בין נחלאות לצפת
הניגון שנוצר באוטובוס לצפת, השיעור מר' שלמה קרליבך, האישה שהצטרפה בדיוק בזמן וזמן הגאולה. אהרן רזאל מספר את קורות לידתם של ארבעת האלבומים הקודמים, וקצת על החמישי החדש
שנה אחרי השחרור מהצבא שמעתי את הקול הפנימי שאומר לאדם "לך לך". כולם אמרו לי "אתה משוגע?! לצפת? ועוד בחורף?!" ורק ידיד אחד אמר לי "וואו! לצפת! ועוד בחורף!". נסעתי לשבת אחת חורפית וחזרתי לירושלים רק כדי לארוז. באותה הזדמנות ארזתי בקופסא את הילדות בנחלאות, את תחילת הקריירה כמלחין של מוסיקה קלאסית עם תואר שני בקומפוזיציה. ארזתי הרבה ציניות ואינטלקטואליות לטובת רומנטיקה דתית, תמימות ופשטות. בצפת אני עתיד להפוך למין זמר עם יחף, טרובדור יהודי. אבל עוד לא ידעתי.
לימוד הגמרא בבוקר החליף את עמיחי ועגנון כמקורות השראה, ופסוקים קצרים היוו את הטקסטים הראשונים שהלחנתי. הלחנתי? "קיבלתי" יותר נכון. "צא מן התיבה", כמו עוד הרבה ניגונים, נולד באוטובוס מירושלים לצפת תוך
הרבי הראשון שלי, המלחין הדגול אנדרה היידו, הוא הדבר המנוגד ביותר לרב שלמה קרליבך (מבחינת התפיסה המוסיקלית). אצל היידו למדתי שהמוסיקה מבקשת להפתיע אפילו את המלחין עצמו מהנוחות והשבלוניות שהאוזן מצפה לה. אצל ר' שלמה הגדלות היא בפשטות. המוסיקה היא כלי דרכו הנשמה היהודית מתעלה. מתרוממת. האם המוסיקה היא אמצעי או מטרה? עוד לא מצאתי מנוחה לשאלה.
תמיד עם הגיטרה. ניגנתי בכל הזדמנות; לילדים ברחוב, בחיידר, מהמרפסת לעוברים ושבים ובכל מיני שמחות ואירועים ביתיים. כשאתה רווק צעיר בחברה דתית, לא מפסיקים לנדנד: "נו, מה עם חתונה?". אצלי היתה בעיה נוספת; כל הזמן שאלו "נו, מה עם דיסק?", אז התאספנו כמה חבר'ה לחזרות במחסן מאולתר, מענק השחרור מצה"ל עוד לא בוזבז, ירדנו לתל-אביב ובשלושה ימים וחצי הוקלט "הסנה בוער".
חשבתי שאני עושה מעין "הכבש השישה-עשר" עם גוון דתי לכל הציבור הישראלי. לא ידעתי שמחד, חילונים לא אוכלים מסר דתי כל-כך מהר ומאידך הקהל הדתי ממש מחכה ליצירה ישראלית דתית חדשה. וכך, הדיסק החדש התקבל בחיבוק גדול מהציבור הדתי תורני, ציבור שלא הכרתי כל-כך וגם לא צמחתי מתוכו.
חבר מצפת ביקש שאלווה אותו בפסטיבל המתקרב. "תוכל לנגן גם שיר אחד או שניים שלך", אמר בנדיבות צפתית. וכך, דרך כניסה צדדית הגעתי לבמה של המוסיקה היהודית העממית אחרי שנים של נגינה בצ'מבלו, פוגות של באך, מוסיקה גאונית, מחושבת. הרגשתי שקצת "קר לבאך", כלומר – קרליבך. והנה אני – היפי, גיטרה אקוסטית, הרבה קפיצות על הבמה, בגדים הודיים ארוכים. איזה שינוי! אך בכל זאת נשארו בשירים אקורדים של רכטר – כספי… לא הצלחתי לנער את זה, גם עם כל הקפיצות.
