ראשי > חדשות > כתבה

החלטה בלתי נמנעת ד"ר רונה שוז ועורך דין בנימין שמואלי סבורים שממד הזמן הכריע   ד''ר רונה שוז ועו''ד בנימין שמואלי 21/4/2005  12:14 הורה שחתם על מסמך שלפיו הוא מוסר את ילד לאימוץ ומתחרט על צעדו זה, יכול לבקש מבית-המשפט לחזור בו מן ההסכמה עד למתן צו האימוץ. בית-המשפט לא ייעתר לבקשתו אלא אם מתקיימות נסיבות מיוחדות לטובת הילד, כאלה המצריכות לדעת בית-המשפט חזרתו להורה הביולוגי. בפועל, ברוב רובם של המקרים בית-המשפט לא נענה לבקשות מעין אלה. עם זאת, יש לציין כי בפרשת תינוק המריבה, בית-המשפט לא דן בבקשת האם הביולוגית לחזור בה מהסכמתה, אלא דווקא בבקשת האב הביולוגי. האב טען כי כלל לא ידע על לידת התינוק, ולפיכך ביקש לבטל את ההכרזה על הילד כבר-אימוץ, הכרזה שניתנה על בסיס נתון שהאב אינו ידוע ולכן היתה מספיקה לכאורה רק חתימת האם על מסמך המוותר למעשה על הילד. האב ביקש, כעת, לבטל את ההכרזה, מכיוון שהיה בסופו של דבר צורך גם בהסכמתו ובחתימתו והוא לא מסכים. בית-המשפט המחוזי בתל-אביב הכריע לטובת ההורים הביולוגיים, וקבע כי יש להחזיר את הילד להוריו הביולוגיים וכי ניתן לבטל את ההכרזה, משום שבסיס ההכרזה מוטעה משנודע בדיעבד מי האב וכי טובת הילד דורשת החזרתו להורים הביולוגיים. קביעה זו מבוססת על העובדה שהאב המאמץ חולה במחלת כליות ויש סיכוי שלא יאריך ימים (שבע שנים לפי ההערכה הרפואית). החלטה זו מביאה בחשבון במיוחד את זכויות ההורים הביולוגיים ואת טובת הילד, כפי שראה אותה בית-המשפט המחוזי בדעת הרוב. השופטת סביונה רוטלוי, ששימשה עד לאחרונה כיו"ר הוועדה לקידום זכויות הילד בחקיקה הישראלית, היתה במיעוט בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי והיא סברה כי יש להותיר את הילד אצל הוריו המאמצים, במיוחד לאור חלוף הזמן מן האימוץ – מדובר בלמעלה משנה ולא בימים או בחודשים, והילד כבר מתקרב לגיל שנתיים, גיל המתחיל להיות קריטי מבחינת ניתוקו מהוריו. לכאורה תוצאה זו עולה יותר עם זכויות הילד וטובתו ובוודאי גם עם זכויות ההורים המאמצים. יש לציין גם כי קשה להביא בחשבון, כפי שעשתה דעת הרוב לכאורה לטובתו של הילד, מחלה כזו של האב המאמץ, שהרי כרגע הוא מתפקד, ואין מי שיתקע כף לידינו שחיי הילד יהיו פחות טובים גם במשפחה חד-הורית, או יותר טובים במשפחה הביולוגית עם שני הורים, שכרגע אמנם חיים ביחד אך נכון להולדת התינוק לא היו בקשר כלל. לכן השופטת רוטלוי הדגישה שהנזק מיתמות הילד בגיל צעיר יכול להיות מינורי לעומת ניתוק הילד מהוריו הנוכחיים-המאמצים והעברתו כעת להורים אחרים לגמרי. הכרעה בין אינטרסים בית-המשפט העליון, בדעת רוב של שישה שופטים מתוך שבעה, הפך את החלטת בית-המשפט המחוזי והחליט להותיר את הילד אצל הוריו המאמצים. כאמור, החלטה זו עולה לכאורה בקנה אחד עם זכויות הילד וטובתו יותר מאשר החלטת דעת הרוב של בית-המשפט המחוזי. עם זאת, קיימת בעיה קשה בכל הנוגע להתייחסות למקרה תינוק המריבה. בראייתו של המרכז לזכויות הילד והמשפחה במכללת "שערי משפט", זכויות הילד אמנם אינן חזות הכל, ויש זכויות גם להורה וגם למשפחה כגוף נפרד, אך למעשה יש להכפיף את שאר זכויות בני המשפחה לזכויות הילד העומדות מעל לכל. לצורך הבחינה אם להותיר את הילד אצל הוריו המאמצים או להחזירו להוריו הביולוגיים ,נדרשת הכרעה קשה בין אינטרסים שונים של הורים ביולוגיים מול מאמצים, כשבתווך, וזה הדבר החשוב ביותר, זכויות הילד וטובתו. אין בפסיקה מבחנים מוחלטים לשאלה מהי טובת הילד, ודעותיהם השונות של השופטים הנכבדים בערכאות השונות רק מוכיחה את הדילמה במציאת האיזון הנכון, בין האינטרסים והבעיות שעלו במקרה קשה זה ושעולות גם במקרים אחרים. בהתייחסות