4 בנובמר: עם אחד עם שני לוחות שנה
עבור רבים היום הוא יום הזיכרון לרצח רבין, עבור הדתיים היום הוא כ"ז בחשוון. הגיע הזמן לאחד את לוחות השנה ולהתחיל לדבר על זה
עבור חלק נרחב בציבור הישראלי, י"ב בחשוון, הוא יום הזיכרון לציון רצח ראש הממשלה יצחק רבין. עבור חלקים אחרים בציבור, מדובר ביום אחרי י"א בחשוון יום פטירתה של רחל אימנו. עבור חלק אחר בציבור, גדול אולי משני הראשונים, יום ג' לפני שבועיים היה ה-19.10.10 תאריך נטול כל זיקה היסטורית ותודעתית.
לא מוגזם לומר כי לא יימצא ישראלי שבלוח השנה שלו קיימים שניים מהתאריכים הללו סימולטנית. נראה לי, כי חלוקה דיכוטומית זו, מעידה כאלף עדים, על ההשטחה ההולכת ומחריפה של רמת השיח בחברה הישראלית ועל הרדידות של האופן בו אנו רואים ומפרשים את המציאות.
יום הזיכרון לציון רצח רה"מ, יכול היה להיות הבלחה חריגה של קונצנזוס בתוך הוויכוח הבלתי פוסק סביב הסוגיות הפוליטיות הבוערות. למעט המיעוט הקולני שבשוליים הסהרוריים, רוב רובו של הציבור הישראלי היה מתחבר לציון יום זה כיום של מאבק באלימות, של סובלנות והידברות, של התנערות מזרע הפורענות המכלה כל חלקה טובה. אלא שאמירה שכזו כרוכה בקמצוץ של מורכבות. מורכבות המסוגלת להכיר בקיומם של מסרים שאינם נכנסים בהודעת SMS.
המצב החמור אליו התגלגלה הציבוריות הישראלית הוא שכאשר אדם מצר על רצח ראש הממשלה יצחק רבין, מיד מסיקים שומעיו כי אותו אדם הינו תומך נלהב בהסכם אוסלו. מאידך, אדם שהתנגד (בעבר או בהווה) לפועלו של יצחק רבין, מרגיש כמעט מחויב להסתייג מציון יום הזיכרון להירצחו ואולי אף
מרגיש מחויב לכל מיני תיאוריות קונספירציה הזויות ומטופשות. על אותה הדרך, אדם האומר כי הוא מכיר בעובדה שישנם ילדים פלסטינים רעבים נתפס מיד כפעיל שמאל המטיף לחזרה לגבולות '67.
ומאידך, מי שמביע דעתו בדבר היחס המחפיר למפוני גוש קטיף, מתויג מיד כאיש ימין. כל הדוגמאות דלעיל, מדגישות עד כמה השיח רדוד, שטחי ועילג. עד כמה מתקשה הציבור להכיל תובנות המסתכמות ביותר מ-3 מילים. עד כמה נדירה במקומותינו התופעה בה אדם מחזיק בדעה מסוימת אך מכיר בעובדה שגם מן העבר השני קיימים טוענים וטיעונים ראויים לשמם.
בפרשת לך-לך, אותה קראנו בשבת שעברה, מתקוטטים רועי הצאן של אברהם עם רועיו של לוט, דבר הגורם לאברהם אבינו להיפרד ולהתרחק מלוט בין אחיו. עם זאת, על אף הקטטה, הפירוד והריחוק, התורה מקפידה לספר לנו בפרק הבא, כי כאשר נשבה לוט במלחמה, מגייס אברהם צבא גדול ומנהל מרדף מאלוני ממרא ועד דן במטרה להציל את אחיינו. והנה לאחר הצלה זו, שבים אברהם ולוט איש לביתו, והפירוד וההרחקה עודם על כנם. אם כן, מהו יחסו של אברהם ללוט? החברה הישראלית של ימינו הייתה אולי מזדרזת להגדירו במילה אחת: שנאה, אהבה, פירוד, קרבה. אך הגדרתו של יחס זה מורכבת יותר.
אם נשכיל להיות מתלמידיו של אברהם אבינו, נוכל בשנים הבאות לאחד את לוחות שנה שהזכרנו ולגבש תודעה לאומית היסטורית מורכבת ומוסכמת. אך אם נזנח את הדרך המורכבת הזו לטובת השטחיות והרדידות הנוכחית, או אז נישאר שלושה עמים שלהם שלושה לוחות שנה, שהמשותף להם אינו אלא הקטטה, השנאה והפירוד.
הרב אילעאי עופרן – רב קבוצת יבנה, מלמד במכינת צהלי ובמרכז יעקב הרצוג
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם