כניסת השבת: יהדות של שינוי
דווקא המפלגה שמזוהה בעיקר עם שנאת החרדים, כינסה לקראת יום כיפור דיון כדי לעסוק ביהדותה. האם זה המקום שממנו תצמח זהות יהודית-חילונית-ציונית? לא בטוח. וגם: מורה נבוכים למברכים בחגים
לפיד הסביר לקהל כי ביצוע תוכנית ההתנתקות היה למעשה "התבוסה השנייה של המחנה הדתי בשנים האחרונות." בימים אלה, הוסיף, השלטון לא הועבר רק בגוש קטיף לפלשתינים, אלא "השלטון הועבר גם במדינת ישראל. הוא הועבר מהקבוצה הדתית-לאומנית שהשתלטה על המדינה. הציבור החילוני קיבל בחזרה את המדינה."
מבחינת לפיד, "בזה הסתיים המהפך השני, המהפך הראשון היה ב1999- כשסילקנו את החרדים מהממשלה והוכחנו שאפשר לנהל את המדינה בלעדיהם, בלי אישורו של הרב שך, או של הרב עובדיה."
כצפוי, הדוברים באירוע גייסו את הציטוט הבלתי נמנע של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל: "לא ניתן כלל למגמות התיאוקרטיות של אנשי הדת שלנו להרים ראש. אנחנו נדע להשאירם בבתי הכנסת שלהם, כשם שנשאיר את קציני הצבא בקסרקטיניהם. הצבא והכהונה יכובדו מאוד, כדרוש וכראוי לתפקידיהם הנכבדים, אבל לא בענייני המדינה."
כצפוי, הם ניסו לעמוד במשימה – שהולכת ומסתמנת בשנים האחרונות ככמעט מופרכת – להגדיר זהות יהודית חילונית מודרנית, שלא באמצעות מונחים שליליים כמו "אני חילוני בזה שאני לא דתי," "לא שומר שבת," "לא שומר כשרות." המזרחיות המסורתית, הזרם הישראלי שמציע את המודל הכי רלוונטי של זהות יהודית מודרנית, לא עלתה משום מה כאופציה לאנשי שינוי. מאידך, הועלתה תהייתה של מנחת הסימפוזיון, העיתונאית טלי ליפקין-שחק: "האם מלחמה בדת היא לא גם סוג של דת."?
אז מה בעצם רוצה שינוי?
ח''כ אילן שלגי - שפתח את האירוע במילים "הערב נדון בשאלה מהי היהדות שלנו" - ניסה להסביר. "רצוננו לקיים כאן את הבית הלאומי היהודי. אנו חשים שותפות גורל עם אחינו היהודים בתפוצות וגאים במורשת התרבותית של היהדות, ויש לנו הערכה רבה לתפקיד שמילאה הדת בהיסטוריה שלנו ובשימור העם, אולם היהדות שלנו היא פלורליסטית. ביום הכיפורים לא ניסע במכונית ולא נשמיע מוזיקה רועשת מתוך כבוד למסורת, למרות שאין חוק המחייב זאת. אנחנו גם מלים את בנינו למרות שאין חוק בעניין זה."
אז מה מרכיבי הזהות היהודית-חילונית-ישראלית שמציעה שינוי? "האתוס שלנו הוא בסיפורי התנ"ך, בחלוצי העליות הראשונות, בספינות המעפילים, בגבורת מגיני תל חי, נגבה וגוש עציון, במאבק להקמת המדינה ובמורשת הקרב של צה"ל. תודעתנו צרובה בזיכרון השואה, ייתכן שקשה לנו לראות את עצמנו בכל דור ודור כאילו יצאנו ממצרים, אך כולנו אודים מוצלים מאש התופת של אירופה במאה ה."20-
נו, לפני 20 שנה היה אפשר להיאחז בזה. אלמלא היינו חיים כאן, יודעים מה הולך במערכת החינוך הישראלית הפורמלית וצופים במערכת החינוך הלאומית הלא פורמלית, דהיינו ערוץ ,2 ערוצי הילדים למיניהם וערוץ בייבי, ולא מוצאים בהם את הערכים הלאומיים האלה, שלא לדבר חלילה על ערכים הקשורים ישירות לדת היהודית – אולי אז היינו משתכנעים שמדינת ישראל מצמיחה דור נוסף של יהודים בעלי זהות לאומית יהודית, חילונית-ציונית.
אבל לאור המציאות, לא ברור ממה בדיוק מבוהל ח''כ רוני בריזון שהזהיר מעל הבמה את טומי לפיד שהמאבק לא הסתיים בהתנתקות, ושאלה שהובסו בקרב האחרון מתכננים עכשיו "להתנחל בלבבות." ח''כ בריזון, כמו אנשי הימין הקשה, הדתיים והחרדים, עדיין לא הפנים כנראה, שהאחרונים נלחמים במלחמה בלתי אפשרית ושככל שחולף הזמן החינוך האיהודי בישראל ילך ויקטין את הזהות היהודית, ויחריף את תהליך הוצאתה של המילה "יהודי" אל מחוץ לגבולות הפוליטיקלי-קורקט.
אפילו מי שחושב שלפחות המזרחים המסורתיים יישארו לנצח קרובים לדת ובעלי זהות יהודית עמוקה - ומשאב אלקטוראלי בטוח לתומכי המסורת ולימין – מתעלם מהעובדה שלפחות בדרך הטבע, זה פשוט בלתי אפשרי בישראל הנוכחית.
