המורה לתנ"ך
על קברה של נחמה ליבוביץ', שפעלה כדי "להאהיב את התורה על לומדיה", נכתבה המילה "מורה". 100 שנה להולדתה של כלת פרס ישראל, פרופסור נחמה ליבוביץ'
א. נחמה נעזרה רק בפרשנים יהודים. לפני שנים ערך פרופ' משה סוקולוב מפתח למקורות של נחמה בגליונות אותם פרסמה משך יותר משלושים שנה. והנה מצאנו התיחסות אחת לגוסטף דילמן ואחת להרמן גונקל - מעבר לכך רק מפרשים יהודים. אותו הדבר בעיונים שהתפרסמו משך שנים אחדות עד שאוחדו בחמישה ספרים. גם שם אין שימוש בפירושים של אלה שאינם בני ברית. נחמה מציינת זאת בעצמה בשער ספריה: "עיונים בתורה בעקבות פרשנינו הראשונים והאחרונים".
השכלתה הרחבה של נחמה ניכרת אמנם בשימוש רב בתרגומים של יהודים וגויים גם יחד. כן מצטטת נחמה קטעי ספרות והגות משקספיר עד טומס מאן ומגנדי עד ג'ון שטיינבק. כמו כן מסבירה נחמה פירושים תוך בירור מקורותיהם – כך, למשל, כתבי אפלטון בקשר לרלב"ג, ופרשנות רוזנמילר בקשר לשד"ל. אך כאמור היא נמנעת מלהביא פרשנים שאינם בני ברית.
אכן הפרשנות המובאת אצל נחמה היא יהודית בלבד. יחד עם זאת יש להדגיש, שהיא כוללת גישות יהודית שונות לתנ"ך, גם אלה של בני זמנה, כמו קויפמן ובובר, בנו יעקב וקסוטו – אף שהם לא התיחסו לקדושת המקרא כמוה. ומכאן שנחמה תפסה את המושג פרשנות יהודית בדרך רחבה וייחודית.
ב. יתירה מזו: נחמה פתחה בפני לומדי התורה בתקופתה את אוצרות המדרש המהווה את התשתית המרכזית לפרשנות היהודית לדורותיה. נחמה קיבלה – בניגוד לחוקרים רבים – את המדרש כפרשן ולא רק כדרשן. נחמה הבחינה כמובן בין פשט ודרש, אך בדרש ראתה רק דרך פרשנית אחת של המדרש. נחמה נזקקת בעיוניה לאותם מדרשים הבנויים על יסודות הפשט או קרובים לו, ותואמים את כללי הטקסט ואת משמעות הקונטקסט.
מה לא עשתה נחמה כדי לקרב את בני דורה לפרשנות המדרש. בעבודתה השתמשה ביותר מ-700 מדרשים ובלמעלה מ-300 קטעי גמרא שגם הם ברובם בעלי אופי
ג. ועוד: 'שבעים פנים לתורה'. גם בפרשנות הכתובים קיים כאמור הכלל של 'מחלוקת לשם שמיים סופה להתקיים' וגם להפרות את הפעילות הרוחנית של עם ישראל.
נחמה השמיעה לכל נושא דעות שונות, דרשה בירור מקיף ומעמיק של המקורות השונים ואז בקשה נקיטת עמדה של הלומד לגבי הפירוש הרצוי לו. וכך סברה נחמה יעסוק הלומד והמעיין בפעילות אינטלקטואלית הדורשת ריכוז ועניין ובדרך זו גם יתחבר לכתוב באופן אישי ויתקיים בו מה שאמרה בספרה הקטן על ספר תהלים:
"האני בפרקי תהלים איננו ה'אני' של דוד המלך או אסף או בן קרח. "האני המדבר" מביע צער, קורא לעזרה או נותן ביטוי לשמחה ולהודיה הוא האני של הקורא את מזמורי התהלים. כל ספרות אמיתית היא אקטואלית לקוראים בכל הזמנים".
אכן נחמה ליבוביץ החזירה בחוגים רחבים במדה רבה ללימוד המקרא את הפן היהודי הייחודי אפשר אולי לומר שנחמה לא לימדה תנ"ך ומקרא אלא תורה במלוא מ-שמעות המלה הזאת.
כששאלו את נחמה מה היא רואה כמטרה ראשונית בהוראה של תורה, לא ענתה "ידע טקסטואלי" או "מיומנות פרשנית" או אפילו "קיום מצוות התורה", אלא לדבריה, הצליחה בשיעור אם השכילה להאהיב את התורה על לומדיה, לגרום לבריות לאהוב את התורה. ואכן נחמה הוסיפה לדורות של לומדי תנ"ך שמחת תורה ואהבת תורה ועל כך אנו חשים כלפיה רחשי תודה והוקרה עמוקים.
כנס בינלאומי לציון 100 שנה להולדת נחמה ליבוביץ' מתקיים בימים אלה במכון ון-ליר בירושלים. הכותב, ד"ר גבריאל-חיים כהן, הוא מרצה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן.
נא להמתין לטעינת התגובות
