המרגל היהודי של היטלר
ספר חדש מנסה לפענח את דמותו של ריכארד קאודר. האם היה יהודי שריגל עבור הנאצים, סוכן כפול רוסי שתיעתע בגרמנים או אקס מרגל שהפך לסוכן ציוני?
ריכארד קאודר, קובע אברהם זיו-טל במחקר חדש שהוא מפרסם, היה אחד המרגלים החשובים במהלך מלחמת העולם השנייה והשפיע על תוצאותיה. סוכן יהודי שתימרן בין היטלר ואנשי המודיעין שלו לבין מנגנון ההונאה הסובייטי ויצא מזה בשלום. אלא שעד היום לא ברור באופן חד משמעי למי שמר אמונים. יש שרואים בו סוכן כפול, יש מי שטוענים שבכלל מדובר בסוכן משולש שמכר את כולם ולכולם. יש מי שחושבים שמדובר באדם שמכר את נשמתו לשטן ויש המאמינים שמדובר בגיבור אמיתי.
זיו-טל נמנה עם האחרונים. את המחקר המקיף שערך על קאודר הוא מציג בספר בעל השם המוזר במקצת "המסקרובסקה של מקס ומוריץ" (הוצאת בחור), שאותו ניתן להשיג בינתיים רק דרך אתר ההוצאה (www.bahurbooks.com). בספר פורט זיו-טל את אחת הפרשות המרתקות בתולדות הריגול הבינלאומי ואת העדויות שהובילו אותו למסקנה כי קאודר אכן שיטה בנאצים, תוך סיכון עצמי אדיר.
מעט מאוד ידוע על איש המסתורין קאודר. הוא עשה כל מאמץ לטשטש פרטים מעברו. רבים מהם התגלו בדיעבד כשקריים. ידוע שנולד בוינה ב-1900 וכי נישא בשנות העשרים לאישה אוסטרית ממוצא יהודי שהיתה מבוגרת ממנו. שלוש שנים אחר כך התגרשו. את דרכו המקצועית החל ככתב ספורט בברלין, ולאחר מכן חזר לוינה, שממנה נמלט כמו רבים מיהודי העיר לאחר האנשלוס ב-38'.
ב-40' הגיע לבודפשט ונפגש שם עם קולונל מהאבוור, אגף המודיעין של הוורמאכט, צבאה של גרמניה הנאצית. הקצין הציע לקאודר הצעה מדהימה בהתחשב בדתו: לרגל עבור הנאצים אצל הרוסים והבריטים. בתמורה הגסטאפו לא יתנכל לאמו, שנשארה בוינה כבת ערובה בידי האבוור.
זיו-טל מעריך שבצמרת המשטר הנאצי פעלה חפרפרת סובייטית שדאגה לקדם את גיוסו של קאודר לשורות האבוור. לדבריו, מדובר בקורט יהנקה, שהיה מידידיו של אדמירל קנאריס, ראש האבוור, ושימש גם כעוזרו של וולטר שלנברג, ראש שירות הביון אס-דה. לאחר המלחמה התקבלו דיווחים שיהנקה נרצח בידי הסובייטים. לפי ידיעות אחרות, הוא נשאר בחיים והמשיך לעבוד בשירות הרוסים.
אם הסובייטים הכשירו את קאודר מראש כסוכן כפול ופעלו להחדירו ללב מנגנון הביון הנאצי, מן הסתם לא נעלמה מעיניהם העובדה שמדובר ביהודי שנמצא בסיכון גבוה מכל סוכן אחר. העובדה שבחרו להשתמש בו למרות זאת מעידה על כך שקאודר היה מרגל לא שגרתי, בעל כישורים יוצאי דופן.
קציני האבוור מצדם לא חשדו במאום. הם ציידו את קאודר בזהות חדשה, תחת השם פריץ קלט, ושלחו אותו לבולגריה לאסוף מידע על חיל האוויר הבולגרי. הוא חזר אחרי שהקים רשת ריגול מסועפת.
