על השולחן סָלָדוֹת שתיים
שרמוטה, שרלילה, שרשוחה ושרטוחה יצאו לטייל בציר פילדלפי. פתאום נפל עליהן פגז. מה עשו? החלו לפתור סודוקו. שאלות ותשובות, חלק ב'
על פי דובר צה"ל, פילדלפי הוא שם שנקבע באופן שרירותי ואין לו כל קשר לעיר פילדלפיה.
מאיר צמח שואל: מה ההבדל בין פצצה לפגז?
הדמיון והעירוב בין המילים רב, ובשימוש הרווח הן למעשה מילים נרדפות בהוראת מכל חומר נפץ שנועד להתפרק ולגרום להרס. הבחנה ביניהן מציע יאיר בורלא ב"מילון למונחים צבאיים": פצצה מועפת (מאווירון, מרגמה וכדומה) ומיוצבת באמצעות סנפירים, בעוד פגז הוא טיל (היוצא ממטוס, מתותח וכדומה) המונחה באמצעות סחרור. עם זאת "פצצה" היא גם מכל חומר נפץ המונח במקום מסוים ומופעל באמצעות קוצב זמן (טיימר).
רחל בן-ברית שואלת: מה מקורה של המילה סָלָדוֹת ("על השולחן סלדות שתיים") המופיעה בשירה של רחל "איכה ישבה בדד"?
"סלדה" (סלדות ברבים), המופיעה גם בהמשך השיר: "והסלדה מתמעטת/ לאט לאט", אינה אלא סלט. הצורה האנגלית Salad התגלגלה מצרפתית: Salade שמקורה בצורה Salada בניב הפרובאנסלי.
אבי כהן שואל: מהי האטימולוגיה של "שרלילה"?
לי זה נשמע כהמצאה ישראלית קלילה שמבוססת על שרמוטה הערבית. יש בסלנג העברי קבוצה של כינויים לאישה מופקרת המתחילים ב"שר": שרמוטה , שרלילה, שרשוחה ושרטוחה. שרמוטה ושרטוחה מקורן בערבית במשמעות אישה זונה ומופקרת. ייתכן שמקור המילה שרלילה הוא בשורש הערבי שע' ל (נשמע שרל), קרי עבד, כאשר שע' לה היא אישה עובדת, דהיינו, זונה, והפיתוח שרלילה נגזר ממנה.
שי שואל: מה מקור המילה "במו" בביטויים כמו "ראה זאת במו עיניו", "עשה זאת במו ידיו", והאם היא קשורה ל"כמו"?
"מו" היא צורה חליפית ל"מה", ומופיעה רק בצירוף לאותיות השימוש בי"ת, כ"ף ולמ"ד. במקרא השימוש בה מליצי, לצורכי הדגשה שירית: "ירדו במצולות כמו אבן" (שמות): כאבן ממש; "אאמצכם במו פי" (איוב): בפי ממש, "וידמו למו עצתי" (איוב): לעצתי ממש. משלוש צורות אלו רק "כמו" הפכה למילה נפוצה והאחרות נותרו בתחום השפה הגבוהה המליצית. אין לבלבל עם לָמו או בֶּמו, שהן צורות פואטיות של "להם" ו"בהם".
שי שמואלביץ שואל: האם יש מילה בעברית לקליפות הירוקות של התירס?
פרט לשימוש העממי הלגיטימי "עלי התירס" יש לעלים אלה חלופה בשפה המקצועית: מַתְחָל, מילה שמקורה ארמי-תלמודי (באנגלית: Spathe), או חָפֶה (באנגלית: Bract). מונחים אלה מתייחסים לעלים העוטפים את הפרי מבסיסו בצמחים שונים כמו תמר, מטה אהרון וכאמור התירס.
אירית שואלת: מה המונח המשפחתי הקושר בין ילדי האחיינית שלי לבין בתי, ובין בתי לילדי האחיינית. בצרפתית אומרים למשל "בני דודים קטנים".
