בתי מדרשות
בצפון מדבר יהודה סוללים דרך חדשה: בניית דור צעיר של אנשים המשתחררים מן הבורות, ונפגשים עם יסודות התרבות היהודית והתרבות המערבית גם יחד. המכינה פותחת את הראש, המדרשה ממלאת אותו
עיקר ייחודה של המדרשה הוא בתכנים, המשלבים פילוסופיה מערבית מחד ולימודים יהודיים ומחשבת ישראל מאידך. ביסוד התפיסה אותה מנסים להוביל מקימי המדרשה עומדת ההנחה כי רוב האנשים בחברה הישראלית הם בני התרבות היהודית ובני התרבות המערבית, וכי עתיד החברה הישראלית הוא בפיתוח דרך לחיבור בין שתי התרבויות לכלל זהות המשלבת מצד אחד אך שומרת על ייחוד מצד שני. "בארי צימרמן הגדיר בורות כמצב שבו גוף הידע שחסר לך הוא חיוני לתפקודך, הוא חלק ממי שאתה," מסביר מיכה גודמן, ממקימי המדרשה, את הרעיון העומד בבסיסה. "מי שמזהה עצמו כנגר ולא מבין בזן בודהיזם הוא לא בור, אבל אם הוא לא מבין בעץ הוא בור.
"95 אחוזים מהחברה היהודית בישראל רואה ביהדות את זהותה. אם הם לא מכירים את היצירות המכוננות של היהדות אז הם אנשים בורים. מצד שני, אנחנו חושבים במערבית: קטגוריות החשיבה שלנו הן במערבית, האופן שבו אנחנו מנתחים ומבינים את המציאות הוא מערבי, אבל לצעירים כיום - ובייחוד לדתיים - חסרים כלים להבנת התרבות המערבית.
"אם נרצה או לא נרצה אנחנו בנים של שתי התרבויות. מה שאנחנו מנסים ליצור במדרשה הוא שבירת הבורות הכפולה שלנו. זו הסיבה שאנחנו מלמדים את יצירות היסוד של התרבות המערבית מצד אחד ושל התרבות היהודית מצד שני".
בהתאם לתפיסה זו מסביר גודמן כי המדרשה נועדה ליצור מסגרת שתאפשר לבוגריה החילונים התמודדות בלתי אמצעית עם התרבות והדת היהודית, ותאפשר לבוגריה הדתיים להביא את זהותם היהודית לכלל ביטוי בתרבות הישראלית המערבית.
את המתכונת של מכינה קדם-צבאית אימצו כאן מתוך הכרה ביתרונות הרבים של פרק הזמן המיוחד הזה כתקופה מעצבת ומועילה. בדומה למכינות קדם צבאיות אחרות, עוברים חניכי המכינה באלון הרצאות בתחומים שונים ובהם גם טעימות מתחומי היהדות והפילוסופיה, אולם בהיותה מכינה עיקר הדגש הוא על הכנה לצבא ויצירת גירוי אינטלקטואלי לחניכים. המדרשה הגבוהה, לעומת זאת, נוטלת את הסקרנות שעוררו המכינות וממנפת אותה להקניית הכלים ללימוד שיטתי של המחשבה היהודית והמערבית.
"צעירים ישראלים סובלים בדרך כלל מתסביך כפול", אומר גודמן, "תסביך תיכון ותסביך יהדות. אופייה הנוכחי של המערכת גורם לתלמידים לפתח ניכור ללימודים בכלל, וללימודי יהדות בפרט. האחרונים מגיעים יחד עם חבילה סטריאוטיפית שמזכירה לתלמידים את החרדים ואת הכפייה הדתית. במכינות יש השתחררות מהתסביך הכפול הזה, אנשים יוצאים עם תשוקה ללמוד ועם רעב גדול ליהדות. יחד עם זאת, במכינות אין לימוד שיטתי ומסודר כמו שיש בעולם של הישיבות. מטרת המכינות היא לעורר סקרנות יותר מלהקנות ידע".
גודמן שהקים את המדרשה יחד עם ארז אשל, לשעבר יו"ר התאחדות הסטודנטים ומייסד המכינות המעורבות הראשונות נחשון, מעיין ברוך ויצהר, מסביר כי המדרשה מנסה להשלים את התהליך שהחל במכינות ולהפוך את בוגרי המכינות שמשתוקקים ללמוד ל"תלמידי חכמים במובן הישראלי של המילה".
