לא מדינה מתוקנת
רן רהב סבור שגם אחרי 10 שנים אנו עוד תוהים מי יהיה הבא בתור ומתי תהיה הפעם הבאה
המילים הללו מסמלות בעיניי יותר מכל את יצחק האיש והאדם, שניבט תמיד מבעד לדמותו של יצחק הלוחם, המפקד, המנהיג.
שנות השמונים והתשעים עמדו בסימן המשך המעבר ההדרגתי של ישראל ושכנותיה מעידן של מלחמה לעידן של קשרים מדיניים. דמותו של יצחק רבין היתה קשורה לתהליך הזה ואף סימלה אותו: ראש ממשלה שעשיית שלום עם כל שכנותיה של ישראל עמדה בראש מעיניו.
יצחק רבין הצליח לסמן את הסנוניות הראשונות שבישרו את הכיוון החדש להסכמי שלום בין ישראל לשכנותיה כחלק מתהליך ארוך וכואב המהווה את אחד מהיסודות המרכזיים שמעצבים את אופייה של החברה הישראלית.
יצחק נרצח בעיצומו של תהליך היסטורי, ובמותו האכזרי פתח גם בתהליך של חשבון נפש בהחברה הישראלית על כל גווניה.
10 שנים אחרי, ולבסוף, למרות כל הקשיים, הבעות אי-האמון, הטלטלות, המשברים והמהפכות - החזון בו האמין, העקרונות שעל פיהם הלך, הדרך המדינית והפוליטית שסלל - הם הם שמיושמים היום הלכה למעשה.
דרכו של יצחק רבין יצרה את הנכונות שנוצרה בקרב רוב הציבור הישראלי למצות עד תום את המהלכים המדיניים, תקשה הדרך ככל שתקשה, ולהתמיד במאמצינו להשגת שלום. היום יותר מתמיד, 10 שנים ארוכות אחרי, הציבור הישראלי סגר מעגל.
צר לי שיצחק לא זכה ליהנות מיישום העקרונות שהוא
אלא שהמשבר והטראומה שעברנו בעקבות הקרע של יצחק ממשפחתו ומעמו, ממשיכים להדהד בכל בית בישראל, ולהזכיר לנו כי האויב הגדול ביותר שלנו הוא אנחנו. ולמרות הלקח, למרות הזהירות, לצערי, התחושה של "פה זה לא יכול לקרות" התחלפה בתהייה "מי יהיה האדם הבא", או "מתי תהיה הפעם הבאה".
ברגע שגבולות אדומים נפרצים, העולם אינו יכול לשוב לסדרו אלא רק לאמץ לעצמו סטנדרטים חדשים. במסגרת אלה, שום דבר כבר אינו בגדר בלתי אפשרי. הכל שאלה של זמן ועיתוי.
לצערי, איני יכול לומר ש- 10 שנים אחרי, והנה אנחנו חיים במדינה מתוקנת יותר, שפויה יותר, דמוקרטית יותר. הכאב שנפער, הפחד שהתגלה, הרגישות היתרה, אינם יכולים למגר כל תופעה שצריך להוקיע מהחברה, אלא רק ליצור מודעות ולאלץ אותנו לנקוט במשנה זהירות.
אני מאמין שיותר מכל ההישגים הפוליטיים-מדיניים-היסטוריים שדרך יצחק הצליחו להתגשם כיום, אנשים מתגעגעים יותר מכל ליושר ולדוגמא האישית שיצחק נתן בחייו. יצחק התפטר מראשות הממשלה בעבור סיבה שהיום, מול השחיתויות שמתחוללות, היתה נראית כבדיחה גרועה.
יצחק היה סבא מקסים, אבא ענק, בעל ללאה שאהב עד כלות וחבר. וגם 100 שנים אחרי מותו לא אוכל לבטא את הכאב האישי שלי על לכתו. 10 שנים אחרי ואני זוכר בבירור מי נרצח, מי רצח אותו, ולעולם לא אשכח.
הכותב הינו מנכ"ל "רהב תקשורת ויחסי ציבור".
נא להמתין לטעינת התגובות
