הזירה הלשונית: כללי הכתיבה הנאה
כדי לשמור על כתיבה זורמת, ספונטנית, מתבקשים כותבי העברית ועורכיה לאמץ ככתבם וכלשונם את הכללים הבאים ולא לסטות מהם ימינה או שמאלה
2. אם ייאמר משפט זה בלשון סביל הרעיון שהובע בו לא יובן.
3. בהיזהרות משימוש יתר בשמות פעולה תושג הקלה בקליטת הטקסט, במניעת ייבושו ובסיוע לזרימתו.
4. השתדלו ככל האפשר שלא להימנע מאי שימוש בשלילה כפולה, אלא אם כן היעדר אפשרות אחרת מונע זאת.
5. הפניית הקורא לרעיון דומה בהמשך הדברים היא טרחנית, וראו להלן כלל מספר 13.
6. בראשית המשפט, ולא באמצעיתו או בסופו, על פי אופיה של העברית החדשה והעתיקה גם יחד, יופיעו בדרך כלל הנושא והנשוא.
7. משפטים ארוכים, הנובעים מכך שלדובר יש רעיון מסובך שאותו הוא רוצה להביע ואשר מכילים כמה וכמה רעיונות משניים והסברים בתוכם, מקשים מאוד על הקורא, המעוניין לדעת מה בדיוק רוצים ממנו, שהרי הוא שכח זה מכבר איך התחיל המשפט, מאיפה משתין הדג ולמה התכוון המשורר.
8. הימנעו מכתיבה בלשון הווה כשאתם מתארים אירועים המתרחשים בעבר.
9. היזהרו מקלישאות כמו מאש בשדה קוצים. קלישאות הן מכה שאינה כתובה בתורה.
10. עשו ימים כלילות כדי שלא תיפול שגגה נפוצה בביטוי מקובל מתחת רגליכם ועל מנת שלא תערבבו מין שבאינו מינו.
11. הימנעו , אם אפשר, ממילים ומביטויים ריקים, שהם, ללא ספק, מחלה לשונית נפוצה, ובעצם אין בהם צורך.
12. אינני בטוח אם כלל זה ראוי להיכנס לרשימה, אך בכל זאת נדמה לי שעדיפה כתיבה דעתנית ובטוחה על כתיבה הזרועה ביטויי התנצלות, היסוס, וסליחה על הביטוי, פסיחה על שתי הסעיפים.
13. אל תחזרו על רעיון פעמיים, שכן אין זה רצוי שהרעיון שברצונכם להציג יישמע שוב ושוב.
14. קראו שוב והגיהו היטב טקסט לפני שיוצע מתחת ידיכם. אפשר לנסות את זה גם באינטרטט.
15. אין צורך לשים, ליתר ביטחון, פסיק לפני ואחרי כל מאמר מוסגר, או לתקוע פסיק, שאחריו באה מילית זיקה, או לדחוף עוד פסיק, ואחריו מילית חיבור, או, סתם, לזרוע פסיקים, שיהיה.
16. המעיטו בסימני קריאה!! תנו לטקסט לדבר בעד עצמו!!
17. מרכאות אינן "אליבי" לשימוש "לא יפה" בשפה או ל"סלנג", אין צורך "להתנצל" על מה שזה עתה "כתבתם".
18. אל תעשו שימוש-יתר במקפים-מחברים, לא כל צמד-מילים או ביטוי-מקובל זקוק לאמצעי-העזר הזה, המיותר-בדרך-כלל.
19. השימוש בקווים מפרידים - אותן אטריות ארוכות המפרידות בין שני חלקי משפט - מוגזם בהחלט, ומסרבל - שלא לומר מפריע מאוד - את תהליך הקריאה.
20. סוגריים (כפולים או מרובעים) לא נועדו (למרות מה שמקובל בטקסטים שונים) להוסיף רעיונות או מידע לטקסט (תוך כדי הצגת התוספת כמשנית או מיותרת); תפקידם מוגבל לעניינים טכניים (כגון אברהם [בייגה] שוחט).
21. לא חובה לדעת לֶנָקֶד, אבל אם אינכם יודעים, רצוי שתשאירו את המלאכה למומחה.
22. השימוש הפופולארי באות אל"ף במילים לאטיניות הוא לא נורמאלי ואפילו דראמאטי, אך לעתים הוא קלאסי וטריוויאלי.
23. השימוש המתפשט ביו"דים הוא מין הרעות החולות שאיתן יש להיתמודד בילשוננו חדשות ליבקרים.
24. בטלביזיה השבדית הופיע ארנולד שברצנגר ואמר שהוא אינדיבידואליסט ושלא אכפת לו שבי"ת במקום וי"ו כפולה זה אבאנטה.
25. שמרו על ההבחנות הלשוניות בין זכר לנקבה, משום מה דווקא בהם יש נטייה לכשלונות חוזרות ונשנות.
26. במקרים שבהם יש שתי אפשרויות תקינות, כמו "אלה" ו"אלו", יש לבחור באלה שאתם מעדיפים, ולדבוק בבחירות האלו לאורך כל הטקסט.
27. לא אומרים "הם לא מדברים נכון". נכון ויפה לומר "הם אינם מדברים נכון". תקנו את אלה שאומרים "האנשים שמדברים בשגיאות". נכון ונאה לומר "האנשים המדברים בשגיאות".