את הסקרנות עליה מדבר גודמן ניתן לראות מדי יום חמישי במרכז למורשת מנחם בגין בירושלים, שם הוא מעביר מדי שבוע שיעור בפרשת השבוע. גודמן, בן 31, (כמעט) דוקטור למחשבת ישראל, מעביר זו השנה השנייה את הפרשה בצורה שונה מהמקובל כשהוא מנתח את הטקסט המקראי בכלים פילוסופים מערביים ובשפה 'חילונית' יותר. בהרצאות הראשונות לפני כשנה נכחו עשרות בודדות של צעירים, חלקם הקטן חילונים. כיום מתמלא האולם מדי שבוע בקהל המורכב מצעירים חילונים עם עגילים ושיער ארוך לצד צעירים חרדיים וזוגות של מבוגרים דתיים.
"בוגרי המכינות הם אמנם בעלי סקרנות עצומה אך הם נעדרי כלים לימודיים ולכן הם הופכים להיות תלויים במתווכי תרבות והולכים להרצאות כמו השיעור במרכז בגין. הם ציידי הרצאות מכיוון שאינם יכולים ללמוד לבד. המטרה של המדרשה היא להפוך את בוגריה לאנשים שהתרבות היהודית תהיה נגישה להם ושהם לא יהיו תלויים במתווכים. מצד שני אנחנו מלמדים גם אריסטו, אפלטון, ניטשה וקאנט, ונותנים לבוגרים את הכלים להבין את היצירות המכוננות של העולם המערבי".
את תחומי הלימוד המגוונים לומדים באלון בדרך המסורתית, באמצעות חברותות שלאחריהן
במכינה הקדם צבאית באלון 40 חניכים. מלבדם ניתן למצוא מדי יום את חניכי 'המכינה הגבוהה': יותר מעשרים חניכים נוספים, בני 19 ו-20, שדחו את גיוסם לצבא בחצי שנה נוספת והגיעו ללמוד גמרא ופילוסופיה יוונית בבוקר ומורה נבוכים ושייקספיר בערב. בשנה הראשונה להקמת 'המכינה הגבוהה' היא מנתה שמונה מבוגרי המכינה המקומית, ששימשו למעשה כקבוצת ניסוי. הניסוי הצליח כנראה, והתלמידים המשתתפים בתקופת הלימוד הנוספת באים ממכינות שונות.
המגמה הצומחת הבאה היא המדרשה המיועדת לבוגרי צבא. לעת עתה מדובר בחמישה צעירים. בשנה הקרובה מתכננים גודמן, אשל ויתר מקימי הפרוייקט להרחיבו ולהקים קבוצה של 25 צעירים בוגרי צבא שיבואו ללמוד יהדות ופילוסופיה במקום לצאת לדרום אמריקה.
"אני חושב שיש לנו מסר חשוב לחברה הישראלית", אומר גודמן. "זה שיש צעירים שבוחרים לבא למדרשה ולא לגואה אחרי הצבא זה מסר גם לשאר החברה, שאומר שקיימת אופציה תרבותית אמיתית גם לחילוני מרמת השרון. זה לא איזה מתנחל מוזר שהולך להסתגר בישיבה או חוזר בתשובה, זה החבר שלו שבחר להעמיק את זהותו היהודית.
רבים יפקפקו במידת המוכנות של צעירים חילונים להשקיע חצי שנה בלימודים בישוב מבודד ולבחור באופציה זו על פני טיול בעולם. גודמן מצידו בטוח שברגע שהאופציה תתקיים יהיו כאלו שיקפצו על העגלה: "אנשים שמסיימים צבא רוצים בדרך כלל ליצור חיץ בין השירות לבין האוניברסיטה. לדתיים יש בחירה: או לחזור לתקופה בישיבה או לטוס לטיול. לחילוני אין שום בחירה, כשהוא טס להודו הוא עושה זאת כי זה המשחק היחיד בעיר. אנחנו רוצים להציע בחירה.
חגי, בן 24, השתחרר לפני כשנה משירותו הצבאי והגיע למדרשה לאחר פגישה מקרית עם ארז אשל. לדבריו, לאחר שחרורו הרגיש שעדיין לא קיבל תשובות לשאלות המהותיות בחייו, וכי הרגשתו היא שמערכת החינוך והצבא נמנעו מלהתמודד עם שאלות הזהות היהודית בישראל בצורה רצינית. לאחר כמה חודשים של ניסיון ללימוד עצמי החליט לנסות משהו חדש והצטרף לקבוצה הראשונה של בוגרי הצבא במדרשה. "המקום הזה עונה על הצרכים והמכנה המשותף של כולנו כיהודים, ולי אין ספק שזה משהו שמפספסים במערכת החינוך. אחרי הצבא והתיכון הרגשתי שאני יוצא מנותק מהשורשים שלי ומהתרבות שלי. המקום הזה הוא סוג של תיקון של מערכת החינוך".