מונח מיוחד אין, ובעיה דומה קיימת במכלול מבנה הרוחב של המשפחה, כמו בסוגיית הגיסים והדודים. נהוג לומר סתם "בני דודים", ואם יש צורך להוסיף "רחוקים" או "מדרגה שנייה". הביטוי "בני דודים קטנים" עלול לבלבל ואף להעליב את האובייקטים.
אלונה קליין שואלת: האם נכון לומר "בתור ילד עשיתי ככה וככה...". האם לא נכון יותר לומר "כשהייתי ילד"?
"בתור" וכן "בתורת" פירושן "בבחינת, בצורת". " בתורת" קיים כבר בתלמוד. "בתור ילד" הוא אם כן תקין, אך הוא נשמע בעיקר בשפת הדיבור.
ערן רותם שואל: יש לנו ויכוח במשרד האם דו-שבועי פירושו פעם בשבועיים או פעמיים בשבוע, והאם יש מילה או מונח ל"פעם ב" (שבועיים, חודשיים וכו') מלבד "פעם ב-X"?
דו-שבועי הוא מה שמופיע פעם בשבועיים, דו-ירחון הוא עיתון המופיע פעם בחודשיים, וכך ביחס למספרים נוספים: האולימפיאדה היא אירוע ארבע-שנתי. מה שמגיע פעמיים
דוד אלון שואל: קראתי ב"הארץ" את המשפט "האינטרנט מסייעת לדואר". רוב הציבור נוהג להתייחס לאינטרנט כמילה עצמאית שנשמעת כזכר. מה נכון?
ל"אינטרנט" שתי צורות מדויקות יותר בעברית: "מרשתת", מונח שאינו בשימוש ו"רשת האינטרנט". בשני המקרים מדובר בנקבה ובהחלט נכון להשתמש בלשון נקבה.
כמה קוראים שואלים: המשחק שמשגע את המדינה נקרא סוּדוֹקוּ אבל כולם מבטאים בארץ סוֹדוּקוֹ. מה הסיבה הפונטית לכך?
בצורה הנכונה אנחנו מכווצים את הפה ואחר כך מעגלים אותו, והדבר נהוג במילים שונות ביפנית. בצורה השגויה אנו הוגים את זה להפך, בדומה למילים שגורות מלטינית: פורום, פוקוס, בונוס ועוד. אין כאן נוחות לשמה אלא הרגל. עובדה: ליפנים זה נוח.
גידי שואל: נתקלתי בספר קריאה במילה "בחתף", במקום "בחטף". מה הצורה הנכונה?
שתי הצורות קיימות בכתיב אך שונות בהגייה: בַּחָטָף (בעברית החדשה, במלרע) לעומת בְּחֶתֶף (צורה מקראית, במלעיל). המשמעות דומה: בבת אחת, ללא אזהרה, וגם השורשים הקרובים. חילופי טי"ת ותי"ו אופייניים לעברית על רבדיה.
אירית שואלת: מאיפה צץ השם שקיבלתי, אירית?
קשה לי להאמין ששם כל כך נפוץ נובע רק משגיאת כתיב שהשתרשה עם השנים. נכון של"אירית" אין משמעות,אבל הוא שם יפה ואינו סיבה למשבר זהות. על היווצרות השם השפיע אולי בלבול בין הצמח עירית לבין צמח נוסף שגם הוא שם נפוץ (אם כי במלעיל): איריס , שהוא שמו הלטיני של האירוס התלמודי.
פאצ'ה וקאצ'אל
שני המדורים שעסקו בלדינו ("הזירה הלשונית" 30.9, 13.10) הביאו מגוון רב מאוד של תגובות.
