סדקים מוסריים
ניר בומס וזהר רביב מוקיעים את ניצני הסובלנות שהחברה שלנו מגלה כלפי הטרור היהודי
המעשים הנתעבים הוקעו, כמצופה, על ידי כל מי ששם ידו על מיקרופון. כמובן גם התלהמות לא חסרה - חילופי האשמות וניסיונות להטיל את האחריות למעשיו של יהודי משיחי הזוי על רבני ומנהיגי יש"ע, שנתנו כביכול הכשר למעשים כאלה.
צדק ראש הממשלה כשכינה את המעשה "טרור יהודי שכוון נגד פלשתינים חפים מפשע". צדקה גם מנהיגות החמאס, שהכריזה על כוונתה לשמור על שקט לפחות עד לתום ההתנתקות. ידם הרי רושמת, והם אינם צריכים סיבות רבות מידי לפרוע עוד חשבון.
אך אין ענייננו בצדק או בהשוואת התגובה הישראלית לזו הפלשתינית. ברור שאין טעם להשוות בין חברה, שבצורה מחליאה הפכה את הטרור לחלק משגרת חייה ואת הטרוריסטים לקדושיה, ובין חברה שעדיין מתאמצת להשליך את פושעיה אל מחוץ לגדר – בחייהם וגם במותם.
כולנו צופים מהצד
אך ראוי לשים לב לסדקים ההולכים ונפערים אצלנו, סדקים שמעשיהם של טרוריסטים כגון ברוך גולשטיין, עמי פופר, עדן-זאדה ווייסגן מאיימים להעמיק. מצבתו של גולדשטיין כבר מזמן הפכה לאתר פולחן אידיאולוגי. ראש עיריית ראשון-לציון, מאיר ניצן, ספג איומי רצח לאחר שסירב לקבור את הרוצח משפרעם בתחומו. מקצת מתושבי שבות רחל אמרו שהם "מבינים" את מניעיו של שכנם הרוצח.
למזלנו, את מספר הטרוריסטים היהודים ואת שמותיהם ניתן עדיין למנות על כף יד אחת, אולם הבעיה הניצבת כנגדנו אינה כמותית אלא איכותית - אופי התגובה הממסדית והחברתית לפשעים אלה עומד בבסיסו של היושר המוסרי עליו בנויה מדינה מתוקנת, קל וחומר מדינה יהודית.
יושר מוסרי אינו סובל מצב בו תונהג איפה ואיפה בין דם יהודי לדם שאינו כזה. המלחמה בסדקים מוסריים אלו חייבת להיתפס כחשובה לא פחות מהמלחמה
בטרור עצמה.
הספרות המקצועית שעוסקת בדינמיקה של מעשי פשע חוזרת שוב ושוב לעובדה שמלבד הפושע והקורבן, גם לצופה מן הצד יש תפקיד בעיצוב הלקחים הנלמדים מהמאורע, לאור אמות המוסר עליהן מושתתת החברה.
רוב רובה של החברה הישראלית הינם הצופים מהצד במקרה זה. המסר אליהם חייב להיות חד משמעי: קדושת חיי האדם דורשת מישראל לנהוג גזרה שווה בכל טרוריסט באשר הוא. חובתה אינה רק למנוע מעשים נפשעים כגון אלה, אלא גם לשרש כל לגיטימציה וסובלנות לאווירה המתירה הוצאתם מן הכוח אל הפועל.
בזמן מלחמת וייטנאם כתב הרב א.י השל, ש"כאשר מעשים נפשעים נעשים בחברה מתורבתת, אחדים אולי יימצאו אשמים, אך כולם יימצאו אחראים". אידיאולוגיות נפשעות אלה, הוגיהן ומבצעיהן חייבים להיקבר – במלוא מובן המילה - מחוץ לגדר המוסריות היהודית והחברה הישראלית. זו אחריותנו!
זהר רביב הוא מרצה בכיר במכון "מלטון" ללימודי יהדות באוניברסיטה העברית בירושלים
עדכון אחרון : 23/8/2005 7:46
נא להמתין לטעינת התגובות
