מדריך: הכינו ילדיכם לפינוי
ההתנתקות אינה קלה גם עבור ילדים. NRG מגיש: כך תתמודדו עם הכנת ילדיכם לקראת הפינוי
ערוץ ההתנתקות - סיקור מיוחד ב-NRG מעריב
על מנת לסייע להורים להכין את ילדיהם לקראת הפינוי הצפוי ולהתמודד עם הבעיות האפשריות מגיש NRG מעריב מדריך קצר, שהוכן בסיועה של טל קרינגל, פסיכולוגית קלינית וחינוכית.
כיצד ניתן לזהות מצוקה אצל הילדים?
מצוקה אצל ילדים ניתן לזהות בכל שינוי בדפוס ההתנהגות הרגיל והיומיומי, למשל: הסתגרות, התפרצויות כעס, התנהגויות תוקפנויות, חוסר שקט ועוד. מצוקה עשויה להתבטא גם בכך שאופי המילים או השיחה שמקיים הילד משתנה וקיים ביטוי לתכנים עם גוון קשה, עצוב, חסר אונים חרד וכו'. גם בתחום היצירתי נוכל לאתר ילד השרוי במצוקה כשלמשל הציורים שיצייר יהיו בעלי תכנים קשים ולעיתים אף רגרסיבים והצבעים בהם יבחר עשויים להיות כהים או נטולי גוון.
חשוב מאד לא להכחיש או לשלול הבעת רגשות שליליים וגילויי מצוקה אצל ילדים. אין לומר לילד: "אין לך ממה לחשוש" או: "הכעס שלך מיותר" אלא דווקא לעודדו לשוחח על הדברים אותם חש.
כיצד על ההורים להסביר לילדים כי הם צריכים לעזוב את הבית שבו גדלו?
הסברים צריכים להינתן בהתאם לגילו ויכולתו של הילד לקלוט. חשוב שההסברים יהיו ברורים, חסרי העמדות פנים, שקרים וסתירות ועם מתן תקווה כלשהי לעתיד. חשוב כי המסר לא יועבר לילד בצורה המעוררת אצלו חרדה או ייאוש מפני העתיד להתרחש. על הילד להבין כי כעת מתמודדת המשפחה והסביבה הקרובה עם מצב לא פשוט אך יחד ובשיתוף פעולה יצליחו בהתמודדותם.
האם יש הבדל בהיערכות עם ילדים קטנים לעומת ילדים בגיל נוער?
דפוס החשיבה, רמת ההבנה והמשימות ההתפתחותיות משתנים מגיל לגיל. היערכות עם ילדים קטנים צריכה להיות בהתאם ליכולתם להבין ולהכיל את הסוגיה הלא פשוטה של התנתקות. ההסברים וההכנות צריכים להיות מותאמים לגיל ולרמת התפתחותו השכלית והנפשית של הילד.
ההיערכות עם מתבגר בשל רמת התפתחותו האינטלקטואלית ויכולתו להבין ולהזדהות עם המאבק תהיה שונה. כך למשל, יבין ילד צעיר את המונח "מאבק" באופן שונה מנער מתבגר שאצלו עניין של מאבק יכול להיות קשור גם לדפוסים המאפיינים את גיל ההתבגרות. בגיל ההתבגרות, נצפה באופן טבעי כי בני נוער רבים יזדהו עם הצד המיליטנטי (לוחמני) של המאבק כנגד ההתנתקות, בשל היותה של המילה "מאבק" שייכת לחלק מהמשימות האופייניות לגיל והקשורות למאבק על בניית הזהות, הייחודיות והעצמאות.
אם ילד לא מסכים לעזוב, מה יש לעשות?
יש להבין את הסיבה בגינה הילד אינו מסכים לעזוב. לילדים, באופן התלוי בגילם ובאישיותם, עשויות להיות סיבות שונות לסירוב לעזוב. לדוגמה: היאחזות במוכר בשל חרדה מאי ודאות, קשיים בהסתגלות למסגרת משתנה או מקום חדש, הזדהות עם גישות וערכי ההורים עליהם גדלו. כשמדובר בילדים מתבגרים נוסף גם הצורך במאבק, כחלק ממשימות הגיל, להגדרה עצמית. בירור יסודי וסבלני מצד ההורים לגבי החרדות והחששות שעשוי הילד להיות מוצף בהן - שסביר שאת חלקן
חשוב שההורים עצמם לא יכנסו למצב של כעס, ייאוש וחוסר אונים מול הילד הסרבן. לאחר שהבינו את הסיבה לרצונו להישאר, יפעלו ההורים ממקום תומך ומרגיע המספק תקווה לעתיד טוב. על הילד להבין שאין כוונה לנטוש אותו ולהותירו לבד, חשובה מאד הלכידות בין חברי המשפחה בכלל ובדרכי ההתמודדות בפרט. תחושת ה-"ביחד" תקל על כל בני המשפחה להתמודד עם הפינוי.
