אהרן אהובי ורעי.
תחילה טיפסת בסולם המוסיקה הנשגבת, המרגשת, האמיתית, המוסיקה שהיא האמצעי והיא התכלית, המוסיקה הדורשת קשב אך מעניקה בתמורה כפל כפליים - המוסיקה האמנותית, ה''קלאסית''.
בשלב הבא, כפי שאתה מספר, נטשת כמעט הכל, למעט כמה שרידים, וירדת אל הנוער, אל ההמונים, אל הרחובי והפשוט - אל הפופ-רוק (המשופר כמובן, בזכות כשרונותיך).
עכשיו הגיע זמן הגאולה: הגיע הזמן לשלב הסינתזה, שלב העלאת הנשמות והניצוצות, או איך שלא תקרא לזה. התחברת לנוער - עכשיו חבר אותו למוסיקה מורכבת יותר, הכר לו את עולם המוסיקה שבאמת מרגשת אותך ואותי וכל אדם שבאמת ניסה. איך? רבות הדרכים. למשל, הלחן יצירה אמנותית קצרה, לאו דווקא אינסטרומנטלית בלבד, לא קשה מדי להאזנה ראשונה, ושלב אותה בהופעה ובתקליט.
אהרן, מי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות. זה יכול להיות תפקיד חייך. מי כמוך יודע כמה ההיכרות עם מוסיקה ''גבוהה'' יכולה לרומם את האדם ולשנות את החברה כולה. בהצלחה ושנה טובה.
הגב לתגובה זו