עיתונות ומשפט
בן-דרור ימיני מבקר את דרך מינוי השופטים פה ומרחיב קצת על אג'נדה עיתונאית וטלי פחימה
נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק טוען שבמדינות אחרות מתעניינים מאוד בשיטה הישראלית. מכיוון שלטענה הזאת יש זקן ארוך, בן למעלה מעשר שנים, ועדיין לא שמענו על מדינה דמוקרטית שמחליטה לאמץ את המודל הישראלי - כדאי לברק לחפש טענות יותר רציניות.
ואם היה צורך בהוכחה לכך שהעולם לא יקבל את השיטה הישראלית, אבל יש סיכוי, וגם רצוי, שישראל תאמץ את השיטה הדמוקרטית, באו אירועי השבועות האחרונים, ובכלל זה הבחישה המכוערת של שופטים בפוליטיקה, כדי להוכיח שהגיע הזמן.
אין ספק שמאז פרישתה של שלי יחימוביץ', המנחים והמגישים מתקנאים בהצלחה הגדולה. גם להם יש "אג'נדה". מכאן ואילך, כל מנחה או מגיש ירצה לנו את השקפת עולמו "המתקדמת". זה לא חזון. זה כבר קורה. לגבי גזית יש אג'נדה וגם לרזי ברקאי, ובוודאי גם ללונדון וקירשנבאום, וכל המגזים, בסגנון הימים הללו, הרי זה משובח.
בתחילת השבוע זה היה ערד ניר, שהגיש את התוכנית "סדר עולמי". לרגל זכייתו של הסרט "גן עדן עכשיו", שמגלה אמפתיה לרוצחים-מתאבדים בפרס כלשהו באירופה, הוא ראיין את המפיק. נניח שזה בסדר שלא נשאלה אף שאלה ביקורתית אחת על האמפתיה למתאבדים שרצחו מאות ישראלים. ונניח גם שזה בסדר שהמנחה קינח את האייטם
אבל צריך לשאול: האם יש סיכוי לראות בישראל עיתונאי, בתקשורת הציבורית, שימליץ לנו על סרט המגלה אמפתיה לרוצח ברוך גולדשטיין או לרוצח יגאל עמיר? התשובה ידועה.
הבעיה היא לא ערד ניר. הבעיה היא שבמרחב הישראלי המשפט "עיתונאים עם אג'נדה" הפך לעוד סיסמה צבועה של הברנז'ה. שהרי "אג'נדה" יש רק אחת. ואם מישהו רואה את הקשר בין העובדה שגם שופטים וגם עיתונאים, שמדברים גבוהה גבוהה על "חופש הביטוי" ועל הסכנה מאחידות מחשבתית, אך בפועל מנסים להכתיב רק אג'נדה אחת - ואין בלתה - הוא לא ממש טועה.
לרבים וטובים, לא בהכרח שמאלנים, לא בהכרח "עיתונאים עם אג'נדה", יש תחושה קשה בנוגע לפרשת טלי פחימה. כל מי שקרא את הנימוקים, לפני חודשים רבים, להארכות המעצר עד תום ההליכים, הרגיש מאוד לא נוח. והדברים נאמרים בלשון המעטה. היה חשש, ויותר מחשש, שמדובר בהפגנת כוח מיותרת, אולי קצת דורסנית, של רשויות שונות.
קראנו, חששנו ושתקנו. חשבנו שאולי יש דברים בגו. שאולי ל"גורמי הביטחון" יש מידע חסוי ומוצק, כפי שהם הרבו להדליף. חשבנו שכל מילת ביקורת תהיה עידוד לאלה שמכרו את נשמתם לשנאת ישראל. ויש כאלה. אבל כל אלה תירוצים. עסקת הטיעון שנחתמה לפני שבוע, גם היא, מגלה שלא היו דברים בגו. החששות התאמתו. גם עסקת הטיעון עצמה מדיפה ריח בעייתי. אם היה מדובר באחת מאושיות השמאל, אפילו הקיצוני, אזי על אותה שרשרת מעשים לא היה מוגש שום כתב אישום. ייתכן שלפחימה היתה מעידה, כאשר הקריאה לזביידי ולחבורתו מסמך שנפל לידיהם. אבל זהו. לא סייענית לטרור ולא בטיח. רק צעירה שמפעם בה חוש צדק מפותח. אולי קצת מוגזם.
הדברים הללו הם מעט מדי ומאוחר מדי. לא אומר שאחרים התנהגו כקרנפים. אומר זאת רק על עצמי. אני קרנף, משום שהדברים היו צריכים להיכתב לפני חודשים. ואם היו מתגייסים עוד רבים ואם היה לחץ ציבורי, לא על בסיס פוליטי - שהרי אין שום צורך להזדהות עם הדעות הפוליטיות של פחימה, יהיו אשר יהיו - אז הצדק אולי היה יוצא לאור, ופחימה לחופשי. ואם פחימה בכלא, זה גם באשמת קרנפים קטנים כמוני.
נא להמתין לטעינת התגובות