28. ואל תתחילו אף פעם משפט עם מילית חיבור או תנאי. אבל אם אין לכם ברירה, שימו לפניהם פסיק. או לכו על נקודה פסיק.
29. משפטים בלשון גבוהה ואף מליצית אינם בהכרח קוץ בתחת, אלא אם כן מערבבים אותם בלשון דבורה, או רחמנא לצלן בעגה המונית.
30. אמריקניזמים עושים את ההבדל בין כתיבה שעושה שכל לכתיבה שעושה אותך חולה.
31. מילים לועזיות הן מאסט רק כאשר אין להן אלטרנטיבה קומפטבילית.
32. אם ברצונכם לכתוב תיאור מרתק ומרגש, הימנעו משימוש בשמות תואר מוצלחים או נמלצים, המשרבבים לתיאור את שיפוט הערך המפוקפק שלכם.
33. אל תביאו לנו "תביא" כל משפט שני, זה מביא לנו את הסעיף. אל תיתנו לנו בראש עם "תיתן", זה נותן לנו כאב ראש.
34. וכאמור , אל תרבו באזכורים של מה שאמרתם לפני כמה פסקאות, כמו למשל, שלא רצוי לחזור על רעיון פעמיים.
35. הסבירו את עצמכם היטב. אם הקורא לא הבין שבעצם התכוונתם להפוך על הפוך, ושהדוגמאות שהבאתם אומרות שמה שהתכוונתם לכתוב הוא שלא רצוי
• בהשראת "כללי הכתיבה של וויליאם סאפייר" ("William Safire Rules for Writers")
חמישה שקלים
בעקבות "נחשב בעיני מי" (הזירה הלשונית, 10.6) מבהירה מזכירת האקדמיה ללשון רונית גדיש כי קביעתה שכלל המספרים תקף ותקין עד היום התייחסה רק למספרים משתיים עד עשר, שבהם השימוש הוא תמיד ברבים. "הכללים בעניין זה מוחלטים ונלמדים גם נלמדים עד עצם היום הזה. אלו מבינינו שעדיין יודעים לומר חמישה ש"ח יכולים גם להקפיד ולומר חמישה שקלים (ולא חמישה שקל) - לפי מה שירשנו מן המקורות ולפי מה שנחשב תקין". מ-11 ואילך השימוש אכן מעורב כפי שנכתב במדור.
גדיש מבקשת להוסיף פסקה שנכתבה במכתבה המקורי: "רוביק, אני חוזרת ופונה אליך בבקשה להיזהר מקביעות נחרצות של תקינות ותקניות. דווקא מפני שקולך נשמע ודווקא מפני שאתה מאמין בהתפתחות החופשית של השפה - מוטב שלא תיגרר לפסיקות מה נכון ומה לא נכון. לשיטתך, תיאור המציאות הלשונית ומתן מידע (מבוסס) די בהם, ושהציבור ינהג כפי שינהג".
אדם ומגדר
ציון בודאי, יועץ זוגיות ומשפחה וחבר הנהלת התנועה לשוויון ולשלום בין המינים, כותב: "למרות הכתוב בבראשית: 'זכר ונקבה בראם, ויברך אותם, ויקרא את שמם אדם ביום היבראם', נתעוררה מחלוקת לשונית פמיניסטית בתנועה לשוויון ולשלום בין המינים. אחרי שכבר עברנו את משוכת המונח 'מגדר' בשלום ובתחושת שוויון, אנו מעלים בקשה בפני הקוראים הנאמנים של 'הזירה הלשונית' ליצור מונח חלופי למילה 'אדם'. התנועה שלנו עמלה בימים אלה בטיוט מגילת היסוד והחזון של התנועה. והנה מפריע לנו ש 'אדם' (לפי תפישתנו) הוא בעיקר שמו של אדם הראשון במקביל לשם 'חוה'.
לשון 'אדם' לאישה אינה נראית לנו תואמת את מהפכת השוויון, המהפכה הגדולה ביותר של האנושות בדור הזה, כלשונו של ישעיהו ליבוביץ'. קיימת גם שאלה בצורת הריבוי (בני אדם). כך גם לגבי 'בת אנוש' או 'בן אנוש' או 'אנוש': כל אחד מהמונחים הוא חד מיני בצורה כזו או אחרת. נותר לבקש מקוראים חדי רגישות חברתית לסייע לנו בהצעות ל'הזירה הלשונית'. אנו תרים אחר מונח חדיש וקליט כדוגמת 'מגדר'".
דיסקון וחמורון
אורי פז כותב: "יש לי השגות בנוגע למילה החדשה 'דיסקון' (הזירה הלשונית, 10.5). נקודת המוצא של ה-disc on key הוא הכונן הקשיח (hard disk), ולא התקליטור (cd). השם דיסקון אינו מעורר השראה מיוחדת, והוא עדיין מושתת על מילה לועזית. לדעתי אם כבר הולכים בכיוון אז עדיף 'קשיחון', 'הקשיח', או 'הקשוח'. חברי הטוב צביקה ארן קורא למכשיר פשוט Donkey. מסתבר שגם חמורים יכולים להיות חכמים, קטנים ויעילים".
ותיקון חשוב: פרופ' משה קווה, שהעניק את פרס "שומר ציון" לוויליאם סאפייר ("שפה משותפת", סופשבוע 24.6.05), הוא, כמובן, נשיא אוניברסיטת בר אילן.
ruvik@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
