גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן
  1. גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן (ראה תמונה).
  2. בחר "כן" (או Yes) בתיבת הדו-שיח שמופיעה.
  3. זהו, סיימת!

סגור


מתייוונים 2005

חנוכה אצלם זה סופגניות ופסטיגלים, ואם תצא גזירה שאוסרת על יהודים להתפלל וללמוד תורה הם אפילו לא ירגישו. רבקה יפה מחפשת את הזהות היהודית

רבקה יפה | 28/12/2005 8:25 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
פעם הוא סיפר לי על חנוכה באושוויץ. איך מדי לילה תלש חוטים עלובים מהכותונת שלו, מולל אותם לצורה של פתיל ובירך שהחיינו, על הניסים. ביום הראשון הוא הדליק חוט אחד, ביום השני שניים ובשמיני שמונה. הרף עין של להבות. שברירי אור זעירים שהבליחו לרגע, ומיד כבו לאבק שחור.

איתו בצריף היה חבר ילדות. יחד עמדו שם, שני יהודים רועדים מקור מול שמונה פירורי אפר דק. יחד זימרו מעוז צור בניגון של הבית, נזכרו בחנוכיות שזהרו על אדן החלון, בלביבות החמות של אמא, בסביבון עליו היה חרוט "נס גדול היה שם". שם, בארץ ישראל.
"הדלקתי כי ככה עשו אבי וסבי, וככה אביו לפניו. הדלקתי כי זה מה שיהודים עושים בחנוכה".

מולי חנוכיית כסף מהודרת, מימיני ומשמאלי החנוכיות של הילדים, נרות בשלל צבעים, סוגים שונים של פתילות צפות בשמן צהוב, ריחות של טיגון והמולת תינוקות. בתוך כל האור הזה, אני רואה את הלהבות הזעירות שהבהבו שתי שניות בתופת ההיא, וחושבת על ניצחון הרוח, על מעטים מול רבים, על להיות יהודי, על הימים ההם בזמן הזה.

אין בעולם ספר שווה ומתאים יותר לחנוכה מ"אחי גיבורי התהילה" שכתב הווארד פאסט. ממליצה לכם לחפש אותו בספריה, ולא לוותר עליו. תתעלמו מהנייר המצהיב, תתרגלו לשפה הארכאית, ותקשיבו לזכרונותיו של שמעון בן מתיתיהו. מדי חנוכה אני נפעמת מאהבת הארץ שמקופלת בין הדפים, מהניסיון לפצח את קוד הייחוד היהודי, מעקשנות המכבים להיות עם חופשי בארצנו. בלי התלהמות ובלי שמץ ציניות, רק אהבה גדולה לארץ ולעם היהודי, שמפיחה עוצמה מחודשת בזהות היהודית שלי.

הסטוריונים מעידים שהספר אינו מדייק באמת ההיסטורית והגיאוגרפית, אבל הפרטים אינם חשובים, אלא האווירה הכללית של הסיפור, שדומה להפליא לסיפור שלנו היום. מלחמה ושלום וארץ ישראל, תמיד אותו סיפור. כהיום כן אז, הארץ מאדימה מלוחמים מתים, והדעות נחלקות בעם. מול יהודה שלא אמר נואש, התקוממו אחרים, וביקשו כניעה וחיים. אותן התלבטויות מוסריות בין פשרה לנחישות, בין יהודיות להטמעות, בין בית המדרש לתרבות המערב, ותחושת דה-ז'וו חזקה מעבירה בי שוב אותן צמרמורות.

שנינו ישראלים שעובדים יחד, גרים באותה מדינה, משוחחים באותה שפה, אבל הזהות היהודית היא החוויה הקיומית שלי, ואילו עמיתי הינו ליברל הומני שהתרבות המערבית עיקר בעיניו. כמו רוב הישראלים גם הוא חונך על מיתוס הגבורה של המכבים שהתבלבלו בתודעתו עם לוחמי תש"ח, וחנוכה אצלו זה פסטיבלים וסופגניות. הוא חש קרבה גדולה יותר לגוי באנגליה מאשר ליהודי בבני ברק. הוא מכיר את גיבורי המיתולוגיה היוונית, אבל מתבלבל לגמרי בתאריכים העבריים. הוא לקח

קורסים בפילוסופיה מערבית וזן אבל מעולם לא פתח גמרא. אם תצא גזירה שאוסרת על יהודים להתפלל וללמוד תורה הוא אפילו לא ירגיש.

"חנוכה זה החג שאני הכי אוהב ומזדהה איתו", הוא נוגס בהנאה סופגניה, ומתעלם מהעובדה שהמכבים הנערצים עליו היו עקשנים שנלחמו על הזכות לממש את מצוות הדת, והחשיבו מאד את עבודת המקדש ולימוד תורה. די אירוני שהוא כל כך אוהב חג שמסמל יותר מכל חג אחר את ניצחונם של היהודים שומרי המצוות על אחיהם המתייוונים. 

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

nrgטורסדילים ונופשונים

nrg shops מבצעי היום

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

רבקה יפה

צילום: ארכיון

רבקה יפה שם פרטי, נולדה ברמת אביב וגדלה בבית יעקב, חובשת כיפה שחורה עם נקודות למחשבה, בוגרת המכללה וקמרה-אובסקורה, מבקרת ספרות וקולנוע וסבתא לשלושה שידוכים שווים ביותר.

לכל הטורים של רבקה יפה
  • עוד ב''יהדות''

לאייטמים קודמים לאייטמים נוספים
  • פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים