הגלקטיקוס של הימין

אבי ביבר זכה לתשואות, בשיא, שטרן וצה"ל – לקריאות בוז. זה קרה אמש בהפגנת הימין הכתום והנחוש, שהתכנס להוכיח שהוא חי ובועט. אבל על שאלה אחת אף אחד לא ידע להשיב: איך זה יכול להיות ש-80 אחוז מנבחרת החלומות של הימין חובשים כיפות שחורות?

רועי שרון | 10/11/2005 10:00

בכינוס שנערך אמש בבנייני האומה בירושלים לא היו נציגים ממועצת יש"ע ולא פוליטיקאים, גם לא מהימין. אלה נחשבו בקרב הנוכחים "מתרפסים, שמאלנים ונחמדים מדי". מי שכן הגיע אמש לירושלים היו אלפי כתומים שנשבעו לא "לשכוח ולא לסלוח את פשעי הגירוש". לא כתומים מהסוג שהתחבקו עם חיילים בנצרים אלא יותר בכיוון של הגג בכפר דרום. המסר העיקרי שעלה מהכינוס היה שהמחנה הכתום חי ובועט. בועט בכל מי שנתן יד להתנתקות, בועט בלובשי המדים הדתיים שאכזבו ולא סירבו פקודה, ובועט לא פחות במנהיגי הימין שהוליכו קו "עדין מדי ומתרפס".

כמה דקות אחרי שערן שטרנברג, דובר גוש קטיף לשעבר, קרא לנוער לא להתגייס לצבא, עלה לבמה זמר הבית, אהרן רזאל. "לפני כמה שעות השתחרר חבר שלי ממעצר אחרי שבעה חודשים". הקהל הריע ארוכות לחבר של רזאל. "אתם רוצים גאולה?" שאל רזאל. הקהל, שחלק ניכר ממנו נמנים על חסידי חב"ד מהזרם המשיחיסטי, יודע שבתוך כמה שניות הוא יקבל את הלהיט "הגיע זמן הגאולה" נכנס לאקסטזה. רזאל מביא להם את הגאולה, הקהל על הרגליים. הבנות, אגב, רקדו בקומה השנייה.

אולם הכניסה למקום היה עמוס בעשרות דוכנים שהזמינו את הנוכחים לחתום על עצומות. בעד סרבנות, בעד שחרור יונתן פולארד וסתם נגד שמאלנים. אחרים מכרו דיסקים של אמנים המזוהים עם הימין, ועוד נציגים של תנועות שונות שחילקו פליירים וסטיקרים. סטיקר שולט היה "לא קאפו. לא מגרש. לא פראייר. לא מתגייס".

על הפודיום ישבו נבחרת הכוכבים של הימין. נעם ארנון, ברוך מרזל, שמעון ריקלין, משה לשם, הרב זלמן מלמד, אליקים העצני, ערן שטרנברג, ועוד כעשרים רבני חב"ד, שקרנם עלתה בקרב פעילי הימין. כולם נשאו דברים והטקס חזר על עצמו מדי נאום, כמו ריטואל קבוע מראש. כל אזכור לראש הממשלה \ יונתן בשיא \ צה"ל וכו' הלהיט את האולם בקריאות בוז. כל אזכור של עצור \ סרבן \ הרב כהנא וכו' זיכה את הדובר במחיאות כפיים.

משה לשם (נואם), ברוך מרזל, שמעון ריקלין וערן שטרנברג רועי שרון

בלי הטרדה מינית

"קהל יקר", קרא נעם ארנון, "אני רוצה להזמין יהודי יקר לבמה, את ברוך מרזל". הקהל נעמד ומוחא כפיים בהתרגשות. "אפשר לשבת, תודה, בסדר, תודה רבה לכם, אפשר לשבת". ניסיונות סרק של מרזל לפתוח בדברים. אך הקהל בשלו. כמו בתוכנית של יאיר לפיד רק בלי תמיר ובלי הלהקה.

ברקע הכינוס, עומד ללא ספק חששם

של המשתתפים ממערכה שנייה של פינוי יישובים. המסר שניסו להעביר הדוברים הוא שהתנתקות ב' לא תיגמר בחיבוקים ודמעות. תמונות של קצינים תומכים במתנחל ממרר בבכי זכו שם לכינוי "הטרדה מינית". וזה, עפ"י הנוכחים, שייך להיסטוריה. המאבק הבא, כך הם בטוחים, יכלול תמונות קשות שלא נראו בגוש קטיף.

אל"מ (במיל') משה לשם. צילום: רועי שרון. רועי שרון

בשיא עוקף את שרון

אחד מרגעי השיא היה הקרנת בכורה עולמית של סרט באורך של כ-10 דקות. מארש צבאי נשמע ברמקולים ועל המסך נראו חיילי צה"ל צועדים במסדר. לקהל זה הספיק. שריקות וקריאות בוז ל"צבא הגירוש לישראל" החרישו אוזניים. אבל זו רק ההתחלה. הדיאלוג המוזר בין הסרט לבין הצופים רק התגבר. כשהסרבן אבי ביבר הופיע על המסך, מחיאות כפיים מילאו את האולם תוך קריאות "אבי אבי". כשראש הממשלה קיבל את שניות המסך שלו, נשמעו קריאות בוז. אבל מסתבר שגם בקרב מוקעי הימין יש היררכיה. במעלה פירמידת השנאה והכעס ניצבים חיילי צה"ל והמשטרה. לקריאות "בוז" קולניות יותר זוכים ראש הממשלה ובנו עומרי. מעליהם ממוקמים בעוז דמויות כמו האלוף אלעזר שטרן, הרב ישראל וייס, שתואר "הרב" הוחרם ממנו על ידי במאי הסרט, וגם ח"כ יעקב ליצמן. ובראש פירמידת הזעם של הימין צועד בעיזוז, אולי הדמות הכי שנואה היום במחנה הימין, יונתן בשיא. כששמו התנוסס מעל המרקע, איש לא ישב באולם. רק כעבור דקה או יותר נרגעו הרוחות.

ולמרות שכל הנאומים וההבטחות שנישאו במהלך הערב היו בבחינת לשכנע את המשוכנעים, ולמרות שהמוזיקה באוויר השרתה אווירה של באתי-לחזק-ויצאתי-מחוזק, הביעו כל הנוכחים שביעות רצון. מפגן כוח מרשים בעוצמתו שהצליח להזרים למשתתפים אנרגיות חדשות לקראת הקרב הבא. ורק אחד המשתתפים, תושב גב ההר, הקשה שאלה אחת, שאותה ככל הנראה יצטרכו לפתור מתישהו דור הכיפות הכתומות. "איך זה יכול להיות", הוא שאל, "ש-80 אחוז מהיושבים על הבמה, הגלקטיקוס של הימין הנחוש, חובשים כיפות שחורות?".