האם רוצה לעזוב עם הילדים, אך האב מתכוון להתבצר. הילד רוצה להישאר בבית. מה לעשות?
יש לקחת בחשבון כי בעיתות מצוקה, מצבים של קונפליקט וחוסר הסכמה בין ההורים עלולים לגרום להגברת המתח והלחץ אצל הפרטים במשפחה ומקשים על ההתמודדות עם מצב הדחק. דווקא הלכידות ותחושת ה"יחד" חיוניים בהתמודדות עם מצבים של משבר.
צריך לתת את הדעת לכך שלמרות החשיבות ב"אמירה" של הילד וברצונו להזדהות עם המאבק, אין הוא בשל עדיין למאבק הפיזי ולהיחשפות למצבים העלולים להיהפך אלימים. הדבר אף יכול להותירו בטראומה. על עמדותיו יוכל להיאבק בעתיד, כשיתבגר, יבשיל ויוכל לעמוד בנטל הסכנות הניצבות בעת חשיפה למקומות העלולים לעורר חרדה, בהיותם לא צפויים ועם אפשרות לאובדן שליטה ואלימות.
כיצד יש להכין את הילדים לפרידה מחבריהם?
בכל דרך שתקל על הילדים ותבהיר להם כי ניתן לשמור על הקשר גם לאחר פרידה. ניתן לבצע "טקסי פרידה" במסגרות בהן שותפים הילדים, כגון הכיתה, בית הספר, תנועת נוער, או כל מסגרת ממנה נפרדים. חשוב לעודד את הילדים לבטא רגשותיהם בשיחות משותפות עם חבריהם לאותה מסגרת, וליצור אגב כך קבוצת תמיכה בה יחושו כי לחששותיהם ולחרדותיהם הטבעיים שותפים הרוב. חשוב להצביע בפניהם על האפשרות למפגשים עתידיים ושמירה על קשר באמצעים שונים גם אחרי הפרידה (טלפון, מיילים, מכתבים).
כיצד יכולים המחנכים לסייע בהכנת הילדים?
מומלץ לקיים שיחות בכיתות, לדון עם הילדים ברגשותיהם ובתחושותיהם ולעודדם לתמוך האחד בשני. חשוב לתת לגיטימציה ולאפשר הבעת רגשות שליליים (כעס, חוסר אונים, חרדות עזיבה ונטישה, חרדות מאי ודאות, תחושת אובדן שליטה וכו'). כדאי לתת לילדים – במיוחד לילדים רכים וכאלה המתקשים לבטא רגשותיהם במילים – לבטא רגשותיהם, באמצעות ציורים, יצירות ומשחקים ולשוחח עמם אגב כך על התכנים העולים ביצירותיהם. למחנכים תפקיד חשוב בעידוד הביטוי הרגשי ובאיתור ילדים המגלים סימני מצוקה חריפים והפנייתם לאנשי מקצוע מהמערך הטיפולי המסייע.
רבים מהמתנחלים רואים בהחלטה על הפינוי לא חוקית. כיצד ניתן להסביר לילדים שיש להיאבק בהחלטה, אך לשמור על הדמוקרטיה?
ההסבר צריך לכלול את שתי הנקודות גם יחד. הבנה לגבי מהות המונח דמוקרטיה ובחירת העם בדרכים דמוקרטיות בשלטון שנועד לקבל עבורנו החלטות. השלטון מורכב מאנשים בעלי דעות שונות, שחלקן דומות לשלנו וחלקן שונות, ולפיכך ההחלטות שמקבל השלטון יכולות להיות מקובלות ורצויות או אף שגויות ולא מקובלות. אך אלו החלטות שלטוניות ודמוקרטיות ועלינו למלאן.