הנאצים התרשמו לטובה והטילו עליו את המשימה הבאה: הקמת שתי רשתות אחרות. האחת תאסוף מידע ברוסיה תחת שם הקוד "מקס". השנייה תלקט אינפורמציה במזרח התיכון, תחת שם הקוד "מוריץ". הבחירה היתה בהשראת ספרו של וילהלם בוש "מקס ומוריץ", שככל הנראה היה חביב
במיוחד על היטלר והיה מונח דרך קבע לצד מיטתו.
קאודר עבר הכשרה קצרה בנושא מודיעין צבאי והפעלת רדיו מוצפן. הוא גייס סוכנים עבור שתי הרשתות ובקיץ 40' החלו אנשיו להזרים מידע מודיעיני. הוא עצמו ישב בסופיה שבבולגריה, ריכז את החומר שזרם אליו והעביר אותו הלאה למטה אבוור שבוינה. התנובה הלכה וגדלה ככל שחלף הזמן, וכך גם איכות המידע.
פעילותו של קאודר, טוען זיו-טל, היתה חלק מתוכנית ההונאה הסובייטית שנקראה "מסקרובסקה". רשת מקס הזינה את הגרמנים במידע שנועד להציג בפניהם תמונת מצב שלפיה יחידות הצבא האדום סובלות ממחסור הולך ומחריף בכוח אדם. הבדיקות שערכו הנאצים באזורי הקרבות השונים הראו שהדיווחים אמינים. קאודר אכן העביר למפעיליו לא מעט מידע מדויק. כפי שנהוג בעולם הריגול, המידע המטעה הוצנע בתוך מידע מהימן. אמנם במקרים רבים הגיעו דיווחיו של הסוכן היהודי בשלב שכבר היה מאוחר מדי לנצל את המידע לצרכים מבצעיים, אבל הגרמנים היו שבעי רצון לגלות שהמודיעין על הפעילות הרוסית הוכח כנכון פעם אחר פעם.
אלא שלא כולם היו שבעי רצון. איש חיל האוויר הגרמני אוטו ואגנר, שנודע בכינויו "דאליוס", מונה לפקח על פעילותו של קאודר בסופיה. דאליוס לא היה רגוע. היהודי המשיך להיות חשוד בעיניו, למרות המידע האיכותי שהעביר. הקצין הנאצי שלח סוכנים לעקוב אחר המרגל, אולם שליחיו לא מצאו חומרים מפלילים. החשדות הושתקו לאחר שמידע שהעביר קאודר לנאצים סייע להם להרוג 193 אלף חיילים של הצבא האדום.
האירוע התרחש ביולי 42'. רשת מקס דיווחה על מתקפה סובייטית
סטאלינגרד היתה השם הבא שהרשת מיקדה בו את דיווחיה. הידיעות שהעביר קאודר לגרמנים לימדו שהסובייטים החליטו כי סטאלינגרד לא תיפול, ויהי מה. עד אז מרבית חברי הממשלה הנאצית, כולל היטלר עצמו, מעולם לא שמעו על עיר התעשייה הנידחת. מבחינת הגרמנים, שלא היו מודעים לכוחה הסמלי, היא היתה חסרת כל חשיבות אסטרטגית. מקורות הנפט שבקווקז היו חשובים ממנה בהרבה ולשם כיוונה מכונת המלחמה הגרמנית. אבל מקס דיווחה שוב ושוב על הוראה ישירה של סטאלין: "יש לאחוז בסטאלינגרד בכל מחיר. זה הקרב המכריע. אם נאבד גם אותה המלחמה כולה אבודה".
הדיווחים החוזרים שייצרה הרשת שיכנעו את היטלר שיש לכבוש את היעד שנקרא על שמו של הריבון הסובייטי. הוא רצה להשפיל את סטאלין באופן אישי. הגרמנים השתכנעו שכיבוש סטאלינגרד ימוטט את ההתנגדות הסובייטית.
