שמעון ויזנטל הלך לעולמו
ויזנטל שהקדיש את חייו לרדיפת הנאצים נפטר בגיל 96 בביתו שבווינה. בין שלל הישגיו: איתור מקום מחבואו של אייכמן וייסוד "מרכז ויזנטל לחקר השואה" שהביא לדין כ-1000 פושעי מלחמה. ביום שישי הוא יובא למנוחת עולמים בישראל
"צייד הנאצים" שמעון ויזנטל נפטר היום בגיל 96 בזמן שישן בביתו שבווינה. "אני חושב שבאופן שבו הפך לנציג הניצולים ובנחישותו להביא לדין את האחראים לביצוע הפשע, ייזכר ויזנטל כמצפון של השואה" - כך אמר הבוקר מייסד "מרכז ויזנטל לחקר השואה" בלוס-אנג'לס, הרב מרווין הייר. כופתו של ויזנטל תוצג מחר בווינה, ולאחר מכן תוטס לישראל. ביום שישי יובא ויזנטל למנוחות בשעה 12:00 בצהריים בבית העלמין בהרצליה.
שמעון ויזנטל נולד ב-31 בדצמבר 1908 למשפחה יהודית אמידה בגליציה (אוסטרו-הונגריה אז וכיום חלק מאוקראינה), ולמד ארכיטקטורה בפראג. כשפרצה מלחמת העולם השנייה התגורר בלבוב שבפולין, שם עבד כאדריכל עד שעברה העיר לשליטת ברית המועצות במסגרת הסכם ריבנטרופ-מולוטוב.
ב-1941 פלשה גרמניה הנאצית לברית המועצות, וויזנטל עבר את שנות המלחמה בין מחנות ריכוז שונים. בשנת 1945 שוחרר ויזנטל על- ידי האמריקנים ממחנה מאוטהאוזן, והחל לעבוד עבור צבא ארה"ב באיסוף חומר לצורך העמדת פושעי מלחמה לדין.
ב-1947 הקים יחד עם מתנדבים נוספים את "המרכז לתיעוד יהודי" בלינץ שבאוסטריה, אך הקבוצה התפרקה עקב חוסר עניין בהעמדת נאצים לדין. אולם ויזנטל עצמו המשיך באופן פרטי באיסוף ותיעוד החומר, במקביל לעבודתו בסיוע לקרבנות המלחמה.
על-פי עדותו, היה מעורב באיתור מקום מחבואו של אדולף אייכמן בארגנטינה, וסייע בחטיפתו והבאתו למשפט בישראל, שבסיומו הוצא אייכמן להורג. כמו-כן איתר בברזיל את פרנץ שטנגל, מפקד מחנות ההשמדה טרבלינקה וסוביבור, שהועמד לדין בגרמניה ונידון למאסר עולם. במהלך שנות פועלו הביא ויזנטל לדין למעלה מ-1,000 פושעי מלחמה נאצים.
בחודש פברואר 2004 אף קיבל תואר של אבירות כבוד ממלכת אנגליה, אליזבת השנייה.
עם זאת, לא עסק ויזנטל מעולם בצייד פיזי של פושעי מלחמה. שיטת עבודתו התבססה על איסוף קפדני של כל פיסת מידע אפשרית אודות הפושעים, ריכוז ותיעוד החומר והעברתו לידי הרשויות המתאימות לצורך הליכי איתור, הסגרה והעמדה לדין. במקרים רבים עשה שימוש באמצעי התקשורת כדי לבנות דעת קהל ולהביא את הרשויות לפעול.
בשנת 1977 הוקם לכבודו "מרכז שמעון ויזנטל" בלוס-אנג'לס, כמרכז בינלאומי להנצחת השואה והגנה על זכויות העם היהודי.
לפני שנתיים הכריז ויזנטל בראיון לעיתון אוסטרי על הפסקת פעילותו האישית לאיתור פושעים נאצים. "מצאתי את רוצחי ההמונים שאותם חיפשתי, וזכיתי לחיות אחרי שהם כבר מתו. אם יש כמה שלא חיפשתי, עכשיו הם זקנים מדי לעמוד למשפט ואני רואה על כן את עבודתי כדבר שהושלם", אמר ויזנטל אז. למרות ההכרזה, המשיך ויזנטל במאמציו לאיתור פושעים נאצים שעודם בחיים.