למקרה הנדון, יש רגליים לטענת האב הביולוגי, שכן באמת העובדה שהוא לא היה מיודע בכך שיש לו תינוק בכלל, ובוודאי שלא היה מיודע בהחלטה למסרו לאימוץ, ולפיכך לא חתם על ההסכמה והילד הוכרז בר-אימוץ ללא הסכמתו, מקימה טענה חזקה. יש להניח גם שטענת האב הביולוגי הייתה לגיטימית ומתקבלת ברוב רובם של המקרים, לפחות אם לא נוגדת את טובת הילד, שהרי סוף סוף ההכרזה על הילד כבר-אימוץ לא נשענה על כל הנתונים הנצרכים לעניין, ולו לפי מה שנודע בדיעבד. אך הנתון הקריטי בענייננו הוא חלוף הזמן, שהוא גורם מלאכותי-חיצוני שאולי ניתן היה למנוע אותו, אך כעת הוא נתון קיים. דהיינו, אם הבקשה הייתה נדונה בערכאות השונות, סמוך להגשת הבקשה ובעוד התינוק בן חודשים ספורים. זכות הילד לגדול אצל ההורים הביולוגיים הייתה מצדיקה החזרת הילד לאב הביולוגי, אלא אם הייתה מתקיימת עילה אחרת להכריז עליו כבר-אימוץ. מכיוון שחלפו כמעט שנתיים מאז הבקשה הראשונית לערכאה הראשונה (בית-המשפט לענייני משפחה) ועד להכרעת הערכאה השלישית היום, נראה כי החלטת בית-המשפט העליון בנסיבות אלה נכונה יותר מזו של בית-המשפט המחוזי ולו למען טובתו של הילד. היא נכונה לאו דווקא, כאמור, מבחינה מהותית, אלא היא יותר בבחינת בלתי נמנעת בנסיבות של חלוף הזמן. בעייתיות מבחן טובת הילד מקרה זה מדגים היטב את בעייתיות מבחן טובת הילד שאינו חד-משמעי ואינו מסייע תמיד בבחינת השיקולים הנוגדים – כאן האפשרות שהאב המאמץ ימות מול הניתוק מההורים המאמצים. למעשה גם ניתוק מיידי מההורים המאמצים עלול להשפיע לרעה מיידית בהיבט הפסיכולוגי על הילד, אך גם ניתוק מההורים הביולוגיים יכול להשפיע עליו לרעה בהמשך חייו. מבחן זה בעייתי במיוחד במקרים הגבוליים שבהם יש לנבא את ההשפעה החיובית ביותר על הילד מבין אופציות חלופיות. המקרה מדגים גם את היחס הבעייתי בין זכויות הצדדים השונים בתא המשפחתי, ובמקרה זה למעשה בשני תאים משפחתיים, שהילד, כמו במשפט שלמה, נקרע בין שניהם. קשה במשפט בכלל, ובמקרים כאלה בפרט, להגיע לצדק אמיתי. יש לציין כי הוגשו הצעות חוק שביקשו לקצר את התקופה שבה יכול לחזור הורה ביולוגי מהסכמתו לאימוץ. הצעות אלה נכונות בבסיסן, שכן הן עולות בקנה אחד עם זכויות הילד וטובתו, ומתחשבות גם בזכויותיהם של ההורים המאמצים שאין לשחק ברגשותיהם. יש צורך בוודאות וביציבות חברתית ומשפטית, ואם הילד נמסר לאימוץ כדין אין לשנות את ההכרזה עליו כבר-אימוץ אלא במקרים מסוימים ביותר, כגון אלה שבהם התברר תוך זמן קצוב כי העובדות השתנו, או לא היו ידועות כהווייתן מלכתחילה, או מקרים שבהם הורה שהסכים התחרט תוך זמן קצר ממסירת הילד להורים המאמצים. הצעת חוק שהגיש חבר הכנסת (כיום השר) מתן וילנאי עולה בקנה אחד עם גישה זו, והדבר עולה בקנה אחד גם עם זכות הילד העקרונית והטבעית לגדול אצל ההורים הביולוגיים והן עם זכויות ההורים הללו. כמו כן יש להקפיד שההכרעה המשפטית, עם כל קשיותה, תיעשה תוך זמן קצר. ד"ר רונה שוז ועו"ד בנימין שמואלי הם מנהלים משותפים של המרכז לזכויות הילד והמשפחה במכללת שערי משפט בהוד השרון שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה הוסף תגובה    עבור לפורום כתוב לעורך

בארכיוןgoogle.com   שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה הוסף תגובה  עבור לפורום כתוב לעורך הנתון הקריטי בענייננו הוא חלוף הזמן, שהוא גורם מלאכותי-חיצוני שאולי ניתן היה למנוע אותו, אך כעת הוא נתון קיים. דהיינו, אם הבקשה הייתה נדונה בערכאות השונות סמוך להגשת הבקשה ובעוד התינוק בן חודשים ספורים. זכות הילד לגדול אצל ההורים הביולוגיים היתה מצדיקה החזרת הילד לאב הביולוגי, אלא אם היתה מתקיימת עילה אחרת להכריז עליו כבר-אימוץ