הסובייטים, בעזרת סדרה של פעולות בשטח, סייעו בשכנוע הגרמנים שדיווחיו של קאודר היו אמינים. עוד ועוד כוחות הוזרמו אל העיר. הקרבות במקום היו אכזריים. מבית לבית, במחיר נורא, עד לנקודת המפנה המכריעה. הצבא הגרמני נשבר. כרבע מיליון חיילים כותרו. המפקד פרידריך פאולוס נשבה. ב-2 בפברואר 43' הסתיים הקרב על סטאלינגרד בנצחון הסובייטים.
מאמצע 41' עד 45' שידר קאודר מדי יום והפך לאחד הסוכנים החשובים של המודיעין הנאצי. במקביל הקימו הסובייטים רשת סוכנים כפולים נוספת, "מקס דרום" שמה. בראשה עמד אדם בשם דמיאנוב שהציג עצמו כפרו-גרמני. דיווחיו נועדו לחזק ולתמוך בידיעות שהעביר קאודר, שמצדו דאג להעביר מידע שיאמת לכאורה את המודיעין שסיפקה מקס דרום. לאחר המלחמה הודו הרוסים שהם אלה שעמדו מאחורי רשת הריגול של דמיאנוב, וכי היא היתה חלק ממערך ההונאה שהפעילו נגד הגרמנים. לקאודר הם המשיכו להתכחש.
רשת "מוריץ" שהקים קאודר היתה פעילה פחות ממקבילתה הרוסית, אולם גם באמצעות סוכנויות במזרח התיכון הזין קאודר את הגרמנים במידע איכותי. מרבית החומר עסק בתנועות הצבא הבריטי באזור, ולכאורה המקור לכך היו גורמים טורקיים. הבריטים היו מודעים לקיומה של הרשת, אולם מעולם לא הצליחו לאתר את מקור המידע. כיום ניתן לומר שככל הנראה היו אלה חמשת הסוכנים הסובייטים שהושתלו בלב שירותי המודיעין האנגליים, קים פילבי ועמיתיו.
ככל שהתרבו ההישגים והנצחונות הסובייטיים כך שבו ועלו החשדות נגד קאודר. ואגנר, שלא הפסיק לחשוד, היה משוכנע שהוא סוכן כפול. הוא פנה למפקדו קנאריס והציג את חשדותיו. קצין גרמני בשם בל מונה לחקור את הפרשה. הוא חקר את הסוכן היהודי וניהל אחריו מעקב ממושך. ממצאיו הביאו את הגרמנים למסקנה שהרשתות שהפעיל היהודי הן למעשה תרמית רוסית או בריטית. אבל קנאריס לא השתכנע. המפקד הגרמני קבע כי אין להפריע ליהודי בעבודתו היעילה. המידע היה טוב מדי מכדי לוותר עליו.
האם קנאריס אכן הלך שולל, או שמא הבין שמאחורי דיווחיו של קאודר עומדים למעשה הסובייטים? אדמירל קנאריס היה איש מודיעין מצטיין, אך שנאתו לסובייטים היתה אך שנייה לתיעוב שפיתח כלפי הפיהרר ומשטרו. בסופו של דבר הוא הוצא להורג ב-44' באשמה שהיה שותף לקשר שרקמו קצינים גרמנים לרצוח את היטלר, כך שייתכן שידע מיהו קאודר אך בחר להעלים עין. אם לא חשד, הוא לא היה היחיד שנפל בפח שטמן לו הסוכן הכפול.
למשל וולטר שלנברג, יריבו של קנאריס שלבסוף הביא לחיסולו. גם שלנברג היה משוכנע באמינותו של קאודר. כך כתב בזיכרונותיו לאחר המלחמה: "ממשרד קטן של שני אנשים, עם מערכת יעילה ומסודרת למופת, הצליח היהודי הזה להביא לנו מידע חיוני באמצעות קשרים מיוחדים וענפים במפקדה העליונה. בחזית הרוסית העריכו את הדוחות שלו כטובים ביותר והמתינו להם בדריכות. הוא היה מסוגל לדווח לנו על מהלכים אסטרטגיים מחד ועל פרטים מדויקים לגבי תנועת הכוחות בכל רחבי החזית הרוסית מאידך. היו פעמים שהדיווחים שלו הגיעו שבוע ויותר לפני האירועים וכך ניתן לנו זמן להתארגן.
