דבר אחר שצורם במונח אדם או אנוש, הוא שזה נאמר כגוף שלישי, כשפלוני מזהה את אומוני על ידי שם התואר אדם, למרות שגם הוא אדם.
כדי לשבר את האוזן: בקבוצה של פולנים בלבד, אין מקום שמישהו מהם יאמר על אחר ''הפולני הזה'', משום שבכך הוא כאילו מייחס את התואר ''פולני'' זאת רק לאותו אחר, אך הרי גם הוא פולני.
כך לגבי אדם, מכיוון שכולנו בני אדם, וזה התואר שאנו מכונים בו, אז זה בלתי מתקבל שמישהו (שהוא אדם) יכנה מישהו אחר כך, שכביכול שהוא לא כזה.
בדוגמא שהובאה, 'זכר ונקבה בראם, ויברך אותם, ויקרא את שמם אדם ביום היבראם', הדברים נאמרו ע''י מה שמזוהה על ידי ישות אחרת, ולכן זה לגטימי ש''אדם'' עבורו זה הוא כגוף שלישי.
אפשר גם לשאול איך המשורר בתהילים אומר: ''מה אדם ותדעהו, בן אנוש ותחשבהו'', שהרי משום שהוא גם ''אדם'' אז היה צריך לומר: מה אנו כבני אדם שתדענו, בני אנוש שתחשבנו ?
אלא שצריך להסביר זאת על דרך המליצה, שלמשורר יש לגיטימיות לשים את עצמו לפעמים כביכול כישות אחרת.
אומנם גם בלשון יום יום מדברים בלשון כזאת, שאומרים למשל ''אדם'' זה כך וכך. לטעמי צריך להסביר זאת גם כלשון מליצה שנהפכה לסלנג.
או שאומרים זאת מלכתחילה כמליצה בלי מרגישים בכך.
נודה לתגובה.