במקביל, מותר להיאבק בהחלטה וב"רוע הגזרה", אם זו תחושתנו, אך רק באמצעות הבעת דעתנו השונה ודרכים חוקיות אחרות. שומה עלינו לשמור על ערכי הדמוקרטיה – ולסור לגזרות ולהחלטות, גם אם נכפו עלינו או נראות לנו כלא מקובלות ושונות, מאמונתנו ותפיסתנו.
כיצד ניתן להמשיך ולהעביר לילדים את הערכים האידיאולוגיים עליהם גודלו, לנוכח השבר?
אידיאולוגיה - כשמה כן היא. היא מושתתת ועוסקת באידיאה - ברעיון הרוחני ולא בצד המעשי והפיזי של ביטויה. במובן זה, לא צריכים להיות כל מניעה או קושי בהעברה רעיונית, מתמשכת ועקבית, של הערכים האידיאולוגיים עליהם גודלו הילדים, לפני השינויים שנכפו עליהם. אדרבא, ניתן אף להדגיש שערכים אידיאולוגיים כוחם יפה בהתמודדות עקבית ומתמשכת (אך חוקית ודמוקרטית) עם פיתויים וקשיים ביישומם.
אילו פעולות כדאי לבצע עם הילדים בימים האחרונים לפני העזיבה?
כל פעילות שעניינה פרידה מהמקום בו גדלו, כמו פרידה משכנים, חברים, מקומות שהילד הכיר ואהב. חשוב גם במקביל לצמצם בשינויים לא הכרחיים ולהמשיך עד כמה שניתן בחלק מהשגרה אליה הורגל הילד, על מנת שיבין כי גם אם הפרידה והעזיבה קרובים ובלתי נמנעים וסביבתו, חבריו וביתו עלולים להשתנות – הרי שחלק מהדברים אליהם הורגל ומהווים שיגרה עבורו, ימשיכו להתקיים וישמשו עבורו נקודת אחיזה בהווה ובעתיד. בשל המוכרות והיציבות, יש בדברים המשכיים אלו כדי לסמל ולהקנות תחושה של יציבות כלשהי, גם בחיים משתנים.
כיצד ניתן לסייע לילדים להשתלב בסביבה החדשה?
ככל האפשר, חשוב טרם המעבר לבצע היכרות עם הסביבה החדשה אליה עתידים הילדים להגיע. כדאי לנסות ולהכיר להם בני גילם המתגוררים באזור, שכנים ואף את בית הספר אליו עתידים להגיע. סיור והכרות מקדימה הינם דברים חיוניים בהפחתת העמימות וחרדות הימים הראשונים.
לאחר המעבר, חשוב להמשיך ולסייע בתהליך הכרות הילד עם הסביבה החדשה, לחשוף אותו למקומות החדשים ולעודדו ליצור קשרים חדשים עם בני גילו המתגוררים בסביבה. כל זאת - על מנת שה"זר" יהפוך במהרה למוכר.
אילו פעולות כדאי לבצע בימים הראשונים במקום החדש?
כל פעילות שתסייע להפחית ממידת העמימות שבסביבה החדשה חשובה – היכרות עם השכנים, הסביבה. חשוב למצוא ולעודד גם מקומות של שיגרה שהתקיימו עוד טרם המעבר. אם מדובר על מעבר לסביבה קבועה, ניתן לעשות גם פעולות שיש בהן מסר של השתקעות ו"אחיזה" בבית החדש, כמו עבודה בגינה (נטיעת עץ) ובבית (צביעה, סידור הבית וחדרי הילדים).
חשוב מאד להקשיב בימים הראשונים וגם לאחריהם, לסימנים של מצוקה בקרב הילדים, לעודדם לדבר על המעבר ולחפש דרכים להקל על חרדתם ורגשותיהם השליליים על ידי מתן תמיכה, עידוד, הפחת תקווה ובעת הצורך - התייעצות עם גורם טיפולי מקצועי, שיכוון לדרכים נוספות לשיפור ההסתגלות וההתמודדות עם המעבר.
טל קרינגל היא פסיכולוגית קלינית וחינוכית ממכון "נעמן-התמודדות", מטפלת ומאבחנת מוסמכת.
אם אתם מיועדים לפינוי במסגרת תוכנית ההתנתקות ויש לכם שאלות בתחום הפסיכולוגי כיצד להכין את הילדים, אתם מוזמנים לשלוח אותן כתגובות לידיעה - ואנו נשיב עליהן בהמשך.
נא להמתין לטעינת התגובות