"צריך הייתי להילחם כאריה כדי להגן עליו מפני כולם, גם קלטנברונר וגם מולר, ראש הגסטאפו, נהגו להקניט אותי מדי יום כשהם שואלים 'מה עם היהודי'. הם רצו את ראשו לא רק בגלל היותו יהודי אלא גם משום שחזרו וטענו שכל זה לא אמיתי והיהודי הוא מרגל של הרוסים. הגנתי עליו בכל כוחי".
למרות זאת, גם שלנברג החליט לבחון את אמינותו של קאודר. מומחים שבהם נעזר הגיעו למסקנה כי כל מה שהמרגל היהודי ביקש לעצמו היה להרוויח כסף ולהישאר בחיים. גנרל גודריאן, אבי תורת לוחמת הבזק של הנאצים, בדק את תיק קאודר לפרטיו והודיע כי לאחר שלמד את כל הפרטים הגיע למסקנה שיהיה זה פשע לסגור את הרשת.
קולונל רדוויץ, מפקד האבוור באוסטריה, מונה על ידי הנאצים לחקור את הנושא ודיווח כי בדק בקפדנות 51 דוחות של קאודר ורק ארבעה מהם נמצאו לא מדויקים. הוא הוסיף כי לא מצא כל ניסיון להונאה. בעקבות חוות הדעת החיובית איפשרו הגרמנים ב-43' לאמו של קאודר לעבור לגור עם בנה בבודפשט.
קאודר ידע שחושדים בו. הוא יכול היה לברוח על נפשו כשהחזית הגרמנית התמוטטה, מה גם שאמו נפטרה בינתיים ושוב לא היה צריך לדאוג לה. אבל הוא נשאר עד סוף המלחמה. הרוסים היו זקוקים לו. ב-44' הגיעה פעילותו לשיאה, כשהעביר לנאצים יותר מ-4,500 הודעות בשנה. הרשת שלו העסיקה אז כ-590 מקבלי משכורות, חלקם יהודים. רק בפברואר 45' הפסיקו רשתות מקס ומוריץ לשדר.
לאחר המלחמה חזר קאודר לאוסטריה, שם נלכד בידי האמריקנים. הם ידעו כי בידיהם נמצא המרגל החשוב ביותר שהפעילו הנאצים מול החזית הרוסית, והוא נחקר ממושכות. בינתיים הצליחו הרוסים לעלות על עקבותיו, מה שהוביל את האות לניסיון חטיפה יומרני ב-20 ביוני 46'. הכוונה היתה לכפות את קאודר, לגלגלו בתוך שטיח ולהעבירו אל הצד הרוסי של אוסטריה. ארבעת החוטפים נלכדו על ידי סוכנים אמריקנים בבניין שבו שוכן קאודר לפני שהצליחו להוציא את תוכניתם לפועל. הם נעצרו. אחד מהם היה קצין רוסי בשם רוסטאקוב, שתפקידו היה לטפל בעקורים חסרי הבית. רוסטאקוב לא שיתף פעולה עם חוקריו. כך גם האחרים.
האמריקנים השתוללו מזעם והרוסים הבטיחו לחקור. העצורים נשלחו לרוסיה, שם נמסרו לידי המשטרה. כעבור מספר ימים קיבלו האמריקנים את ממצאי החקירה הרוסית: אותם אנשים בראשותו של רוסטאקוב פעלו על דעת עצמם והם יעמדו לדין. צורפו לכך גם התנצלות על התקרית והבטחה שמעשים כאלה לא יישנו. כל העסק העלה מאוד את ערכו של קאודר בעיני האמריקנים, שהרי אם הרוסים היו מוכנים לבצע פעולה כזאת על מנת להשיגו ברור שהחזיק במידע רב ערך מאוד. זו הסיבה לחשוד שניסיון החטיפה היה מבוים ונועד לחזק את האמון של החוקרים האמריקנים במה שקאודר ימסור להם.
