ציפור פולנייה
השבוע מביא פייגלע טור שהוא שיר - פרי עטה של המשוררת הפולניה ו. שימבורסקה המדגימה בקיאות מופלאה והרבה אהבה לציפורים. גם לאלו שזכו בשמות משונים
רשימת הנושאים בהם עוסקים הספרים ששימבורסקה סוקרת היא אין סופית כמעט. להלן רשימה מצומצמת ביותר: הדרכה בהדבקת טפטים, שירה, יצירות מופת גדולות, בישול, לוח שנת 1973, טבע, קולנוע, היסטוריה, אומנות, יוגה ועוד ועוד . אלו אינן בקורות ספרים אלא מסות קצרות בהן מביעה המשוררת באופן מבריק ומשעשע את דעתה על כל הנושאים שבעולם ולכל מי מכם שייטול ספר זה לידיו מובטחת חווית קריאה אינטילגנטית ומהנה במיוחד. מובן מאליו שהמאמר שמצא חן בעיני מכל הוא זה הדן בציפורי פולין וברצוני לשתף אתכם בחוויה, אזי הסכיתו ושמעו:
"אני אוהבת ציפורים בשל מעופן ואי מעופן. בשל צלילתן במים ובעננים. בשל העצמות המלאות אוויר. בשל הפוך העמיד במים שמתחת לכנפיהן. בשל הטפרים שאבדו בקצות כנפיהן והשתמרו בכפות רגליהן, להוציא את אלו המצוידות בקרומי שחייה, הראויות גם הן לברכתנו.
"אני אוהבת ציפורים בשל רגליהן המקליות או העקומות, מכוסות בקשקשים, לפעמים ארגמניים, לפעמים צהובים ולפעמים תכולים. בשל פסיעתן ברצינות מעודנת או בשל צליעתן כאילו שהאדמה תחתן מתנודדת בהתמדה. בשל עיניהן הקטנות והננעצות, הרואות אותנו בשלמות על פי דרכן. בשל מקוריהן דמויי המחט, דמויי המספריים, המעוקמים, המשוטחים, הארוכים או הקצרים. בשל הזפק מעוטר הנוצות, הכרבולות, הצווארונים, הציצות והפיפים, האברקיים, התחרים והמלמלות.
"אני מעריכה מאד את האפרוריות של נוצות הציפור, שלעולם אינה חדגונית, הן את החברבורות שבעונת הייחום תמיד מצליחות להפיק מעצמן אפקט נוסף. אני אוהבת ציפורים בשל קיניהן, ביציהן ובשל מקורי גוזליהן הפעורים לקליטת זחלים. ולבסוף בשל קולותיהן המצייצים, המסתלסלים, המגרגרים, החורקים והמתנגנים. המחבר של מדריך הציפורים הקדיש לקולות הללו מקום רב במיוחד. וכך לדוגמא "פסט פסט טיק טיק" הוא קולה המפתה של לוכדת-הזבובים האפורה, ו"ביט ביט ציט צרר" שייך ללוכדת-הזבובים
המקוננת, דבר שמונע מראש מהומת אהבים אפילו במשפחות קרובות כל כך.
"מטבע הדברים "תרגום" כזה של קולות הציפורים לצלילים המאפיינים דיבור של בני-אדם אינו מדויק וטוב היה לו צורפו למדריך כמה תקליטים. אבל המחבר ידע מה הוא עושה: בהתחשב בחיותה של תעשיית התקליטים שלנו, מדריך כזה עם הקלטות היה רואה אור בעוד שבעים שנה. משום כך התעתיק החרוץ, אם כי לא מושלם שלו ראוי להוקרה – וראוי להוסיף שהוא ממשיך מסורת ספרותית רבת שנים.
"ואם כבר בספרות עסקינן, אני אוהבת ציפורים בשל העובדה שזה מאות בשנים הן עפות להן בשירה הפולנית. לצערי לא כולן. המלכותי והאהוב מבין כל ציפורי השירה הוא הזמיר. הנשר, העורב, הינשוף, הסנונית, היונה, השחף, הברבור, העגור, הקוקייה – גם הם שייכים לקבוצה הנבחרת. לעיתים נדירות יותר אך בכל זאת, אנו פוגשים באנפה, בקיכלי, בתמה, בנחליאלי ובעוד עשר-עשרים אחרות. עם זאת יש ציפורים שעליהן עוברת השירה בשתיקה, שכן שמותיהן משונים כל כך, דבר שהיה הורס את האווירה הלירית. מעולם לא פגשתי בגבתון, בחקיין קיכלי, בירגזי.
"הפנורוס ביש המזל אינו מכוער מן הסנונית, אבל לא עושה קריירה בשירים. יש לקוות שבעתיד משורר כל שהוא יחמול סופסוף על ברווז זהוב עין זה או אחר. אבל זה לא הגורל הנורא ביותר, שכן יש
עוד תקווה. זאת מנועה לחלוטין מציפורים שלשמן דו משמעות: בז, כוס, דיה, פרוש, קורא. משורר שהיה כותב: לאהובתי היחידה – אני חסידה" היה מצטייר כתימהוני. ומה על החמסן? "בעוברי את השער בשעת שחר לגן / צנח מאי שם על כתפי החמסן". נו באמת. וה"לוחם"? "אל תתעכבי על גדות הנהר יקירה,/ גדודים של לוחמים יראוך, ינוסו במהרה". מי מגדולי פייטנינו היה מסתכן? עניין לעצמו הוא האם ה"טמאים, האלה כואבים את היעדרם משירתנו. תמיד יוכלו להתעודד בהופעתם בשירתה של איזו שפה זרה שבה שמותיהם לא יזכירו דבר אחר".
אין ספק, הגברת לא רק יודעת לכתוב אלא גם מתמצאת היטב בעולם העופות ומפגינה בצורה מוחשית את אהבתה אליו. והיא גם מקעקעת בצורה משכנעת ביותר את התדמית שהודבקה לאינטליגנציה של בני (ובעיקר בנות) עמה באין ספור הבדיחות על פולנים.
תודה להוצאת חרגול על הסכמתם האדיבה לפרסום המאמר בטור שלי.
נא להמתין לטעינת התגובות
