100 שנים של פילוסופיה
אירועי 100 השנה להולדתו של עמנואל לוינס נפתחו אמש בתיאטרון ירושלים. למעלה מאלף איש באו לשמוע דיונים והרצאות בהגותו של הפילוסוף וגם את ברי סחרוף, אהוד בנאי ומיכה שטרית
נראה שאפילו המארגנים של הערב לא ציפו לכמות הקהל הזו. העניין שלוינס והגותו מעורר בשנים האחרונות הולכת וגדלה, ומגיעה לציבורים רחבים ומגוונים. הקהל שהגיע לערב הזה תפס עד אפס מקום את אולם התיאטרון, והמארגנים הוציאו גם מסכי ענק אל מחוץ לאולם למאות נוספות שצפו בטקס ישובים על המדרגות.
ערב המחווה ללוינס, הוא למעשה הפתיחה של שבוע אירועים שיעסקו בהיבטים שונים של תורתו. הדיונים בהגותו יתקיימו בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית בירושלים בין ה 16-20 בינואר. עשרות אינטלקטואלים מכל העולם ייקחו חלק בכנס. גם בצרפת, ארה"ב ומדינות נוספות יערכו כנסים בינלאומיים הנוגעים בתורתו של לוינס.
לוינס, הפך לסוג של באזז-וורד במרחב התרבותי - אינטלקטואלי ולא רק האקדמי-פילוסופי. אתה שומע לוינס בכל מקום. באוניברסיטאות מוצעים סמינרים על תורתו, חוגי בית לומדים יחד את קריאותיו התלמודיות, והוא הגיע גם למדרשות התורניות לבנות.
הדרך של לוינס, שנולד ב-1906 בליטא, לפופולריות המתפתחת של שיטתו הפילוסופית, לא היתה פשוטה כלל. בסיום לימודיו התיכוניים עבר לשטרסבורג, שם הספיק ללמוד בסמינריון האחרון של אדמונד הוסרל, דרכו התוודע גם למרטין היידגר שהפך לדמות דומיננטית בפילוסופיה החדשה.
במלחמת העולם השנייה, בשנת 1940, גוייס לוינס לצבא הצרפתי ונפל בשבי. למרות התנאים הלא אנושיים, המשיך גם בתנאי השבי לפתח את משנתו. לאחר
לאחר המלחמה התמנה למנהל בבית הספר של רשת אליאנס, והחל ללמד באוניברסיטאות שונות. בשנים אלו הכיר את מר שושני, המורה המסתורי שהעריץ, שדרכו רכש את ידיעותיו בתלמוד, שלימים יהפכו לקריאותיו התלמודיות הייחודיות. ספרו "הטוטאליות והאינסופי" התחיל את העניין שהלך והתפתח בהגותו.
"עם הפנים אל האחר תגלה את עצמך, המחסום יישבר, המילה תגשר, האויב הוא חבר שזנחת. רק אל תפחד ואל תביט מהצד, כי אתה לא לבד בעולם". (ברי סחרוף).
בלב הגותו של לוינס ניצבת האחראיות המוסרית לאחר. כמי שחווה על בשרו את השואה, השכיל לוינס לפתח תפיסה מוסרית ייחודית, שיש הרואים בה אלטרנטיבה לכאוס המוסרי שמחולל הפוסט-מודרניזם. תפיסתו של לוינס אינה מבקשת ליצור סינטזה בין העולם היהודי והדתי, לפילוסופיה המערבית של המאה העשרים. היא מדגישה את הזיקות, ומעוררת את השיח המשותף, יוצרת גשרים, מתווכת על פערי שפה והמשגה, החסרים ליצירת פרוטוקול שיח בין הצדדים.
הפילוסופיה של לוינס מבקשת לעדכן את היהדות בהתאם לרוח הזמן, רוחן של החוויות הקיומיות הקשות שהוליד הזמן. בניגוד להוגים אחרים הוא אינו מתנתק מהטקסט היהודי, אל משנתו הפילוסופית הוא אורג את המקורות, ולתוך קריאת המקורות הוא מתווה את רעיונותיו הפילוסופיים בקריאות חדשות ומרתקות.
במדינה היהודית ראה לוינס הזדמנות למימוש תורה חברתית יהודית, מעין מופת מוסרי הרואה את פני האחר. נראה שבמציאות העכשווית של ישראל המפוצלת ובתוך הסכסוך האזורי, תורתו של לוינס תופסת מקום אקטואלי, בעיקר בהעדר מימושה אל מול הצורך בה. מי שיבקש להרחיב ביחסו של לוינס לנצרות, לאסתטי, או לפוליטי והמשיחי, מוזמן כאמור למושבי הכנס הפתוח בגבעת רם. את השאלה כיצד עדיין רבים מכתביו נותרו לא מתורגמים לעברית, כדאי להפנות להוצאות הספרים.
"כל אחד חי בעולם אחר, כל כך גדול השוני. את מה שאני מרגיש בפנים איש לא מרגיש כמוני". (אהוד בנאי).
כאמור, השפעתו של לוינס, מההוגים החשובים של המאה העשרים, מתקיימת גם בשדות תרבותיים רחבים. במהלך ערב ההוקרה הוקראו קטעים מכתביו, הוקרן סרט פלמי על לוינס (בעיני ראיתי מישהי מציעה שעון כפיקדון במקום תעודה לקבלת האוזניות לתרגום סימולטני) ונציגי האקדמיה נשאו דברים.
ברי סחרוף, מיכה שטרית ואהוד בנאי ריככו את המכובדות האינטלקטואלית עם צלילים אקוסטיים ומילים שגם לוינס היה חותם עליהם, או לפחות מחייך את חיוכו הטוב.
יועד קדרי הוא סטודנט לתואר שני בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית.
נא להמתין לטעינת התגובות
