 |
 |
|
|
|
|
| טלי אלמי על הקשר בין בישול עלי גפן, גדר ההפרדה וישראליות |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
טלי אלמי
5/6/2005 2:06 |
|
|
|
|
|
|
|
בוקר אחד הלכתי לשוק. בדוכן צדדי ראיתי עלי גפן טריים. אל תקני, חשבתי לעצמי, מתי יהיה לך זמן לגלגל אותם, בסוף הם יירקבו במקרר ותרגישי רע. כמובן שקניתי.
קוראים לי טלי, ובין היתר אני מדריכה סיורים לגדר ההפרדה. "בואו לראות ולדבר על זה", כתוב בהזמנה לסיורים, "סדרת סיורים קצרים לאורך גדר ההפרדה המכוונת לכל מי שרוצה לראות, להכיר ולנהל שיחה גלויה על כל היבטי הגדר".
לדעתי יש לפחות שלושה נרטיבים לגדר ההפרדה, סיפורים שמעצבים אותה ומתעצבים על-ידה. הסיפור הביטחוני שכולנו מכירים היטב; סיפור הסבל והעוול שנגרם לפלשתינים הניזוקים מהגדר - החולים שנותרו ללא אפשרות להגיע לבית החולים, התלמידים שנותקו מבתי הספר ומהאוניברסיטאות, החקלאים שלא יכולים לעבד את אדמתם, המשפחות שנקרעו ועוד. על הסיפור
הזה שמענו קצת, אבל מנסים לגרש אותו הצידה, להדחיק. קשה לחשוב עליו הרבה.
הסיפור השלישי הוא הסיפור של הגדר ככלי פוליטי. כמעצבת מציאות גיאוגרפי וכאמצעי נוסף של שליטה. זהו סיפור הגדר שלא עוברת על הקו הירוק, שמותירה את ההתנחלויות בצידה הישראלי יחד עם האדמות של הכפר הסמוך; הגדר שמספחת אדמות על תושביהם תוך גדיעת מקור חייהם מתוך ידיעה שלא יוכלו להמשיך כך זמן רב; גדר שמנתקת את ירושלים מרמאללה והופכת את הגדה לשרשרת מובלעות מבודדות. בסיורים אנחנו מנסים לספר קצת יותר מהסיפורים הפחות ידועים, ולעורר מחשבה ביחס לקשרי הגומלין שבניהם.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מצעד הזוי ומשעשע
|
|
|
 |
|
|
|
כמה ימים לאחר ביקורי בשוק יצאנו אני ומדריכה נוספת. לסיור הכנה באבו-דיס. הייתי טרודה במחשבות איך להמחיש את הסיפורים שברצוני לספר.
האם להסביר שאותו ג'יפ של מג"ב, שמסמל עבור ישראלים רבים תחושה של ביטחון, מהווה מחסום ארעי וכל האנשים שעומדים לידו כרגע מעוכבים כדרך שיגרה בדרכם מפה לשם? האם לעצור ליד נקודת תצפית בה רואים עד כמה מעלה-אדומים צמודה לאדמות אל-עזריה, עליהן היא בוודאי תורחב בקרוב? האם לספר על כל הכבישים העוקפים, שנבנים ללא הרף ומעצבים מחדש במחוך של בטון ומלט את הגדה?
בשכונת אל-עזריה, לקראת נקודת המעבר בחומה, עצרו אותנו שתי נשים פלשתיניות. הן בדיוק ירדו ממונית בתחנתה הסופית לפני החומה, עשר דקות הליכה מצידה השני של החומה. לידן היו מונחות מספר חבילות גדולות של עלי גפן. עזרנו להן לעטות את החבילות על ראשן, אולם נשארה חבילה אחת בינונית. לקחתי אותה ויצאנו לדרך. מצעד הזוי ומשעשע של שתי נשים פלשתיניות עם חבילות על ראשיהן ושתי ישראליות, שאחת נושאת בידיה חבילת עלי גפן.
הגענו למעבר - כמה אבנים גבוהות שמובילות לקיר צר וגבוה - ממנו קופצים בצד השני. פרקנו את החבילות, טיפסנו, מושיטות יד עוזרת פה ושם, העמסנו שוב והמשכנו ללכת. לאחר כמה דקות הצלחתי להסביר שהאוטו שלי חונה למעלה, שאביא אותו ואקפיץ אותן למחוז חפצן.
מפגש כזה ממחיש יותר מאלף סיורים, שלושה נרטיבים וניתוחים פוליטיים, מהי החומה, למה היא גורמת, ועד כמה היא בלתי נסבלת. כמה שרירותיות מקופלת בחייהן של שתי נשים מבוגרות, בגיל של אימא שלי, שצריכות להיסחב עם חבילות עצומות של עלי גפן, לטפס, לקפוץ, להזיע, להתחמק מג'יפים, וכל זה בשביל קצת להתפרנס.
בערב, כשחזרתי הביתה לאחר יום ארוך, היו לי המון דברים לעשות. במקום לעשות אותם נכנסתי למטבח, קצצתי בצל וטיגנתי אותו בשמן זית. הוספתי צנוברים ואורז שטוף. פוררתי נענע מיובשת וחתכתי פנימה משמש. הוצאתי את עלי הגפן מהמקרר, חלטתי אותם במים רותחים, העברתי למסננת והתיישבתי לגלגל.
זה סוג העבודות שלא ניתן לעשות מהר, עבודות של נשים שדורשות זמן ואינן יעילות. הרבה זמן לא הרגשתי כל-כך שלווה, כל-כך שלמה עם עצמי. אישה, ישראלית, יהודיה, בת למדינה כובשת, אשכנזיה, סטודנטית, אקטיביסטית, שחיה במזרח התיכון ואוהבת לבשל.
הכותבת היא סטודנטית ללימודי מגדר ופעילה נגד הכיבוש.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על "קול העם"
|
|
|
|
|
|
|
רוצים שטור אישי שלכם יתפרסם באתר? קחו את המקלדת ליד ותתחילו לכתוב. את הטור שלחו אלינו בדואר האלקטרוני.
שימו לב, לאתר יעלו טורים שאורכם אינו עולה על 300 מילה, ובכפוף לשיקולי מערכת החדשות של NRG מעריב. ציינו את שמכם המלא, וכמה מילים על עצמכם. אל תשכחו לצרף תמונה.
הכתובת למשלוח טורים: ithink@maariv.co.il
לפרטים נוספים הקליקו כאן.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
