בלדה לנאיביים
איפה נכשלו המתנחלים בדרך לקונצנזוס הישראלי?
השאלה הקשה הזו התרחבה והתעצמה פי כמה במהלך החודשים האחרונים. התעצמה - לנוכח אדישותו הרועמת של חלק גדול מהציבור הישראלי לסבלם של מפוני גוש קטיף ז"ל. התרחבה - כיוון שמעתה השאלה אינה מדוע לא הצליחו המתנחלים להתנחל בלבבות, אלא כיצד קורה שהקהל העצום העומד מאחוריהם, היינו הציונות הדתית כולה או לפחות רובה, לא זוכה להכרה ולמעמד שלהם הוא ראוי, כפלח האוכלוסייה האיכותי ביותר בין בני הארץ הזו?
- כיצד קרה שלאורך כל תקופת ההתנתקות, יחס הציבור והתקשורת למתנחלים ולתומכיהם הכתומים היה כאל קבוצת שוליים סהרורית, הפועלת מחוץ לקונצנזוס הישראלי?
- כיצד קרה שכלי התקשורת ומנהיגי ציבור רבים האמינו באמת ובתמים שהמתנחלים ישברו את הכלים, יגרמו למלחמת אחים ויעצרו באלימות ובדם את ההתנתקות, בלא להבין שדבר כזה לעולם לא יכול להתרחש, בשל האלמנט הממלכתי והפטריוטי העמוק העומד ביסוד הציונות הדתית?
- כיצד קורה שבימים האחרונים קוראים פוליטיקאים וקצינים בכירים "לבטל את ישיבות ההסדר" בעקבות אירועי הסרבנות הבודדים, כאילו היו קנים שכונתיים של המשמר האזרחי? הזהו היחס המגיע לאלפי לוחמים מצטיינים המהווים כמעט מחצית מכוחו של צה"ל? ואיך זה שבראש הפועלים לביטולן של ישיבות ההסדר עומד בן גאה של הציונות הדתית, ראש אכ"א, האלוף אלעזר שטרן?
התמונה העגומה העולה מהדברים היא כשל מר, קשה ומתמשך של הדתיים לאומיים להתמצב בלבבות הישראלים כמו שהם באמת: חלק עיקרי ומוביל בחברה הישראלית. מלח הארץ. התחליף הטבעי לחלוצים של ראשית המאה הקודמת ולקיבוצניקים של ראשית המדינה. במקום זה הם מתקבלים כזרים, כאחרים, כקבוצת מיעוט שולית ושנויה במחלוקת, בדומה לחרדים, לדרוזים ולצ'רקסים. איך זה קרה, לעזאזל?
התשובה היא שמי שאשם בכך הם הדתיים-לאומיים בעצמם. יותר נכון, מרכיב אחד אופייני באישיות הקולקטיבית שלהם, שמשתלט על כל השאר וגורם להרס: הנאיביות. יש בדתיים הלאומיים תמימות טבעית מעצבנת, יושר ייקי ובעיקר היעדר מניפולטיביות שהופכים אותם לאסון שלהם בעצמם.
הם אוהבים חיבוקים. במשך שלושה עשורים הם התמסרו לחיבוקיהן של ממשלות ישראל. כמו החרדים, גם הם התייחסו לממשלות ששילבו אותם בקואליציה שלהם כאל פריץ הנוטה חסד, אולם בשונה מהחרדים הם גם התחבקו עם הפריץ לאחר שנטלו את שלמוניו.
הדוגמה הטובה ביותר לנאיביות הרסנית היא מהחודשים האחרונים. תדמיתם של המתנחלים כפראי אדם שיביאו בהתנגדותם להרס המדינה לא באה להם סתם כך, מבורות חילונית שאינה מבחינה בין כתום לאדום. היה לה לבורות הזו על מה להתבסס. אחד הגורמים העיקריים לכך היתה הקלות שבה
כך נוצר בעיני המתבונן הבור בלבול גדול. הוא ראה קהל עצום של אנשים מחוץ לקונצנזוס. הוא שכח שרוב המפגינים שמולו נושאים בכלל את דגל ישראל בידם. הוא שכח עם מי יש לו עסק. הבלבול הזה נמשך כבר 30 שנה. הוא יימשך, ככל הנראה עוד 30 שנה, אלא שעד אז כבר יהיו בארץ רק חרדים ודתיים-לאומיים. יהיה מעניין.
kobia@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
