הילד שלך או עכבר?
הנסיינים אוהבים לעשות עלינו מניפולציות ולטעון שכל הניסויים הכרחיים להצלת חיי אדם. ענת רפואה יודעת שזה סימן שהם עם הגב לקיר. על דמגוגיה, לחץ פוליטי, ועולם של צללים
שאלת "האמא שלך או קוף" או "הילד שלך או עכבר" היא מאוד מניפולטיבית, במיוחד כשהיא מושמעת מפי חוקר-נסיין, כי היא משדרת מסר כאילו כל ניסוי בבעלי-חיים מטרתו הצלת חיים (רחוק מאוד מהאמת) והיא גם רומזת שאם תקבל את העובדה שחיי בנך שווים יותר מחיי עכבר (בטוח שתקבל זאת) אזי תסמוך ידיך על המדענים (אתה נוטה לכך ממילא) ותיתן להם את ברכתך להמשיך במעשיהם במעבדות החשאיות.
אז קודם כל בואו נבהיר שחלק גדול מאוד מהניסויים הנערכים בבעלי-חיים אינם למטרות רפואיות, כי אם לצורכי מחקר בסיסי כמו הניסוי במאליש ("קופים זוכרים שלוש תמונות ברצף") או חשמול איברי-המין של חתולים כדי להרחיב את הידע אודות סטיות מיניות של אנסים; לבדיקת רעילותשל מוצרי צריכה (קוסמטיקה, ניקוי ומזון); לפיתוח אמצעי לחימה ולתרגול סטודנטים באוניברסיטאות. בניסויים האלה ברור שלא מדובר בסיטואצית "קוף או אמא שלך".
אבל גם כשמדובר בניסויים בבעלי-חיים למטרות רפואיות, המשוואה אמא-קוף/ילד-עכבר לא מחזיקה מים. שום ניסוי בעכבר, כלב או קוף לא מציל אף ילד או אמא מתחלואיהם, ומתברר שגם לא ניסוי במיליון חולדות או במיליון חתולים. האמת הזו טופחת על פנינו כל פעם מחדש כבר שישים שנה, מאז תרופת התלידומיד המפורסמת שנוסתה בהצלחה במשך שלוש שנים על אלפי בעלי-חיים והולידה 20,000 ילדים עם סנפירים במקום ידיים, דרך עשרות תרופות שהתגלו כקטלניות ועד לכדור הוויוקס שנזקי הבריאות שהוא גרם לאלפי אנשים גרם להורדתו מהמדפים, למרות שהיטיב עם אלפי בעלי-חיים במהלך הניסויים בהם.
הנסיינים בבעלי-חיים רוצים שנחשוב שחולדה תציל את אבא, הם אומרים זאת בסבר-פנים חמור וברטוריקה של "מדע טהור" והם רוצים שניתן להם לעבוד בשקט ובסודיות. אני יכולה להבין אותם. אבל עם ניסוי בחתולים אמור להציל ילד, איך אפשר להסביר את העובדה שמאות אלפי בעלי-חיים מעונים מדי שנה במעבדות בישראל (תכפילו ב-50 שנות מחקר), והסרטן עדיין מנצח אותנו. איך אפשר להסביר את הנתון לפיו יותר אנשים
כנראה שמאוד חשוב לנסיינים לזרות חול בעינינו ולנתב את רגשותינו לבחירה בין אמא לחולדה. שנים של מאבק משפטי שמתנהל נגד המועצה לניסויים בבעלי-חיים ושתי פסיקות שדורשות חשיפת נתונים על הניסויים בישראל טרם הביאו את המועצה לעשות זאת. וגם עכשיו, אחרי שביהמ"ש הקציבלה 45 יום להציג את המידע שברשותה, אני חוששת שהנתונים שהיא תפרסם יהיו חלקיים בלבד, מבהילים כשלעצמם, אבל עדיין מצונזרים.
מסע ההסתרה לא נגמר. זוכרים את הצעת החוק שהגיש לאחרונה ח"כ יוסי שריד, לשינוי הרכב המועצה לניסויים בבעלי-חיים במטרה לאזן אותה מעט? אז שתדעו שלאחר שהצעת החוק הזו אושרה בוועדת השרים (קיבלה תמיכה ממשלתית) ועברה ברוב מוחץ בקריאה הטרומית, מישהו דאג לטירפוד הצעת החוק.
הצעד הראשון בטירפוד המהלך התרחש בשבוע שעבר, כאשר הוחלט להעביר את הדיונים בהצעת החוק לוועדת המדע, במקום לוועדת החינוך שממונה על כך על-פי החוק, ושאחראית למעשה על חוקי הגנת בעלי-החיים. אותם "גורמים נעלמים" שדחפו את החוק לידי ועדת המדע עשו זאת בידיעה שוועדה זו נוטה להגן על האינטרסים של המדענים יותר מאשר על האינטרסים של בעלי-החיים. על גלגוליו העתידיים של הצעת החוק אדווח בהמשך.
התנהלות הנסיינים חייבת להדליק נורה אדומה. מדוע הם כל כך חוששים מהגברת הפיקוח? מדוע הם מצפינים כל מידע בנושא, ממגנים את המעבדות ומוכרים לנו משוואות דמגוגיות? אולי הם לא רוצים שנראה שהעכברים והקופים לא באמת מצילים את יקירינו.
אגב, בסוף אותו דיון שנערך בבית הספר בדרום, נער אחד קם ושאל את הפרופסור "עם יד על הלב תגיד לי, הבן שלך או הבן של השכן שלך?". אין כמו הצעירים האלה. אני יודעת שהם יעשו את ההבדל שכעת ניטעים שורשיו.
השינוי הזה בדרך, למרות שהפרלמנט האירופי הצביע לפני מספר ימים בעד פרוייקט REACHשממליץ לבדוק מחדש 30,000 כימיקלים שנמצאים במוצרי הצריכה שלנו, ולצערנו הרב, הבדיקות תיעשינה, עדיין, בגופם, בדמם ובנשמתם של מיליוני בעלי-חיים תמימים.
נא להמתין לטעינת התגובות