מלבד הוספת אופציה שונה לצעירים החילונים מציעים גודמן וחבריו למדרשה רפורמה גם בדרך שאותה מתווה הציונות הדתית לאומית לבוגריה. "בשבוע הראשון של המדרשה לקחתי את הבנים והלכתי לישיבת מיר במאה שערים. יש שם חוויה שכל מי שנכנס לשם רואה את האנרגיות שקשה לתאר של אלפי אנשים שלומדים גמרא. אמרתי להם שהמטרה שלנו היא להעביר את אותה אנרגיה אבל ללמוד אפלטון ותנ"ך ביחד. בעולם הישיבתי יש להט לימודי ענק אבל רוחב לימודי צר שמתמקד כמעט אך ורק בגמרא. באוניברסיטה לעומת זאת יש רוחב לימודי עצום שכולל מדעים, רוח וגם גמרא אבל כמעט ולא מתקיים דיאלוג בין התחומים השונים".
יובל כאהן, מרצה במדרשה, פרסם לפני כשלושה חודשים מאמר בכתב העת 'דעות' היוצא לאור מטעם תנועת 'נאמני תורה ועבודה'. במאמר קורא כאהן לגיבוש אלטרנטיבה לישיבות ההסדר וגורס כי יש לגוון את תכני הלימוד בישיבות ולהרחיב את המקורות מהם ישאבו התלמידים את השכלתם. לשיטתו של כאהן, אם באמת רוצה הציונות הדתית להשפיע על המתרחש במדינת ישראל ובציבוריות הישראלית, הישיבות לא יכולות להמשיך וללמד תכנים המתבססים על הצרכים של יהודי מזרח אירופה בסוף המאה ה-19.
"צעיר דתי שיוצא מהישיבות ורוצה להשפיע על מה שקורה באמצעות השתלבות באחת המערכות, או אפילו להתבטא בטלוויזיה נגד ההתנתקות, לא יכול לעשות זאת משום שאין לו את הכלים המתאימים לנתח את המציאות של החברה הישראלית ולפנות אל הציבור בצורה שמדברת אליו. תכני הלימוד הישיבתיים, המתבססים בעיקר על גמרא, נקבעו בישיבת וולוז'ין ובנותיה במאתיים השנים האחרונות.
"אם הציונות הדתית רוצה שצעיריה ישתלבו בהצלחה במערכות הישראליות ויצליחו להשפיע בתקשורת, במערכת המשפט, בפוליטיקה ובכל מרכיבי הציבוריות בישראל יש צורך להרחיב את תכני הלימוד המקובלים". כאהן גורס כי כאשר רוצים לדון בשאלות של שלטון, חוקתיות ומדינאות, צעירים דתיים נאלצים להסתמך על מקורות מהגמרא שלא מקנים להם את הכלים המתאימים.
"הוגי הדעות היהודיים לא התמודדו עם שאלות של ריבונות, דיפלומטיה, פוליטיקה ותקשורת בזמן שהעולם המערבי שמתוכו צמחה מדינת ישראל עבר דרך ארוכה בתחומים אלו. אם אנחנו רוצים שהצעירים הדתיים יוכלו להשפיע במדינה יהודית דמוקרטית עלינו לתת להם כלים מתאימים וללמד אותם גם מחשבה מדינית, פילוסופיה, פסיכולוגיה, היסטוריה לצד הלימודים המקובלים.
"הממסד האורתודוכסי עדיין לא הפנים את הצורך בתוכנית לימודים חדשה" אומר גודמן. "אפילו בישיבות הכי פתוחות הרבנים מצטטים את אלבר קאמי אבל לא ילמדו את קאמי. אנחנו רוצים לאתגר את העולם הישיבתי הקלאסי כדי שיפנים את הצורך בשינוי. בהסתכלות רחבה יותר על מטרת הפרוייקט של המדרשה אני חושב שיש כאן ניסיון להקים בית מדרש ישראלי שיאפשר לבוגריו לעמוד מעל ההגדרות הסוציולוגיות המצמצמות של חילונים ודתיים ויאפשרו לישראלים להיות מחוברים לזהות היהודית שלהם ולזהות המערבית שממנה צמחה החברה הישראלית".
הכתבה המלאה תתפרסם ביום שישי ב"מקור ראשון".
נא להמתין לטעינת התגובות
