להסיר את המסכות
דן מרגלית דורש מכל מועמד לראשות ממשלה להציג את עמדתו בצורה ברורה ומפורשת ביותר
בליכוד כבר הוחל בניסיון לסבן את הציבור. לנוכח עליית עמיר פרץ בעבודה מתרוצצים העסקנים להתאחד מאחורי אריאל שרון ובנימין נתניהו בעורפו, אבל ראש הממשלה אינו ממהר להעניק חסות.
נא להניח לתפאורה ולהבלים. הבוחר רשאי לדעת, ולא בלשון השקרית המצטלצלת מהעבר הקרוב, אם הליכוד עשוי לתמוך בנסיגה חדצדדית אל גדר ההפרדה כקו הגבול הסופי של ישראל, עם או בלי הסכמה אמריקנית, ואם מפת הדרכים מובילה לכינון מדינה פלשתינית. וכל זה עוד לפני הבירור על העוני ועל השחיתות.
בנושאים אלה, או ששרון ונתניהו מוכנים לאחז את עיני הבוחרים בביום אחדות מדומה, או שמישהו מהם טחן את יוקרתו העצמית עד דק, או שאפשר למצוא פשרה מחייבת וגלויה כשכל מחנה במפלגה צועד לקלפי ורק רבע תאוותו הפוליטית בידו, או שהליכוד יופיע לבחירות בשני ראשים. על שרון וד"ר עוזי לנדאו אי אפשר לומר כי "לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב אלא מפני שהוא מינו".
גם העבודה חייבת להציג דברים כהווייתם. עמיר פרץ מצדד בהסכם ז'נבה? אם כן, שייאבק עליו וינסה לשכנע את הציבור לקבלו בלי טשטוש. יועציו רוצים לצבוע את תדמיתו בקונצנזוס מזויף? שישלח אותם למשרדיהם לחפש לקוחות אחרים. הוא מעוניין בסיעה ערבית בקואליציה? יפה מאוד, שיעמוד על דעתו ולא יצניעה.
כך גם במשק. כיצד ימנע בריחת הון מהארץ ויבלום את נפילת הבורסה? ובהבטיחו שכר מינימום, בכמה זמן יטפס לאלף דולר? ומה על ההפרטות שהן לצנינים בעיני תומכיו בוועדי העובדים הגדולים? וכמה יפגע בביטחון הלאומי בהתהדרות נגד אלופים?
יותר משחשוב כמה רשימות יתמודדו בבחירות הקרובות, ראוי שהן יתייצבו על הבמה ללא מסכות, ללא איפור, ללא "כאילו", בדמויות ממשיות ולא בתדמיות שקריות. אפשר להתפלמס כראוי על ז'נבה והמיפקד הלאומי ומפת הדרכים והנסיגה החד-צדדית, במקום להסתירן מאחורי מילים של קש. פעם אחת. הפעם הזו.
כל שר וחבר כנסת ויושב ראש ומנכ"ל, וחבר מועצת מנהלים ואיש עסקים וראש עירייה וחבר מרכז מפלגה ועובד ציבור, שמתושאל ונחקר באזהרה ובלי אזהרה וששומר על זכות השתיקה, הוא חף מפשע עד שיוכח אחרת. אבל ראו זה פלא, הסך הכל של לובן החפות מפשע באליטה הוא כתב אישום והרשעה חמורים לצמרת הישראלית. עוד חף מפשע, ועוד חף מפשע, ועוד חף מפשע - ועברייני השחיתות חוגגים את חטאיהם ללא הרף. אילו רק אפשר היה להמיר את כל מה שכבר ראה אור בתקשורת תמורת מה שמסופר לעיתונאים "לא לפרסום", הרשימה היתה מתארכת עד אין סוף.
כדי לקצר את הרשימה ראוי לשאול בלשון שלילה - מי אינו נחקר? מי משרי הליכוד ומעסקניו? מי מראשי העבודה ומפוקדיה? ושופט לשעבר ועוד שופטת בפרישה
הידיעה שהרעידה את נימי לבי היתה שגם משה קרת מהתעשייה האווירית בנחקרים. צריך לקוות כי הוא חף מפשע. אבל האם מישהו היה מעלה על הדעת שיזומן בכלל להיחקר במשטרה? ואפילו (לטענת החוקרים) כחשוד כבד?
בא לי, בלשון העגה, לזעוק "הצילו". בא לי לנהל מסע תעמולה למען התנועה לאיכות השלטון. לקרוא לציבור להצטרף ולפטרל בשורותיה כפי שאזרחים התגייסו למשמר האזרחי בשנות הטרור העקוב מדם. יותר מכל בא לי לבקש, להפציר, כמעט להשביע מפלגות הרואות עצמן נקיות כפיים להפוך את נושא השחיתות לעניין מרכזי במערכת הבחירות הבאה עלינו לטובה.
סביר להניח כי יום אחד התכנס פורום חוות שקמים סביב כירת הבשר וקבע כי ראשות הממשלה היא נכס בלתי הפיך. עסק טוב שאין לשומטו מהיד, ולפיכך הבן עמרי ישלם את מחיר הרחקת אבא אריאל מספסל הנאשמים. כך מקובל בעולם העברייני, שלא לומר במשפחות הפשע. האם יתגולל עמרי בתא הכלא ואריאל לא יתהפך על משכבו בלילות?
