מאבק נוסח אירופה
בן-דרור ימיני על כישלון המהגרים המוסלמים להתערות בתוך מדינות המערב שקלטו אותם
עיתונאי מוסלמי חשוב, רחמן עבד אל-רשיד, כתב שלא כל המוסלמים טרוריסטים, אבל כמעט כל הטרוריסטים הם מוסלמים. בהשאלה, זה נכון למה שקורה עכשיו באירופה: לא כל המוסלמים הם אלימים, אבל גל האלימות הנוכחי רשום על שם המוסלמים.
20 מיליון מוסלמים היגרו מאז סוף מלחמת העולם השנייה. רובם הגיעו ככוח עבודה זול, ושוכנו בפרברים. המשפחות באו אחריהם. רוב הבעיות אינן נובעות ממהגרים לא חוקיים של השנים האחרונות, אלא דווקא מבני הדור השני, שכבר נולדו באירופה, והיו אמורים להיות חלק ממנה.
יש עוד מיליוני מהגרים, מאפריקה, מהמזרח הרחוק, ממזרח אירופה. אלא שמכל הקבוצות, הבעיה מתמקדת במוסלמים.
לא מדובר רק בהזנחה, בניכור, בניצול כוח עבודה זול, אלא גם במה שלא נעים לומר: מדובר בקבוצות שכוללות בתוכן מרכיבי תרבות מעכבי שינוי. למשל, ואולי בעיקר, דיכוי האשה. ככל שהדיכוי הפנימי גדול יותר, כך הניכור מהחברה הכללית גדול יותר.
ההתקוממות הנוכחית אולי תעבור. הבעיה תישאר. כיצד גורמים לשילוב מיליוני צעירים מתוסכלים? כיצד מונעים מהם להיות קורבן של תעמולה פונדמנטליסטית שעלולה לגרור חלק מהם לטרור ממש?
יש הרבה תשובות, רובן צפויות וידועות: יותר השקעה, יותר יוזמות, יותר חינוך, יותר הכרה וכיבוד השונות.
"השינוי חייב לבוא מבפנים"
אבל יש עוד תשובה מעניינת, שניתנת דווקא מתוך הקהילות המוסלמיות עצמן: השינוי חייב לבוא מבפנים. אין זה מקרה שרוב חסידי השינוי הזה הם נשים. בצרפת קם ארגון "לא זונות ולא כנועות", של נשים מוסלמיות, שנאבקות נגד מה שהן קוראות "הפשיזם הירוק", כלומר , הפונדמנטליזם האיסלאמיסטי.
בהולנד זו עיאן עלי הירשי, מוסלמית, חברת פרלמנט, שמתנגדת באופן נחרץ לרב-תרבותיות, משום שזו עצמה מהווה מעין אישור לדיכוי הנשים. בגרמניה זו הסופרת והמשפטנית סיראן אטס. בשוודיה זו היתה פדימה סהינדל, שניהלה קמפיין נגד נישואים כפויים ובסופו של דבר נרצחה בעצמה, על ידי אביה.
לצד הנשים הללו, יש מיליוני מוסלמים
שבחרו להשתלב. הם אולי פחות בולטים, אבל הם מוכיחים שאפשר גם אחרת. אפילו פרופ' טארק רמדאן, ההוגה המוסלמי הבולט ביותר באירופה והנערץ על ידי המוני הצעירים המוסלמים, אמר באחרונה שאין מנוס ממתן שוויון לנשים.
ועוד משהו. אירופה אוהבת להשמיץ את ישראל. מה שקורה עכשיו מחייב את אירופה להביט פנימה. במה הם, אם בכלל, טובים מישראל? לפי הנתונים היבשים, בישראל (ללא השטחים), המצב הרבה יותר טוב. מאז תחילת השנה, בלי קשר לגל הנוכחי, הוצתו בצרפת, בממוצע, כ-30 מכוניות משטרה ביום. שלשום הוצתו 900. אצלנו זה לא קורה. לא שיש מקום לשמחה לאיד. אבל פרופורציה, לפעמים, היא נחמה קטנה.
עדכון אחרון : 6/11/2005 4:16
נא להמתין לטעינת התגובות
