שרצים כשרים
כשחז"ל קבעו כי ""אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו" – הם לא התכוונו למה שקורה היום בפוליטיקה
מצעד הלהיטים של המפלגות השונות הולך ותופס תאוצה. הכוכבים הנוצצים אמורים לצבוע את הגון האפור של הפוליטיקה בצבעים זוהרים. כמו מייק-אפ המנסה להסתיר קמטים כך שמות לוהטים מנסים להסתיר שחיתות רדידות ובעיקר הרבה אוויר חם.
נראה כי מפלגות אשר מצרפות לשורותיהן מואשמים חדשים בעברות שונות חרטו על דגליהן את מאמר חז"ל: "אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו". אין בכוונתי לייצג עמדה פוליטית בעד או נגד מפלגה כזו או אחרת אולם ברצוני להתריע על אדיקות מפלגות במאמרי חז"ל כאשר הדבר נוח להם, ולפנינו דוגמא מובהקת.
אולם האם קריטריון מפתיע זה עומד במבחן המציאות? האם באמת רצו חז"ל לראות בשלטון מנהיגים מושחתים? על מנת להבין את המשפט המוזר הזה צריך לראותו בקונטקסט הרחב שלו. וכך נאמר: "אמר רב יהודה אמר שמואל: מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול? מפני שלא היה בו שום דופי, דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, שאם תזוח [=תתגאה] דעתו עליו, אומרין לו: 'חזור לאחוריך'".
המאמר נאמר על מנהיגותו של שאול, מלך אשר מסר את נפשו על עם ישראל ולא חשב על טובתו האישית, ובכל זאת הפגם היחידי אשר נמצא בו היתה העובדה שלא נמצא בו כל פגם. האם ייתכן הדבר?
על כך מפרש רבינו המאירי את הדברים הבאים: "אין ראוי להעמיד פרנס על הציבור אלא מי שנודע במידותיו, עניו ושפל רוח וסבלן, מפני שהוא צריך להתנהג עם הבריות בדרכים משתנים לכמה גוונים, זה בכה וזה בכה, ולהתאהב עם כל אחד מהם כפי מידותיו".
ואם הם במקום שאין מוצאים כך, ועל כל פנים צריכים למנות אבירי לב ועזי מצח, ייזהרו שלא למנות אנשים תקיפים כל כך בכל עניין שיהו סבורים על אותו מינוי שיהא מוחזק בידם לעולם, ושהם הראויים לכך יותר על שכניהם מחמת תוקפם...".
כלומר לכתחילה התכונות הרצויות הן ענווה, סבלנות, שפלות ועוד. ורק במקום שלא מוצאים מנהיגים מן הזן הנדיר הזה, אלא אנשים "אבירי לב ועזי מצח", אז ברירת המחדל היא כאלו עם "תיק קטן" במשטרה או בלשון חז"ל קופה של שרצים. מדוע? כאן התשובה מפתיעה ביותר ומראה עד כמה רחוקים אנחנו מהשקפת עולמם של חז"ל.
מריח משהו? צילום: רויטרס. רויטרס
הצורך באותה קופה של שרצים הוא על מנת שכאשר יידרש, נוכל להעביר את אותו מנהיג משלטונו. על מנת שיהיה לציבור קלף מיקוח ונשק יום הדין מבחינה מוסרית מול המתיימר לשלוט.
כמה תמימות יש בדברי חז"ל אשר מאמינים כי מנהיגים נדרשים למידה מינימלית של יושרה. כמה אמונה באדם יש בדבריהם אשר בבסיסם עומדת ההנחה כי מנהיג אשר נחדש בעברות יפנה את מקומו ברגע שעברות אלו יוזכרו בפניו.
המצב היום מראה כי אנו רחוקים מן האידיאל המתואר. בימינו כאשר מנהיגים נאחזים בכיסאם כבקרנות המזבח למרות הקופה ההולכת ומתמלאת בעברות של שרצים - עולה בנו געגועים לסוג אחר של הנהגה.
אי
אפשר שלא לסיים בפתיחה לסיפור המפורסם של י"ל פרץ אשר שמו מעיד על תכנו "סדר של כלבים": "אל הבעל-שם-טוב היה נוסע אחד ה'עולים', יהודי שמקרוב נתעשר, ומובן מאליו – פגע רע.
הבעל-שם בעצמו, אותו המזג הטוב והנוח לכל הבריות, היה מקמט את מצחו, כשנראה ה"גביר". עלה לגדולה, קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, והוא מתייהר, ורודף אחר הכבוד; רוצה הוא דוקא להיבחר בעירו לגבאי-ראשון של ה"חברה-קדישא"... ותיכף אחר הקלפי, כשלא עלה בגורל, התעבר בהרב ובהקהל…לוּ עשׂה כדבר הזה אדם פשוט, היו יורדים לחייו. אך מי ידין עם הגביר התקיף? שׂמים יד לפה – והוא נוסע".
עדכון אחרון : 8/12/2005 11:39
נא להמתין לטעינת התגובות
