בורות מרגיזה
קובי אריאלי מסביר למה בעולם הדתי לא זקוקים לבדיקת האולטרסאונד
התגובה הזו הסגירה שוב את קוצר ההבנה ואת התפיסה הסטריאוטיפית של הקהל הרחב את שומרי ההלכה. כמו תמיד היא קוממה והרגיזה. מאוד הרגיזה.
כמי שחווה לאחרונה היריון בבית, עליי לעדכן את כל מי שעדיין לא היה בסרט הזה ולהזכיר למי שכן היה, שבשנת 2005 היריון הוא מסע מפרך בן 40 שבועות של ניסיונות לדעת מה יש בפנים. כל אחד יודע שהרפואה מאפשרת כיום התחקות אחר רובם המכריע של המומים המולדים, המוטציות והמחלות הגנטיות עוד בשלב שבו היילוד עדיין בתוך הרחם.
מה שלא כולם יודעים או שלא כולם טורחים לחשוב עליו, הוא השלב הבא בתהליך הזה. לשם מה כל המסע הזה? מה קורה כאשר מתגלה מום עתידי בעובר? ובכן, התשובה לכך היא פשוטה. בלשונם של הרופאים זה נקרא "מבצעים הפחתת עובר". בלשון בני אדם נטולי חלוק לבן קוראים לזה "הפלה מלאכותית". תוקעים מזרק ארוך, שולחים את העובר לעזאזל, שבועיים של טראומה - ונגמר.
אנשים שחיים על פי ההלכה יודעים שאסור להפיל עובר בשום מקרה בעולם, זולת כאשר הוא מסכן את חייה של אמו. כיוון שכך, חלק מהם נמנע מחלק גדול מהבדיקות המקדימות, כדי לא להיקלע לדילמה המוסרית הזו שתסתיים בכל מקרה בטרגדיה: הם הרי לא יפילו את העובר. אז בשביל להיכנס לסרטים?
זה כל הסיפור. זה מה שגורם לחלק מהחרדים להימנע מבדיקות בעת ההיריון. זה, ותפיסה כללית הרואה בהיריון תהליך ביולוגי טבעי ומושגח מלמעלה, שאמורים כמה שפחות להטריד אותו ולנג'ס לו.
אפשר להסכים לתפיסות הללו ואפשר להתנגד להן, אבל להתייחס לכל העניין כאל פשע, כאל חוסר אחריות קולקטיבי, זו סתם בורות מרושעת.
עדכון אחרון : 29/9/2005 8:09
נא להמתין לטעינת התגובות
