רבנים, הישארו מחוץ לפוליטיקה
הפוליטיקאים מומחים לפוליטיקה, הרבנים לתורה, ואסור לערבב. הרב יובל שרלו קובע גבולות גזרה לחבריו הרבנים
מבחינה פוליטית היא שגיאה גם אם נניח שהיא תביא ב 50% יותר בוחרים. הסיבה לכך נובעת בשל העובדה שגודל הסיעה הוא רק המרכיב השני בחשיבותו בפוליטיקה. המרכיב העיקרי הוא יכולת הסיעה להיות שותפת בקואליציה. רשימה משותפת מנציחה את ישיבתה של הציונות הדתית באופוזיציה, כיוון שהיא תהיה המועמדת האחת לפני אחרונה לצירוף לכל אחת משלוש המפלגות הגדולות הצפויות, וכל אחת מהן לא תסכים לשבת עם עמדות האיחוד הלאומי אפילו אם תהיינה ממותנות.
מבחינה פוליטית הדבר הנבון ביותר לעשות כיום הוא את ההיפך המוחלט – לחבור עוד היום לליכוד (בדרך ישרה וחזיתית ולא בדרך של מנהיגות יהודית). למעלה מכך, ואני מתקשה להקליד את המילים על הכתב – לחבור עוד היום לשרון, וללכת על מדיניות מוסכמת. אין לי ספק כי מבחינה פוליטית יהיה מי שיעשה זאת מהציבור החרדי, אם לא אנחנו. מה שניתן להשיג לפני הבחירות הוא הרבה יותר ממה שניתן יהיה להשיג אחריהן – גם בעניין ארץ ישראל וגם מכל הכיוונים האחרים. כך צריך לדבר מי ששפתו היא השפה הפוליטית.
מבחינה רוחנית וערכית – רשימה מאוחדת היא צו השעה. מבחינה רוחנית אסור לדבר בשפה הפוליטית המעשית. מבחינה רוחנית וערכית אנחנו צריכים להשמיע את קולנו ה"לכתחילה", ללא מורא וללא משוא פנים, וללא צורך להתקפל או לעגל פינות.
מבחינה רוחנית ישנה חשיבות עליונה לדיבור פנימי אל הילדים שלנו ואל הציבור שלנו, המבקש ברובו שפה ברורה, והאומר את האמת שלנו במלוא עוצמתה. אם ידברו אליו בשפה הפוליטית אנו נשוב לאותו מקום בינוני ואפור בו היינו, ונאבד בכך חלק גדול מילדינו שחושיהם בריאים ועמדותיהם נוקבות. דווקא בשעה שמתברר כי רב המאחד בין כולנו – החינוך, הזהות היהודית, העמדה החברתית הבסיסית ושאלת ארץ ישראל – אנחנו יכולים להתאחד בצורה ברורה. ברם, איחוד זה הוא הרה אסון בשפה הפוליטית.
מה אפוא עושים? כיצד מיישבים בין שתי השפות. האם חייבים להכריע בין השפה האחת לשנייה?
במקום בו יש שתי שפות ישנה חשיבות מרובה להקדים להכרעה את הניסיון לצמצם את המרחק ביניהן. בסופו של דבר לא תצא כל אחת כשמלוא שפתה בידה, אולם תהיה זו התקדמות של ממש. שתי דרכים עיקריות צריכות להיות לצמצום הפער בין השפות.
ראשונה בהן היא הצורך כי השפה הפוליטית תתקדם לכיוונה של השפה הערכית, ויהיו גבולות גם לציניות וגם לחוסר המוסריות. לא ניתן לדבר על חבירה מראש לליכוד
שניה בהן היא הצורך שהשפה הרוחנית תתקרב לצורך העניין לשפה הפוליטית.
האיחוד צריך להיות כזה שיבטיח את האפשרות להיות שותפים בקואליציה. הוא צריך להיות מתון ככל האפשר, והוא צריך להעמיד סדר יום שיאפשר חיבורים שונים גם בשעות משבר בעניין ארץ ישראל. הוא צריך להיות כזה שיאפשר לאנשים משמאל למפד"ל להצטרף (אין הרבה מימין לאיחוד הלאומי) ורק בדרך זו הוא יגדיל את מספר הבוחרים.
תפקידו של רב בתחום קירוב השפות הוא בעיקר לתבוע להעמיד את האמת מול עצמנו, ולא להניח לנו לשקוע ברמאות עצמית. ההצעה כי על עניין ארץ ישראל יתקיים משאל עם תידחה כנראה על ידי כל הסיעות הגדולות, שכן הן רואות בבחירות עצמן את משאל העם בעניין ארץ ישראל, ולא נוכל לאחר מכן לתבוע קיום משאל עם. אנחנו נהיה מאוד מעוניינים בו, אך כאמור – משקלנו הפוליטי יהיה קטן מאוד.
ברם, עיקר העיקרים לצמצום השפה הוא להתרגל לדבר בשתי שפות. אנו הרבנים צריכים לדבר בשפה הרוחנית מוסרית, ולדבר על השלם ועל החתירה המתמדת לשלמות. אנו הרבנים חייבים לצמצם עצמנו ולהניח לפוליטיקאים לדבר בשפת הפוליטיקה. הם חייבים לקבל הדרכה ואפילו פסיקה רוחנית – מהם גבולות הגזרה, ועד כמה מותר להתמכר לשפה הפוליטית. אבל את ההכרעה מה טוב מבחינה פוליטית – איחוד או הליכה כבלוק אך בנפרד, מי יעמוד בראש וכדו' - להניח להם.
למעלה מכך. אנו צריכים להסביר לציבור שלנו עצמו כי השפה הפוליטית היא שפת הפשרה, ההסכם, ההסדר ההוגן וההכרעות על ידי רוב. בכך נשחרר את עצמנו לעסוק בעניינים הגדולים באמת – התורה והאמונה, החזון והמוסר – ונאפשר לפוליטיקאים להכריע מהו הטוב ביותר בשדה הפוליטי. בכך הם מומחים גדולים מאתנו. כך אולי לא יהיה צורך להכריע בין שתי השפות – שתיהן תתקיימנה במקביל, ואנו לא נזדקק להתקפל בשפתינו ומאידך גיסא לא נכרית את הענף הפוליטי של קיומנו. נוכל אז לומר את הדברים במלוא העוצמה הרוחנית המוסרית, ולחנך את עצמנו ואת ילדינו לקיומן של שתי השפות במקביל.
נא להמתין לטעינת התגובות