וקאודר דיבר. מסר פרטים שונים על חייו ועל פעילותו. אבל האמריקנים התקשו להחליט אם אכן מדובר בסוכן כפול שעבד כל הזמן בשירות הסובייטים או שהיה סוכן משולש שמכר ידיעות לכל מי ששילם. הם ציינו שבכל מקרה מדובר באדם אינטליגנטי ביותר, בעל יכולת להתאים את עצמו במהירות לסיטואציות משתנות וששוחה בעולם הריגול כמו דג במים. קאודר שב וחזר כל הזמן על מנטרה קבועה: "בסך הכל רציתי להישאר בחיים". לבסוף שוחרר. ואז נעלם.
בדצמבר 47' צץ מחדש בצ'כיה במסגרת עסקת נשק שנרקמה עם היישוב היהודי בארץ. קאודר תיאם עם קצין צעיר בשם רוברט מקסוול מפגשים בין אהוד אבריאל מארץ ישראל ובין בכירי הקומוניסטים בשירותי הביון הצ'כיים. עסקה זו אפשרה ליישוב לנצח במלחמה (כנגד עמדת ברית המועצות). כך תרם בדרכו למדינת ישראל המתהווה. ונעלם.
הוא חזר והופיע ב-52' ואחר כך ב-64'. בכל פעם ניסה לשכנע את האמריקנים ביכולתו להקים רשת ריגול בתוככי ברית המועצות. בכל פעם האמריקנים סירבו, ומן הסתם בצדק. קאודר ככל הנראה נשאר סוכן סובייטי והיה פועל שוב כסוכן כפול. לאחר 64' נעלמו עקבותיו.
אברהם זיו-טל, האיש שחושף לראשונה את סיפורו של קאודר, אינו היסטוריון מקצועי. בעברו שימש כראש לשכתו של האלוף יקותיאל אדם ז"ל, שנפל בלבנון. לאחר מכן היה איש מכירות שהתמחה במערכות למידה מרחוק ועבד בין השאר בשירות חברת הלוויין "גילת". מה לו ולקאודר, איש המסתורין?
"בשנים האחרונות אני מוצא את עצמי קורא שוב ושוב על השואה כדי להבין איך זה קרה", הוא מסביר. "התפתחה בי תחושה שאנו עושים עוול בצורה שבה מתארים את היהודים כמי שהלכו כצאן לטבח. התמקדו רק בכמה אירועי גבורה ושכחו את כל השאר. נורא הפריע לי שלוקחים ילדים לפולין לטיול במחנות וחושבים שזה מספיק. חשבתי שאולי תפקידנו לתאר את השואה קצת אחרת, ואז עליתי על סיפור שנראה לי מעניין.
"למדתי על יחס בנות הברית לנושא היהודים בזמן השואה. התמקדתי ביוגוסלביה וגיליתי שאצל האוסטשים הפשיסטים היוגוסלבים היו יהודים שהיו גרועים מאנטישמים. היתה שם אפשרות להעניק תואר 'ארים של כבוד' ליהודים ששיתפו עימם פעולה, וזה נראה לי משונה. ככל שהעמקתי גיליתי עד כמה אני לא יודע. ואז עליתי על הסיפור של היהודי שהפעיל רשת ריגול עבור הנאצים בבולגריה.
"נדהמתי, החלטתי שאני חייב לדעת הכל על היהודי הזה ולהבין מדוע עשה את מה שעשה. דיברתי עם היסטוריונים בארץ, היה ביניהם מי שקרא לו משתף פעולה עם הנאצים. אבל קאודר לא היה בוגד, נהפוך הוא. בהדרגה הבנתי שהוא תרם תרומה מכרעת לחיסולם.
