מתייוונים 2005
חנוכה אצלם זה סופגניות ופסטיגלים, ואם תצא גזירה שאוסרת על יהודים להתפלל וללמוד תורה הם אפילו לא ירגישו. רבקה יפה מחפשת את הזהות היהודית
איתו בצריף היה חבר ילדות. יחד עמדו שם, שני יהודים רועדים מקור מול שמונה פירורי אפר דק. יחד זימרו מעוז צור בניגון של הבית, נזכרו בחנוכיות שזהרו על אדן החלון, בלביבות החמות של אמא, בסביבון עליו היה חרוט "נס גדול היה שם". שם, בארץ ישראל.
"הדלקתי כי ככה עשו אבי וסבי, וככה אביו לפניו. הדלקתי כי זה מה שיהודים עושים בחנוכה".
מולי חנוכיית כסף מהודרת, מימיני ומשמאלי החנוכיות של הילדים, נרות בשלל צבעים, סוגים שונים של פתילות צפות בשמן צהוב, ריחות של טיגון והמולת תינוקות. בתוך כל האור הזה, אני רואה את הלהבות הזעירות שהבהבו שתי שניות בתופת ההיא, וחושבת על ניצחון הרוח, על מעטים מול רבים, על להיות יהודי, על הימים ההם בזמן הזה.
אין בעולם ספר שווה ומתאים יותר לחנוכה מ"אחי גיבורי התהילה" שכתב הווארד פאסט. ממליצה לכם לחפש אותו בספריה, ולא לוותר עליו. תתעלמו מהנייר המצהיב, תתרגלו לשפה הארכאית, ותקשיבו לזכרונותיו של שמעון בן מתיתיהו. מדי חנוכה אני נפעמת מאהבת הארץ שמקופלת בין הדפים, מהניסיון לפצח את קוד הייחוד היהודי, מעקשנות המכבים להיות עם חופשי בארצנו. בלי התלהמות ובלי שמץ ציניות, רק אהבה גדולה לארץ ולעם היהודי, שמפיחה עוצמה מחודשת בזהות היהודית שלי.
הסטוריונים מעידים שהספר אינו מדייק באמת ההיסטורית והגיאוגרפית, אבל הפרטים אינם חשובים, אלא האווירה הכללית של הסיפור, שדומה להפליא לסיפור שלנו היום. מלחמה ושלום וארץ ישראל, תמיד אותו סיפור. כהיום כן אז, הארץ מאדימה מלוחמים מתים, והדעות נחלקות בעם. מול יהודה שלא אמר נואש, התקוממו אחרים, וביקשו כניעה וחיים. אותן התלבטויות מוסריות בין פשרה לנחישות, בין יהודיות להטמעות, בין בית המדרש לתרבות המערב, ותחושת דה-ז'וו חזקה מעבירה בי שוב אותן צמרמורות.
שנינו ישראלים שעובדים יחד, גרים באותה מדינה, משוחחים באותה שפה, אבל הזהות היהודית היא החוויה הקיומית שלי, ואילו עמיתי הינו ליברל הומני שהתרבות המערבית עיקר בעיניו. כמו רוב הישראלים גם הוא חונך על מיתוס הגבורה של המכבים שהתבלבלו בתודעתו עם לוחמי תש"ח, וחנוכה אצלו זה פסטיבלים וסופגניות. הוא חש קרבה גדולה יותר לגוי באנגליה מאשר ליהודי בבני ברק. הוא מכיר את גיבורי המיתולוגיה היוונית, אבל מתבלבל לגמרי בתאריכים העבריים. הוא לקח
קורסים בפילוסופיה מערבית וזן אבל מעולם לא פתח גמרא. אם תצא גזירה שאוסרת על יהודים להתפלל וללמוד תורה הוא אפילו לא ירגיש.
"חנוכה זה החג שאני הכי אוהב ומזדהה איתו", הוא נוגס בהנאה סופגניה, ומתעלם מהעובדה שהמכבים הנערצים עליו היו עקשנים שנלחמו על הזכות לממש את מצוות הדת, והחשיבו מאד את עבודת המקדש ולימוד תורה. די אירוני שהוא כל כך אוהב חג שמסמל יותר מכל חג אחר את ניצחונם של היהודים שומרי המצוות על אחיהם המתייוונים.
נא להמתין לטעינת התגובות
