מדינת הלכה
אי אפשר לפצח את החידה הגדולה ששמה הרב עובדיה יוסף בלי ירידה לפרטים הקטנים ביותר שעיצבו את תולדות חייו, ואת כל זה אי אפשר למצוא בספרו של הרב בני לאו. ניצן חן קרא את "ממרן עד מרן" ומצא ספר שכתב רב ומעריץ
אז מיהו הרב עובדיה האמיתי? גדול הדור או רב שמשתלח בלשון בוטה במי שרק בא לו? גאון יחיד בדורו או זקן נרגן וחד לשון הניחן בזיכרון נדיר? על דבר אחד אין עוררין: רוב הציבור מכיר ויודע את קללותיו יותר מאשר את פסיקותיו ההלכתיות.
ולמרות הקביעה הזו, ואף על פי שהתחושה היא שהכול כבר נאמר ונכתב על מנהיג ש"ס הרב עובדיה יוסף, יוצא הרב בני לאו בספר חדש - "ממרן עד מרן" שמתמקד דווקא במשנתו ההלכתית.
"מה חושב הרב עובדיה על החברה הישראלית? מה יחסו לדמוקרטיה?" שואל לאו בדברי הפתיחה שלו, ומבטיח: את כל התשובות ניתן למצוא בספריו ההלכתיים. ואם לא את ספריו של הרב עצמו, אתם יכולים, כך על פי לאו, לקרוא לכל הפחות את ספרו שלו על הרב ותדעו לאן חותר הרב עובדיה.
הספר אכן מקיף מאד באשר למשנתו ההלכתית של הרב ומאפשר לתלמידי חכמים הבקיאים בלימוד ובקריאה של ספרות תורנית הצצה אל משנתו ההלכתי ביריעה אחת רחבה. אך אליה וקוץ בה – מי שלא בקי בספרות בית המדרש או בקי אך רוצה להבין את המורכבות שממנה צמח הרב עובדיה יוסף – אין לו מה לחפש בספרו של לאו שמזניח את הביוגרפיה האישית כמעט לחלוטין.
מקריאת הספר, וודאי מעמוד הפתיחה בה מתנוססת הסכמתו של הרב עצמו, כפי שמקובל בספרי צדיקים ובספרות תורנית, עולה תהייה אם אומנם מדובר בספר "מדעי" כפי שמבטיחה הוצאת הספרים בעמוד האחורי, או שאולי המחבר שבוי בקסמו של הרב עובדיה ומעריץ את מושא מחקרו עד כדי התעלמות מוחלטת מצדדים פחות סימפטיים במסלול חייו המרתק של הרב?
ללאו יש תזה מרכזית בספר (עיבוד לעבודת הדוקטורט שכתב על משנתו ההלכתית) המותחת קו ישיר ורציף מ"מרן הראשון הרב יוסף קארו שחי במאה ה-16 עד מרן הרב עובדיה יוסף. לאו מתאר מסלול הילכתי דטרמניסטי המוביל את הרב עובדיה מנער עילוי בישיבת פורת יוסף אל פסגת ההלכה כ"מרן", "ספר תורה מהלך" ו"אחד מגדולי התורה שקמו לעם ישראל בדורות האחרונים". לאו מתאר בשפה יפה וקולחת כיצד עבר הרב עובדיה תהליך של "אימוץ" ממשפחתו הביולוגית למשפחתו הרוחנית ואביו האמיתי היה ראש ישיבת פורת יוסף הרב עזרא עטייה.
בין היתר, מביא לאו את סיפור המכולת שהפך למיתוס בהוויה הש"סית, והוא מתייחס אליו בחרדת קודש. על פי הסיפור, הגיע הרב עטיה אל החנות של משפחת יוסף כדי לדרוש מאביו של הנער עובדיה להחזירו לישיבה. "אם צריך עזרה בחנות" אמר ראש הישיבה, "אני אבוא לעזור. ביטול התורה שלי קטן מביטול התורה שלו". בכך חילץ כביכול הרב עטייה את עובדיה בן ה-14 מחיי חנווני פשוט והפך אותו לגדול תורה. הסיפור יפה, צבעוני, ואולם מה לעשות וסיפור זה נופח כדי להאדיר את המיתוס ששמו הרב עובדיה יוסף, אך במציאות לא ראש הישיבה הגיע לחנות, אלא שני רבנים צעירים וזוטרים.
לו רצה שר ההיסטוריה, ועם קצת יותר לחץ מצד האב, היינו מוצאים היום את הרב עובדיה ממיין שקי קמח וסוכר במכולת השכונתית בשכונת הבוכרים. אז נכון שכישרונו של הנער, ובעיקר עקשנותו להיות גדול בתורה הם שהביאוהו אל ראש הפירמידה התורנית אך זוהי רק דוגמה אחת מתוך רבות להבדל שבין חוקר המשתדל להביא את העובדות כהווייתן מתוך גישה עניינית, לבין ספר שכותב רב ומעריץ כפי שנכתבים ספרים "מטעם" המספרים בהתפעלות על גדלותם של רבנים וחכמי ישראל עוד מקטנותם.