"החלטתי לעשות הכל כדי להוכיח זאת. גיליתי שרק לאחרונה החלו להיפתח תיקי השירותים החשאיים בבריטניה ובתוכם מצאתי טונות של חומר עליו. זה איפשר להתחיל מחקר כמו שצריך. קניתי עשרות תיקי חקירות של קאודר ואנשים אחרים שקשורים אליו שנחקרו לעומק בידי הבריטים. חיפשתי ומצאתי חומר גם אצל האמריקנים. יש באוניברסיטת קנזס מחלקה שמתמחה בהיסטוריה צבאית והתברר לי שיצא שם מחקר מעניין שעוסק בריגול הנגדי של סטאלין.
"מצאתי גם ספר שיצא לאור בשנה שעברה ושם תוארו שתי רשתות ריגול, אחת של קאודר ושנייה של דמיאנוב הרוסי. הבנתי ששתי הרשתות קשורות זו לזו וגם האמריקנים חשדו בזה. יצרתי קשר עם המחבר והתברר שהוא בכיר בסי-איי-אי וקשה להגיע אליו. אבל שלחתי לו שאלות והוא עזר לי המון בידע וגם בהצעות איפה כדאי לחפש".
מה עלה בגורלו של קאודר?
"אני חושב שהוא נשאר במערב אירופה והפך לסוכן קומוניסטי. אבל הרוסים מתעלמים לחלוטין מקיומו ומסרבים בכל תוקף למסור עליו מידע. הם גם מסרבים להודות בכל קשר שלהם עימו, אין לי מושג מדוע. נראה שמבחינתם הנושא של ריכארד קאודר עדיין נשאר בגדר חומר נפץ. יש רק אזכור לראיון אחד שבו רומז קצין נ-ק-ו-ד שקאודר היה כל הזמן סוכן רוסי".
פרופ' שלמה אהרונסון לא קונה את התיאוריה של זיו-טל. "בספרי 'היטלר, בעלות הברית והיהודים', שראה אור באנגלית", הוא אומר, "אני מטפל בפרשת קאודר בהתבסס על מה שמצאתי בארכיונים כמו הארכיון הלאומי האמריקני. שם יש מסמכים של הבריטים על הפרשה, כולל מברקים שקאודר כתב בתור סוכן והבריטים פיענחו, ועדות של וולטר שלנברג שהיה למעשה הבוס שלו ושנחקר אחרי המלחמה בידי האמריקנים ודיבר גם עליו.
"הרושם שלי הוא שקאודר היה יהודי שהשתוקק מאוד להיות ארי ולהפוך לאחד מהנאצים ופעל ברוח זאת, כלומר בוגד ומשתף פעולה. הוא באמת הביא להם תועלת רבה עד שנודע להיטלר שהוא מעסיק יהודי וזה כמובן הרגיז אותו מאוד. לכן שלנברג נאלץ למסור אותו למודיעין ההונגרי, אבל בו בזמן המשיך להשתמש בו כסוכן חשאי. אני רוצה להגיד לך שהמברקים של קאודר לנאצים שקראתי הם פשוט קשקושים שאין הדעת סובלת, ומתקבל הרושם שגם הבריטים לא לקחו אותם ברצינות בכלל".
אז למה הנאצים כל כך החשיבו אותו?
"לדעתי כי הוא אמר להם בדיוק את מה שהם רצו לשמוע. נראה לי שהדרג המדיני שלהם החליט מראש מה הוא מעוניין לשמוע והמודיעין רק נועד לחזק את אותן קונספציות. קאודר ככל הנראה הבין את זה טוב מאוד וכיוון לנקודות המתאימות ביותר בכל שלב של המלחמה".
האם היה סוכן כפול?
"אני בספק. אם הוא היה סוכן כל כך חשוב של הסובייטים, שממש ניצח עבורם את המלחמה כפי שזיו-טל חושב, אז הסובייטים היו מכירים בו. יש להם הרגל לכבד אנשים שהביאו להם תועלת כזאת ולא להשאיר אותם לחקירה אמריקנית. אם הוא היה כל כך מוצלח היו נותנים לו דרגת קולונל ולא משאירים אותו תלוי באוויר לאחר המלחמה, כפי שקרה".