עוד סביר להניח כי הפרקליטה ליאורה גלאט-ברקוביץ', שהפרה השבוע את שתיקתה בלחש ובזהירות, יודעת עוד ועוד בסוגיית ההשחתה במשפחת שרון לדורותיה. כמה השתמטו זרועות החוק מלחקרה כראוי, וכמה עשו כן רק כמצוות אנשים מלומדה?
וכן סביר להניח כי עם הרחקתו מהזירה לא יחדל הבן מלשרת את אבא, במה שהדיף ריח רע של שחיתות, גם כשלא היה כרוך בעבירה פלילית על פי החוק.
בכל זאת, ברגע כה קשה לעמרי, ראוי לאמץ גם משהו מגישתו של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב - "סנגורם של ישראל" - שמצא כף זכות בכל אדם. ויש: מפני שעמרי, אב לשלוש בנות, ייאלץ להסביר להן כל ימיו מדוע דבק במצחו אות קין עשוי קלון; ומדוע שכב על הגדר תחת אביו; ומדוע, עם כל הרע, יש בכך גם משהו מ"כבד את אביך". מפני שהכל יחלוף ורק שמו ייוותר כתקדים להרע בספרי המשפט.
הוריי לעולם לא היו נוהגים בי כך. גם לא איש מחבריי בילדיו. אולי להפך, לוקחים על עצמם אשמה כדי לחלצם.
לא אנוח ולא אשקוט ולא ארפה מלחזור ולכתוב כי נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק הוא אור זרוע לצדיק בחברה שהאליטה שלה עלטה גמורה. ברק מקרין תבונה ושיקול דעת וצדק ואחריות וציונות ממשית ונאורות. אני נזכר בו בכל פעם שמחלחלת בי תחושה קשה של אובדן גאווה לאומית ואזרחית. על כן כה קשה לי לראותו במאבק למניעת מינויה של פרופ' רות גביזון לבית המשפט העליון.
יהיה זה משגה מצדו להכתים את שנתו האחרונה על כס השיפוט במאבק שהופך לגחמה. משהו המזכיר את מלחמת החורמה הזכורה לגנאי של משנהו מישאל חשין, שהרעיד את אמות הספים בבית המשפט העליון כדי למנוע את הצטרפות אילה פרוקצ'יה לחבורתם, לאחר שבערכאה נמוכה הרשיעה אחד מקרובי משפחתו.
נכון שגביזון - משפטנית ראויה לכל הדעות - חולקת על תפישת העולם של ברק. ייתכן גם שמבצבצת בעיה מסוימת בכך שדעותיה ידועות. אך ראוי לומר לפרופ' ברק: הנח לזה. אנא שקול את עמדתך בכלים המקובלים עליך, שעשית בהם שימוש מועיל בקריירה המזהירה שלך, זו המידתיות והשקלא וטריא. מה מזיק יותר, מה שאתה מכנה האג'נדה של גביזון או הפירוש שייתן ציבור רחב לדחייתה? הציבור שאמונו בך ובחבריך כה חשוב ועתה ימצא בהרחקתה הוכחה כאילו בית המשפט העליון הוא תאגיד שבו חבר מביא חבר?
בחן את עמדתך ותיווכח כי במצב הדברים שנוצר, הנזק שייגרם מדחייתה רב מהתועלת. אנא.
נעתי בכיסאי שעה שאריאל שרון בא לסעוד עם משתתפי פורום סבן במלון המלך דוד בירושלים. שכן שורה סמיכה של שומרי ראש נכנסה עימו ונעצה מבט מאיים בקונדוליזה רייס ובג'ים בייקר בכל פעם שנעצו מזלג במזון. החמושים ניצבו באולם במהלך האירוע. האורחים מאמריקה נדהמו, אך שתקו בנימוס.
איך מצטלמת הדמוקרטיה הישראלית בטלוויזיה המערבית על חודו של כידון, על קצהו של קנה? זוועה.
גם תמוה. הרי כלבים מאומנים של משמר הגבול רחרחו וחרחרו במלון במשך שעות וכל אורח נבדק בטרם נכנס לאולם.
קשה לכתוב זאת במלאות עשור לרצח יצחק רבין, שיהדהד כתזכורת נצחית לכישלון האבטחה על ראש הממשלה, אך כדאי להבהיר: יש אפשרות ששרון ידיר רגליו מאירועים המוניים כאלה. השב"כ עוטף אותו בנחיל מאבטחים עד כי הוא נראה כבובה חנוקה וחנוטה והנזק שבהופעתו הפומבית רב מהתועלת.
יש גם אפשרות לדלל את טבעת המאבטחים תוך נטילת סיכון. על השב"כ ללמוד להגן על ראש הממשלה כשהוא בבחינת "מגן ולא ייראה", כלשון המוטו של הארגון. אם ימלאו הבחורים המצוינים בערנות אחרי כל ההוראות, יש סיכוי רב שאיש לא יצליח להתנכל לשרון.
כן, ויש גם אפשרות שמקדם הביטחון האישי של ראש הממשלה יפחת במשהו. בל אחטא בשפתיי, אבל ראוי להתבונן במציאות בגובה העיניים. ישראלים רבים מסכנים את חייהם במילוי תפקידם הממלכתי. לפיכך, עם כל הצער והכאב והמשמעות המדינית והפוליטית הייחודית, חייב מי שמתמודד על משרת ראש הממשלה להביא בחשבון כי הג'וב המיוחל כרוך גם בסיכון מסוים. אין חשש שרשימת המעוניינים תצטמצם.
margalit@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
