כשעיתונאים הופכים לדוברים
אמנון שומרון חושב שהעיתונאים צריכים לבדוק את העבודות לפני שהם הופכים מתנחלים למפלצות
השנה האחרונה לימדה אותנו שאין כמו חפזונם של פוליטיקאים, הממהרים להקדים דיבור לבדיקה, שאין להתייחס ברצינות לאף מילה שלהם, שדאגתם לדמוקרטיה היא מהשפה ולחוץ, שאופורטוניזם הוא הערך העליון שלהם, ושחלקלקות לשונם היא שפתם הטבעית.
מילא פרס, שההצהרה הזו נחוצה לו לקראת ההתמודדות מול עמיר פרץ.אבל מדוע דוברת צה"ל,מירי רגב, היתה צריכה להפוך את סא"ל שיק לדוגמן הבית של הצבא?
במקום לשים קוביית קרח להורדת הנפיחות שעל העין, נדד שיק בין כל ערוצי הטלוויזיה, תחנות הרדיו והלוקיישנים של צלמי העיתונות, וכשהוא מצולם מהפרופיל הנכון, סיפר על כפיות הטובה של המתנחלים.
למה היה כל-כך חשוב לצה"ל לבצע עוד רצח אופי של מתנחלים, בטרם נלכד הנער המסוים שביצע את המעשה האלים?
הדוברים מאכילים, העיתונאים פולטים
מילא רגב, שאולי זו הנקמה הקטנה שלה על הפחית שהושלכה על ראשה בגוש קטיף, אבל מדוע העיתונות שוב ממלאת את תפקיד העבד הנרצע של הממסד?
למה, כמו תמיד, הכתבים ומערכות התקשורת מתמסרים לדיווחי הדוברים, יהיה זה של רה"מ, שירות בתי הסוהר, המשטרה, משרד הביטחון, הנהלת בתי המשפט או דוברת צה"ל.
הדוברים מאכילים, העיתונאים פולטים. ההודעות שמגיעות לביפר, או מועברות לפקסימלייה מדוקלמות לציבור כאילו ניתנו במעמד הר סיני. מילה במילה, בהטעמה, במסירות ובביטחון נחרץ. לעומתם, טענות המתנחלים מתקבלות בהסתייגויות, בחשדנות.
כך לדוגמה, אף עיתונאי לא דיווח על האלימות הקשה והברוטלית שהופעלה מספר שעות קודם לאירוע המדובר, כלפי נערים מהיישוב קדומים, ששהו בחירבה ליד יישובם. סא"ל שיק, שגם נכח באירוע בקדומים, ראה מן הסתם כיצד היס"מניקים מכים מכות רצח ילדים בני 12
לא פרובוקציה, לא יידויי אבנים, לא בנייה בלתי חוקית. כלום. סתם התכנסות בתוך מבנה נטוש, צמוד ליישובם, מרוחק מכל כפר ערבי ברדיוס של קילומטרים, שהו בו במשך שעות, והצהירו על כוונתם להקים יישוב חדש.
הצבא והמשטרה, אחוזי היסטריה, הודיעו שמדובר בשטח צבאי סגור, ובתוך דקות הועפו בעיטות,אגרופים וסטירות כלפי הילדים והנערים במקום.
בחודשי המאבק נגד הגירוש מגוש קטיף נחשפתי לעשרות עדויות של נערים, שחוו התעללויות קשות מצד המשטרה. בכולם מאסו כתבי המשטרה, המשפט וההתיישבות.
מכות לנערים מהימין היו הדבר הכי שגרתי ובנאלי. הם חטפו בכבישים, בתחנות משטרה ובבתי מעצר, אבל את אף אחד מהכתבים, שכעת ראיתי אותם חתומים על הדיווחים אודות סא"ל שיק, לא עניין אז הפרצוף המפוצץ, העין המנופחת, או האף השבור. את הכל שטפה ההתנתקות הקדושה.
עדכון אחרון : 31/10/2005 10:23
נא להמתין לטעינת התגובות