דוגמה שנייה מתייחסת לפרט משמעותי אחר בתקופה מאוחרת יותר של חייו: חסידיו של הרב עובדיה מקפידים להדגיש, כי הוא הגיע למצרים כדי לשמש כרב הראשי במקום או לכל הפחות סגנו. לאו לא טורח לברר את העובדות ומקבל את הגרסה הזו, בעוד שההיסטוריה מראה אחרת – הרב עובדיה הגיע למצרים כבחור צעיר שיוכל לשמש כותב גיטין ושטרות, ולעמוד בראש בתי הדין.
אין בכך כדי לעמעם את גדולתו של הרב
לאו מדגיש כל העת שהוא בספרו לא "מתלכלך" בעיסוק בצדדיו הפוליטיים של הרב ואף לא בדרשותיו העממיות שם הוא פונה אל ההמון. לאו עוסק לכאורה אך ורק בצד "ההלכתי". אלא שבפועל לא ניתן להפריד בין מנהיגותו הדתית וההלכתית לפוליטית. מבחינתו של הרב עובדיה מדובר במאבק אחד, ולא ניתן להעריך את דמותו בלי החיבור לפוליטיקה לטוב או לרע.
ואיך אפשר לכתוב כ-400 עמודים על הרב עובדיה איש ההלכה מבלי להזכיר ולו בכמה שורות את פסק ההלכה הדרמטי שלו בסוגית "שטחים תמורת שלום"? הרי מתינותו המדינית (לפחות עד לתוכנית ההתנתקות ופינוי גוש קטיף) לא נבעה מהשקפה פוליטית יונית, אלא מגישה תורנית הלכתית הרואה ב"פיקוח נפש" ערך הלכתי הגובר אל מול ערכים אחרים כיישוב הארץ. לאו לא טורח לאזכר זאת.
יתרה מזאת, חלקים שלמים בתחנות חייו של הרב עובדיה, גם אלה הקשורים להיותו איש הלכה נמחקו מן הביוגרפיה. כך למשל שנותיו כרב במצרים - אחת התקופות המשמעותיות בחייו - שם נתקל הרב עובדיה לראשונה ביהודים ליברלים שמעדיפים התבוללות מאשר שיעורי תורה ופסקי הלכה. לתקופה מרתקת זו, שבה מעיד הרב עובדיה על עצמו כי נכשל במילוי תפקודו כרב ומנהיג קהילה, מקדיש לאו משפטים ספורים.
כך גם לתקופת היותו רב ראשי לישראל לצידו של הרב גורן, אז פסק הרב עובדיה פסק הלכה שהפך לאבן יסוד בסוגיית צבא ומדינה – יחסו לעגונות מלחמת יום הכיפורים.
האם לא ראוי שהמאבקים הלא קלים שליוו את דרכו של הרב עובדיה אל הצמרת התורנית יקבלו אזכור בספר הדן בתפיסתו ההלכתית? ובכלל, האם המריבות "ההלכתיות" שהיו לרב עובדיה החל משריפת ספריו ע"י נאמני ה"בן איש חי", דרך הזלזול הבוטה שהפגינו כלפיו הרבנים האשכנזים ובראשם הרב שך, וכלה במאבקו כיום מול הפטרונות האשכנזית בדמותו של הרב אלישיב - כל אלה נראות בעיניו של המחבר מריבות "אישיות" או "פוליטיות" ולכן לא זכו לציון בספרו? הדבר מוזר עוד יותר על רקע העובדה שהרב עצמו מתייחס למאבקים הללו כמאבקים "לשם שמיים", מאבקים על תפיסה ועמדות הלכתיות ולא מאבקי יוקרה אישיים.
משנתו ההלכתית והציבורית–פוליטית של הרב עובדיה אחת היא, וכולה מהווה את הכוח המניע שמאחורי דמותו המורכבת. זו בדיוק הסיבה שבעטיה הוא כל כך גדול וכל כך מעורר עניין.
אי אפשר לפצח את החידה הגדולה ששמה הרב עובדיה יוסף בלי ירידה לפרטים הקטנים ביותר שעיצבו את תולדות חייו, ואת כל זה אי אפשר למצוא בספרו של לאו. ובכל זאת, בדבר אחת הוא צודק - בהערכתו והערצתו את הרב עובדיה כפוסק ההלכה גדול. הרב עובדיה ייוותר בתודעה ההיסטורית בסופו של דבר לא רק כמנהיגה של תנועה פוליטית גדולה אלא בעיקר כגדול בתורה שאלפים מנהלים את אורח חייהם לאור פסיקותיו. החלק הפוליטי, יחד עם אמירותיו הבוטות, מן הסתם יישכח ומה שיישאר אלה 36 הספרים התורניים שכתב, והם אלה שיתפסו מקום של כבוד בארון הספרים היהודי בשלשלת הדורות בת אלפי השנים של העם היהודי.
ממרן עד מרן - משנתו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף. בנימין לאו. הוצ' ידיעות אחרונות. 375 עמודים.
ניצן חן, כתב הערוץ הראשון בכנסת ועורך "מבט", פרסם לפני כשנה יחד עם העיתונאי אנשיל פפר את הספר "מרן. עובדיה יוסף - הביוגרפיה".
נא להמתין לטעינת התגובות