לרגל הסיטואציה הנוכחית שבה שרוי העם היהודי, יכול להיות שהחרדים צריכים להפסיק לקלל את שינוי. יחד עם אחרים שהזהות היהודית במדינת ישראל חשובה להם, אולי אפילו הם צריכים להתחיל לברך על עובדת קיומה של שינוי ועל העובדה שאנשי שינוי לפחות רבים איתם על היהדות ולא אדישים כלפיה, מתעקשים על זהותם היהודית ואפילו מנסים להחזיק בה וליצוק בה תוכן. שלא יהיו אי הבנות: הכוונה היא שיפסיקו לקלל רק בינם לבין עצמם.
בפומבי חשוב שימשיכו לריב, גם כדי שיהיה לנו מעניין, גם כי ממילא הם לא יצליחו להתאפק וגם כדי שלפחות השיח הציבורי סביב הדת היהודית ימשיך לבעור והעיסוק בזהות היהודית בישראל לא יכבה לגמרי.
הימים הללו הם ימים נוראים לאלו הפוגשים בחרדים ובדתיים ולא בדיוק זוכרים מה צריך להגיד ואיך מברכים לשלום. מדריכון: לפני ראש השנה ברכת השלום היא "כתיבה וחתימה טובה" וגם "גוט יאר" (שנה טובה.( בין ראש השנה ליום הכיפורים מברכים: "גמר חתימה טובה." ההסבר המקובל: "בראש השנה ייכתבון וביום צום כיפור ייחתמון" – בראש השנה נכתב הדין וביום כיפור הוא נחתם. גם אחרי יום כיפור העסק עדיין לא אבוד והברכה המקובלת היא "פתקא טבא," או במילים אחרות: "א גוט קוויטעל."
זאת על פי התפישה המסורתית שלמרות שחתימת הדין היא ביום כיפור, ניתנת אפשרות לכל יהודי לשנות את דינו עד יום "הושענא רבה" (היום האחרון של חג הסוכות,( שרק אחריו נמסרים למלאכים הפתקים עם פסקי הדין, לשם "הוצאה לפועל." זה לא נגמר בזה. יש אשר בתום סוכות, במוצאי שמחת תורה, מרימים טלפון ומאחלים "א גיזונטע וינטער" (חורף בריא.( אלו לא ישכחו על פי רוב להרים צלצול גם במוצאי שביעי של פסח ולאחל בידידות: "א גיטען זימער" (קיץ טוב.(
ח''כ רוני בריזון מספר על ממצאי סקר דעת קהל שהזמינה שינוי מד"ר מינה צמח. הסקר הוזמן לצרכים פנימיים, כדי לנסות להבין מה בעצם קורה פה. מי נגד מי? כמה כמה? הממצאים מבלבלים: כאשר נתבקשו הנשאלים בסקר להגדיר את עצמם מבחינה דתית-אמונית, הגדירו 8% את עצמם כחרדים, 10% כדתיים, 39% כמסורתיים ו43%- כחילונים.
זה נשמע סביר. אבל דא עקא שהגדרת הזהות העצמית לא ברורה, בין הנשאלים היו שהעידו על עצמם "אני לא נוסע בשבת, אני שומר כשרות, אשתי שומרת טהרת משפחה" אך התעקשו להגדיר עצמם חילונים. ומצד שני: כ30%- מהמסורתיים, שאינם שומרים על אף אחת ממצוות השבת ואינם מקפידים על כשרות ועל טהרת משפחה, מתעקשים שהם מסורתיים, לא חילונים.
ומה בקשר לאמונה באלוהים? 70% מהחילונים הצהירו כי הם מאמינים ב"כוח עליון." והנה נתון מפתיע: שמונה אחוזים מהחרדים סירבו משום מה להשיב על השאלה האם הם מאמינים באלוהים. עוד שמונה אחוזים מהחרדים השיבו: "לא."
השאלה אם אפשרית זהות יהודית בלי אלוהים עוד תמשיך להעסיק אותנו. בינתיים סיפור: "יהודי אחד נסע לפגישת עסקים חשובה במיוחד ויצא אליה באיחור ניכר. הפגישה נקבעה באזור צפוף, שבו קשה במיוחד למצוא חניה. הוא פחד לאחר לפגישה, אז הוא התפלל לאלוהים: "בבקשה, אלוהים, תסדר שיהיה לי מקום חניה." לרוע מזלו באותו יום הדרך היתה עמוסה, פקקי התנועה היו מרובים, אז הוא שיפר את תפילתו: "בבקשה, אלוהים, רק תסדר שיהיה לי מקום חניה, ואז אני אעשה כל מה שתרצה." ככל שהתקדמה הנסיעה לאטה הוא הגביר את הבטחותיו, ככל שהתגברו הפקקים הוא העמיק את כוונת תפילותיו והבטיח לאלוהים עוד ועוד הבטחות, רק שיסדר לו חניה. כשהגיע סוף סוף למקום הפגישה, גילה לשמחתו מקום חניה פנוי. הוא הביט לשמים, הניף את ידו כלפי מעלה ואמר: "אלוהים, זה בסדר, אין צורך שתעזור, הסתדרתי כבר לבד''.
avishay@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
