת ה-17 לא ייצא ראש ממשלה. ממילא אם יפרוץ משבר עמוק יתקיימו בחירות מוקדמות בעוד שנתיים או שלוש, אבל לא יהיו חילופי כורסאות וכיסאות ושלטון.
ברק צריך להמתין. פרץ חייב להמשיך. אם יצליח - ברק מחוק; אם ייכשל - ברק יגיח.
חיבורם עכשיו הוא שעטנז. איסור מהתורה ומדרבנן ומן השכל הישר.
התנועה לאיכות השלטון הכינה אמנה דמוית קלף נגד השחיתות הפושה במדינה. כל אדם הגון יכול לחתום. גם כל פוליטיקאי. זו הצהרת כוונות. היא כמו כתב ערבות. כל אדם שיחרוג ממנה בעתיד צפוי להטפת מוסר מביכה.
עד כה נענו זבולון אורלב מהמפד"ל, בנימין נתניהו מהליכוד ועמיר פרץ מהעבודה. מה עם האחרים? עסקה טובה, קונים בלבד.
יש חברים במרכז הליכוד שמתכנסים בקפה בנגקוק. הם תומכים בקדימה. בסדר גמור, שיצטרפו אליה. לא, הם נשארו בליכוד ופועלים בעורפו. לא שובתים ממלאכה אלא מתבטאים נגדו. מעשה מכוער בכל ימות השנה. עוד יותר מכוער בעונת הבחירות.
בנימין נתניהו הדיח אותם מהמפלגה. במקום להתבייש ולשתוק יש להם טענות. זו ההשחתה המהותית של החיים הפוליטיים בישראל. ההשתייכות למפלגה אינה ניזונה מהכרה, מדעה ומאידאולוגיה, רק מן הרצון ליהנות מכל העולמות. מושחתים, נמאסתם.
margalit@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
