חפיפניקים נמאסתם
נפשה של שפרה ארליך קצה בבני ובנות המגזר, שבמקום להודות בכנות שהם אנשים חלשים וחסרי חוט שדרה אמוני, מתיישבים לכתוב מאמר עאלק מלומד בעד ביטול מצווה כזו או אחרת
המונח "שבעים פנים לתורה" הפך מזמן שחוק מרוב שימוש. כבר אי אפשר להסתודד בשקט על ההוא שהוריד את הכיפה והתקלקל, כי בעצם הוא לא התקלקל. וגם לא הפך חילוני. להיפך. עד כדי כך אלוקים הוא חלק ממנו, שאין לו צורך בכיפה. אז הוא הוריד אותה.
או על אחותו של ההוא בלי הכיפה. גם היא עצמה, איך נגיד את זה, גרה עם החבר שלה. מצד שני היא מתפללת שלוש תפילות ביום (שזה, למען האמת, הרבה יותר ממה שאני מתפללת. בשלוש יותר).
אז מה, הם דתיים או חפיפניקים או כופרים בעיקר או מה, לעזאזל? איך להגדיר אותם? היכן למקם? כן, החיים במגזר הפכו מסובכים להגדרה.
על פי כל קריטריון, הייתי אמורה לצאת בהצהרה גורפת נגד התופעה, שאכן מדיפה ניחוח חפיפניקי משהו, התייחסות להלכה כהמלצה בלבד, ובאופן כללי - יותר מידי אינדוודואליזם והרבה פחות עול מלכות שמיים.
אך לא היא. לא על כך רציתי להתלונן הפעם. להפתעתי, יותר ויותר אני מחזיקה בדעה, שאין אנו יודעים מתן שכרן ועונשן של מצוות. רובנו הרי לא ממש צולחים את כל התרי"ג. לפעמים זה נראה כלפי חוץ (מכנסיים) ולפעמים לא (הלנת שכר), אבל לחלוטין לא ברור לי מי מהשניים חמור יותר.
שינוי כן, השאלה מאיזה מקום הוא מגיע
אלא מאי? שענן קטן מעיב על פרץ הגיגי הסובלנות הפסטורליים שתקפו אותי. מה שמקומם אותי הינה תופעה שאינה קשורה לעצם אי קיום מצווה זו או אחרת באופן פרטי, אלא להפיכת אי הקיום לאידאה. לערך. ללכתחילה.
לא מצאתי אף אחד מאלה שמדברים לשון הרע, שהופכים זאת לערך, ואני מניחה שרוב אלה שמלינים שכר, לא ממש מפרסמים את העניין ברבים.
לעומת זאת, השיח הציבורי כבר מותש מהקריאות הנחושות לבטל את ההלכה המעיקה הזו, או הנשים הרבות המתקוממות כנגד המצווה המיותרת ההיא.
מדוע? כי קשה להודות בזה שסתם קשה לי לקיים, שלא בא לי. שהחילוניות נוחה וקורצת יותר. זו באמת סתם חפיפנקיות חסרת חוט שדרה. לעומת זאת, אם תתגאה בזה שאינך מקיים, תכתוב על זה בעיתון, תצא קצת נגד הממסד ותארוז את הכל עם הרבה סימני קריאה, זה כבר שונה גמרי. אתה עצמאי. אתה מורד. אתה שוחה כנגד הזרם. אתה חושב.
לא נעים להיתפס כסתם חפיפניק. נעים הרבה יותר להיתפס כאדם בעל מחשבה עצמאית. לכן, ברגע שלא בא לך לחכות עד החתונה, פשוט תכתבי מאמר דעתני ומנומק בעד טבילת נשים. כאשר אתה חש שהציבור החילוני הספיק לשכוח עד כמה אתה נאור ושונה, לא משיחי, לא דוס כזה, צא מיד בהודעה סנסציוניתעל כך שאת צום תשעה באב אתה מסיים השנה בשעות הצהריים, בסעודת הודיה חגיגית. במשיכת קולמוס אחת, הפכת מאדם רעב לאדם חושב.
אין כוונתי ששינוי הוא דבר פסול מעיקרו. בדורות האחרונים מתחוללת מהפיכה בתחום לימוד התורה לנשים, ואין דבר נכון מזה. נשים תלמידות חכמים פוסקות בעניני טהרה, ואולי לא רחוק היום שיפסקו גם בענינים אחרים. דוגמא זו מעידה יותר מכל על ההבדל המהותי בין שני המהלכים: האם אתה מנסה לשנות מציאות מתוך שיקולי נוחות ורייטינג או שמא מתוך יראת שמיים ורצון אמיתי להתקרב לקב"ה.
רק שזה דורש שנים של לימוד. למי יש כוח? עזבו, עדיף לכתוב מאמר חתרני בעד טבילה ונגד כיסוי ראש.
עדכון אחרון : 16/8/2005 16:01
נא להמתין לטעינת התגובות