קוראים רבים ציינו כי "פאצ'ה" שדוברי הלדינו השתמשו בה במשמעות טיפש ("ראש פאצ'ה") פירושה רגל. אחד הקוראים סבור שראש פאצ'ה הוא ראש שטוח ככף הרגל. משה העליון גם מביא פתגם בלדינו: קייןַ נוֹ טייֵנֶה מֶאוֹייוֹ, קֵי טֶנְגָּה פָּאצָ'אס: מי שאין לו מוח, שיהיו לו רגליים. ואולם פאצ'ה במובן טיפש היא מילה מלעילית, ופאצ'ה במובן רגל נהגית במלרע.
ישראל כפיר מספר בעניין זה: "בשכונה הירושלמית שלי שבה הספניולית היתה שפת הרחוב, שימשו המילים פאצ'ה וקאצ'אל לתיאור טיפש, טמבל. כשעברנו ברחוב דוד ילין ליד השל ט'גלנטריה קצ'לסקי' (ההורים של אפרים ואהרן קציר) צחקנו לשם המוזר של הזקנים הקאצ'אלים".
פוסטמה ופאנטופלאך
אביבה רום מציינת כי "פוסטמה" נהגית בחולם ולא בשורוק. זה אכן כך בלדינו, אך ההגייה בסלנג העברי היא כמעט תמיד בשורוק. כמה קוראים קשרו את פוסטמה לפולנית, פוסט: ריקא, או ליידיש: פושעטע, פשוטה. על פי ההגייה ובעיקר הסיומת "מה" אין ספק שהלדינו היא מקור המילה.
כמה וכמה קוראים מעידים שהצורה פאנטופלאך היא יידישאית, לראיה ך' הריבוי בסוף המילה. אורה שורצולד מעירה כי היידיש קיבלה את פאנטופלה (ברבים פאנטופלאס) מן הלדינו. איציק שגב מספר "כמי שגדל בביתם של בולגרים", שנעלי הבית נקראו בסביבתו "סאפאטוס" או "סאפאטיקוס".
משה העליון כותב כי מקור הביטוי "על הפאטה" הוא בלדינו אָה לָה פָּאטָה הוא מוסיף כי הביטוי בעברית "אכל אותה" הוא תרגום מילולי מן הלדינו: לָה קוּמְיוֹ לָה פָּאטָה: בעלו אותו. הוא מסביר: "הכינוי פאטה לאיבר המין של הזכר הוא בלשון נקבה".
בר מינן
כמה קוראים התייחסו לשימוש בביטוי "בר מינן", שפירושו בארמית "מחוץ לאיתנו". הביטוי קיים כבר בלשון ימי הביניים הן במשמעות חס וחלילה והן במשמעות נפטר, הנחשבת משמעות משנית, בעקבות פסוקים כמו "כן אם בר מינן מת (אם חס וחלילה מת-ר.ר) באותה דירה אין לשפוך את מי המצות" (המהרי"ל). אבי נחמיאס, שהתחנך על הגרסה הטורקית ללדינו, כותב כי בסביבתו, כאשר אמרו "בר מינן", התכוונו לאדם שמת, וכשאמרו "בר מינן בר מינן", פעמיים , התכוונו ל"חס וחלילה".
אבי נחמיאס מוסיף את הביטוי קָארָה דֶי קוּלוּ: פרצוף תחת, שתיאר פנים של אדם לא מרוצה, וקארה די אַגְרִיסְטָאדָה: פרצוף חמוץ. אגריסטאדה הוא מאכל מסורתי חמוץ עשוי מלימון, קמח, ביצה וציר דגים.
שאלות רבות נשאלו על אודות פאסוליה, המופיעה בכמה וכמה שפות. אורה שורצולד מעירה כי מקור המילה בלדינו והכוונה היא לשעועית הירוקה והצהובה. לשעועית היבשה ניתן השם פ'יז'וניס.
חיים מירושלים מסביר את מקור הביטוי ג'ינג'י קלוואסה: קלבסה היא דלעת שצבעה כתום, ומכאן הביטוי.
ruvik@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