הכלייזמרים והדיסק הולידו הופעות ברחבי הארץ (יותר נכון יישובים ביהודה ושומרון). והתחלתי לאסוף חומר לדיסק שני. היה לי "דד-ליין": פסטיבל הכלייזמרים הבא בסוף הקיץ. וכך, בהשקעה קצת יותר גדולה מהראשונה, הקלטתי בתל-אביב את "מים רבים", שהגיע לצפת בארגז במוניות אביב ממש בבוקר הפסטיבל.
הפסטיבל היה היסטריה אחת גדולה של נוער הכיפות הסרוגות והיה שמח. השפרצתי מים על הקהל שקיבל באהבה את השירים מהאלבום החדש; "חגיגה", "מים רבים", "כי רגע באפו". דרך אגב, באותו בוקר בחדרי בצפת המצאתי מנגינה חדשה שנדבקה לכל מי ששמע אותה ורק בסוף השנה התאמתי לה את המילים "הגיע זמן הגאולה". בשעת הצהריים, לפני ההופעה, התפללתי מנחה בחוץ עם בחור בגילי שפגשתי. אריאל פלאי בדיוק התלבט אז אם להיכנס לאמרגנות, וכעבור כמה חודשים התחלנו לעבוד ביחד כשהקים את "פרסומי ניסא".
אותם שירים פשוטים שנולדו בצפת הפכו לדרך חיים של הופעות, חזרות, הקלטות והרגשתי שהגיע הזמן לסיים את תקופת צפת הקסומה. חזרתי לנחלאות. רציתי להקליט דיסק חדש. ידעתי שייקרא "זמן הגאולה", ע"ש השיר הזה שהפך מיד למין המנון, אך בעוד שעד עכשיו כל נטל ההפקה היה עלי, יצרתי קשר עם ניצן זעירא מ"נענע דיסק", שעמד להקים את "מים" - חברת בת שמתמחה במוסיקה יהודית חדשה. הם גם שידכו לי את המפיק המוסיקלי גדי פוגאטש, עוד חידוש בצורת העבודה שלי. באולפני קשת אשר בסימטאות השוק הירושלמי הקלטנו את "זמן הגאולה".
אז מה יש לנו – אמרגן, חברת תקליטים, מפיק מוסיקלי, מה חסר? נכון, אישה. ואכן יצאתי עם אפרת במשך ההקלטות ואף התחתנו שבועיים לפני שיצא הדיסק.
שיר כמו זמן הגאולה הוא ממש מתנה לאמן מתחיל שמבקש לפרוץ לקהלים גדולים מאידך, להרבה אנשים אתה "מתחיל ונגמר" בשיר הזה. אז איך ממשיכים משם? ובכן, נולד בננו שיר ציון וזה נותן השראה לשירים חדשים, השירים רוצים אלבום. הגעתי לפרדס חנה לעשות קולות בדיסק של הרב עודד דויד ונוצר חיבור מדהים עם ישראל כסיף, מפיק ובעל אולפן. "שלוות העולמים" בפרדס חנה-כרכור הולידה את הדיסק "שיר ציון".
זהו, בעקבות חזרות עם אריאל זילבר על המופע המשותף, הלהקה ואני הרגשנו צורך להקליט אלבום Live. האנרגיה של ההופעות עם הלהקה לא מצאה תמיד את ביטויים בדיסקים, ובכלל דיסק Live עם כל השירים המקפיצים והאנרגטיים זה כיף לעשות. ערן הורוביץ הבסיסט, שלמד איתי עוד בתיכון שליד האקדמיה בירושלים, קיבל על עצמו להפיק מוסיקלית והשבוע יוצא הדיסק. שנה טובה, נשיקות, אהרן.
נא להמתין לטעינת התגובות
