בגידת האינטלקטואלים נמשכת, והם לא יניחו לעובדות לבלבל אותם באמונתם הפונדמנטליסטית.
העם כל כך תומך ברעיונות הללו, שהמונים גדשו את כיכר פאריז בהפגנה בעד השלום, לפני כמה שבועות.
כיכר פאריז נבחרה משום שהיה חשש שבכיכר גדולה יותר יופיע ''מטה הרוב'' עלק בכל עליבותו.
האם זכורה הצעדה של עמי איילון ושבעת הגמדים בימי ההתנתקות?
הימין לא מקיים הפגנה שיורדת מעשרת אלפים איש, ואלה צועדים להם בשם ''רוב העם''.
אפילו כאן, במעריב, פורסמה כתבה על הצטמקותו של השמאל הישראלי, אבל טאוב לא שמע על כך, כנראה.
ובכלל, לטעון שרבין הוא דוגמא למורשת של שלום, זכויות אדם ודמוקרטיה זהו טיעון שמאל אינטלקטואלי אפייני, משום שאין כל קשר בינו ובין רבין האדם, אפילו לא קצת (גדי טאוב, היסטוריון, כמדומני?).
רבין קיבל את הסכמי אוסלו בדיעבד, אחרי שפרס ונעריו סיכמו את הפרטים מאחורי גבו והוא נגרר אחריהם (כפי שנגרר בזמנו אחרי שמיר בימי ממשלת האחדות וכפי שנגרר אחרי האמריקאים כשכיהן כשגריר בוושינגטון).
איש זכויות האדם היה זה שראה את חזון השלום ''בלי בג''ץ ובלי בצלם'', ומתוך דאגתו הכנה לדמוקרטיה קנה את קולותיהם של אנשי החזון גולדפרב והד''ר שגב.
הטענה הצבועה כאילו המתנחלים משתמשים בדמוקרטיה לצרכיהם לא הפריע לטאוב ולחבריו ישרי הדרך לתמוך במהלכים היסטוריים שנקנו במחיר וולבו ומשרד ממשלתי.
כל כך חשובה בעיניהם הדמוקרטיה והמנהל התקין שהם הצליחו לבלוע את הצפרדע הזו ולשתוק כהרגלם - כשנוח להם.
כשהמתנחלים מעזים לטעון טענה כלשהי על התנהלות שכזו הם מגלגלים את עיניהם וכביכול אינם יודעים במה מדובר.
זוהי לא רמיסה של ערכים דמוקרטים ברגל גסה - ואם כן, הרי שברור שהכיבוש אשם, כי הוא אשם בכל.
ככה זה כשיש אמונה פנאטית.
הטיעונים הדמוקרטים הם חלק מחוקי המשחק בישראל של היום, והם חלק מהמאבק על הגמוניה ועל מקומן של אליטות ישנות וחדשות.
הימין הבין שכדי לעורר שינוי יש לשחק את המשחק לפי הכללים של טאוב וחבריו, ולטעון בשם הדמוקרטיה וערכיה, רק כשנוח (והסברתי שהשמאל עושה בדיוק אותו הדבר). זהו מאבק ערכי ומאבק על שליטה ואם מישהו חושב ש''מטה הרוב'' מייצג את רבין המנוח או את המוני בית ישראל הוא כנראה זקוק לכמה אנדרה זי'ד וגו'רג' אורוול שיפקחו את עיניו (למרות שלרוב האינטלקטואלים האירופאים זה לא עזר)
הגב לתגובה זו