האורתודוקסיה היהודית חולה
היוהרה הדתית מגוחכת ומסוכנת ליהדות. במבי שלג חוששת מהאורתודוכסיה החרד"לית שמתפשטת במחנה הדתי-לאומי
באותה רוח עצמה, מתבטא העורך החדש של כתב העת נקודה, מוטי קרפל. בעבר היה נקודה הביטאון של היישובים היהודיים ביהודה, שומרון ועזה. עכשיו עבר גם הביטאון האידיאולוגי של גוש אמונים הפרטה, והוא נמצא בבעלותו של שלמה בן-צבי, טייקון כלכלי, השולט ברובם המוחלט של כלי התקשורת, הפונים אל הציבור הציוני-דתי: מקור ראשון, הצופה, נקודה, ערוץ מורשת, ערוץ תכלת (במאמר מוסגר, שאלה: מישהו בחבורה של ההגבלים העסקיים מתעניין בסוגיה הכלכלית-משפטית, הנוצרת כשיש מונופול גורף בכלי התקשורת הפונים למגזר אחד.(?
שלמה בן-צבי אינו משקיע נטול אינטרסים כלכליים, אלא שבמקרה של נקודה, ההשקעה היא אידיאולוגית נטו. קרפל הוא המנהיג הרוחני של משה פייגלין, שבן-צבי מקורב אליו פוליטית ואידיאולוגית.
בראיון שהעניק קרפל בסוף השבוע לעיתונאי מירון רפפורט מהארץ הוא אמר: "מועצת יש"ע תמיד ראתה את עצמה כחבורה של עסקנים. הם מנהיגים של מגזר, הם דואגים שהיישובים יפרחו, שיהיו יותר בתי ספר ויותר הסעות. נקודה ביטא את הרוח הזאת. אבל הביטאון הזה לא יכול להיות הביטאון של היישובים ביהודה ושומרון. זה ביטאון שצריך לנסח את הרוח האמונית. הציר הבא בפוליטיקה הישראלית הוא הציר של יהודים מול ישראלים. גם ישראלים הם יהודים, אבל השאלה מה אתה קודם".
כשקוראים את קרפל, אפשר רק להצטער בצערו של בני קצובר. הנה הוא, שהיה ועודנו, קשור בכל נימי נפשו למהלך "האמוני," מכונה "עסקן," ויש מי שיבטא את עמדותיו האמוניות טוב ממנו.
לשם הגילוי הנאות צריך לומר שהייתי, במשך שנים רבות, חברת מערכת הביטאון נקודה. שנים רבות לאחר שעזבתי, שיניתי גם את דעתי האידיאולוגית והפוליטית, אבל תמיד נשארה בליבי פינה חמה לנקודה, שהיה ביטאון ברמה גבוהה, מתסיס ומעורר מחשבה, פתוח לרוחות הזמן. כשאני קוראת את קרפל, הטוען שהעם היהודי חולה, ומאזינה לבני קצובר מסביר, ששרון עשה את תוכנית ההתנתקות כיוון שאיננו קשור ליהדות, אלא לביטחון, אני מבקשת לומר להם ולשכמותם:
לא רק יוהרה דתית בלתי נסבלת יש כאן, אלא סתם יוהרה של בני אדם, שסבורים שהם יהודים טובים יותר, אותנטיים יותר, אמיתיים יותר, מכל האחרים. והעמדה הזאת היא מגוחכת ומסוכנת, כאחד.