חוקרי תולדות הביון המערבי מארק אהרונס וג'ון לופטוס, לשעבר חוקר במשרד המשפטים האמריקני של פושעי מלחמה נאצים, עסקו גם הם בקאודר בספרם "The Secret War Against the Jews", שם הם מביאים פרטים שאינם מופיעים אצל זיו-טל. הדבר המעניין ביותר שטוענים השניים הוא שבתום מלחמת העולם השנייה הפך קאודר לסוכן ציוני.
הם מבססים קביעה זו על מקורות בכירים בשירותי הריגול של ישראל שאת זהותם הם אינם חושפים. לפי אותם מקורות, חשף קאודר בפני בן-גוריון את הסיפור על רשת מקס שנוהלה בשירות הסובייטים ובן-גוריון השתמש בפרטים אלו כאמצעי לחץ על הסובייטים שלא היו מעוניינים שמידע זה ייחשף לאמריקנים. בן-גוריון דרש בתמורה לשתיקתו הכרה סובייטית במדינת ישראל.
דרישה זו, אמרו המקורות, הצליחה להשפיע על המדיניות הסובייטית למשך זמן קצר לפחות והיתה אחת הסיבות לתמיכה המפתיעה של הסובייטים בהקמת מדינת ישראל. כמו כן הם מציינים את מעורבותו בעסקת הנשק בין היישוב היהודי בארץ ישראל לצ'כים ערב מלחמת העצמאות.
"אינני יודע אם קאודר אכן הפך לסוכן ציוני כפי שטוענים לופטוס ואהרונס", אומר זיו-טל, "ואם הסיפור על בן-גוריון הוא נכון. גם לא ניסיתי לחקור ביסודיות את הנושא הזה. אני יכול להגיד לך שניהלתי הרבה שיחות טרנס אטלנטיות עם ג'ון לופטוס בניסיון להבין מאיפה הוא קיבל את המידע הזה. לופטוס אמר לי שהיו להם שלושה מקורות: ישראלי (כנראה משירותי הביון), אמריקני ובריטי, ושהוא לא יכול לחשוף את שמם בלי הסכמתם.
"הוא משוכנע שהדיווחים האלה אמינים והרשה לי לצטט אותו ואת אהרונס בעניין הזה. כשראיינתי את ההיסטוריון אורי מילשטיין, שגם חקר את עסקת הנשק הצ'כית וראיין את אהוד אבריאל בנושא, התברר שאין בידיו הפרטים על תפקידו של קאודר. ייתכן שאבריאל פשוט לא ידע שקאודר עמד מאחורי העסקה.
"בכל אופן, לופטוס הפנה את תשומת לבי לדברי ההספד של ראש הממשלה יצחק שמיר בלווייתו של רוברט מקסוול בירושלים. שמיר ציין כי לעולם לא יידעו עד כמה עזר מקסוול לישראל בשעתה הקשה ביותר. הוא ככל הנראה כיוון לאותה עסקת הנשק עם צ'כיה ומה שנכון למקסוול נכון לא פחות לגבי קאודר".
מרכיב נוסף בתעלומה שלופטוס ואהרונס מציעים לו הסבר הוא השתיקה הסובייטית בנוגע לרשת מקס ולקאודר. לטענתם אלן דאלס, ראש שירותי הביון האמריקניים, השתמש בשירותי הרשת ובכך הכניס סוכנים כפולים לשורותיו. כתוצאה מכך נגרם נזק רב למערב בזמן המלחמה הקרה. ואת זה הסובייטים העדיפו לא לחשוף.
הנסתר עדיין רב על הנגלה, אבל לאברהם זיו-טל אין צל של ספק מיהו ריכארד קאודר. "האיש היה גיבור", הוא מסכם. "אמנם ביצע גם מעשי בגידה בשירות למען הנאצים, אבל לא היתה לו ברירה. הוא הציל בכוחות עצמו יהודים ושינה את פני המלחמה עם ההונאה המתוחכמת שלו. הייתי רוצה שמדינת ישראל תיתן לריכארד קאודר את הכבוד הראוי ותקרא רחוב על שמו. מגיע לו".
נא להמתין לטעינת התגובות