בראיון נדיר שהעניק לעיתון תל-אביב בשנת 2001 סיפר ויזנטל שהוא עדיין מגיע למשרדו מדי יום ואת שארית היום הוא מעביר בבית, עם רעייתו. "את אישתי אני מכיר כבר 76 שנה, אנחנו מאותה כיתה בגימנסיה. בזמן מלחמת העולם השנייה לא ראינו אחד את השני במשך ארבע שנים, אני לא ידעתי אם היא בחיים והיא חשבה שאני מת. אבל כל אחד מאיתנו שרד את הנאצים בדרך אחרת ושמונה חודשים אחרי המלחמה נפגשנו. מאז אנחנו שוב כל הזמן ביחד, עד היום", סיפר.
ויזנטל סיפר בגילוי לב שהוא נושא עמו אקדח להגנה עצמית בעקבות ניסיון ההתנקשות בחייו בשנת 1989. "לפני 12 שנה ניסו טרוריסטים להתנקש בחיי, הם שמו פצצה אצלי בבית ומאז אני נזהר", סיפר. "גם עכשיו יש לי רובה אחד בבית ואקדח שני במשרד".
ויזנטל הוסיף אז: "כל עבודתי ב-60 השנים האחרונות היתה להעלות מחדש שוב ושוב את זכר תקופת השואה, כדי למנוע ממדינות העולם את השכחה של הטרגדיה הנוראה הזאת".
בספרו "צדק ולא נקמה", שראה אור ב-1989 כתב ויזנטל: "ההישרדות היא זכות הטומנת בחיקה גם חובות. אני שואל עצמי כל הזמן מה אני יכול לעשות עבור אלו שלא שרדו. התשובה שמצאתי לעצמי: אני רוצה להיות הדובר שלהם, לשמור על זכרונם חי וקיים. לוודא שהם ממשיכים לחיות בזכרון".
יו"ר הנהלת יד ושם, אבנר שליו, אמר הבוקר בראיון לגל"צ: "ויזנטל הפך לסמל העיקרי לרדיפת הפושעים בשנות ה-40 וה-50. הכרתי אותו לראשונה בשנות ה-80. הוא היה אדם משכיל מאוד, החלטי ונחוש עם המון ניסיון חיים. אדם מחייך, אך שלא מרפה מהזכרון ומהאמונה באשמת הפושעים. ויזנטל רצה להיזכר כסוג של מצפון בתודעה העולמית".
שליו הוסיף: "התודעה שהביא לעולם היא נכס עומד וקיים. הוא היה משוכנע שלא נעשה מספיק צדק עם הפושעים אחרי המלחמה, יחד עם זאת האמין בתפיסה שצריך לבנות עולם חדש אחרי השואה. הוא הגיע להישגים גדולים: משפטו של פרנץ שטנגל, מפקד מחנה טרבלינקה, מפקד גטו וינה, וכמובן תרומתו להעמדתו של אייכמן לדין".
לשאלה מדוע ויזנטל לא עלה מעולם לישראל ענה שליו כי ויזנטל "היה יהודי בכל רמ"ח איבריו, למרות שבחר לגור בווינה. אני לא מבקר אותו על בחירתו לרכז את חייו ופעילותו באוסטריה. הוא אהב מאוד את מדינת ישראל ואף העביר את המכון שלו ליד ושם בשנת 1954".
יו"ר הכנסת לשעבר, שבח וייס, בעצמו ניצול שואה אמר הבוקר: "האיש היה לוחם צדק ועיקש מאוד. הוא היה אדם מרשים, משכיל מאוד וסמכותי, שעבר סבל נורא במחנות הריכוז".
וייס הוסיף: "ויזנטל פעל לרדיפה אחרי האנשים שעמדו מאחורי מכונת הרצח הכי גדולה בהיסטוריה. בשנים האחרונות הוא פעל בניסיון לבנות עולם טוב יותר, כשהקים מרכזים למיניהם".
נא להמתין לטעינת התגובות
