 |
 |
|
|
|
|
| חנה אייזנמן קוראת לימין להפסיק את ההבלגה על רדיפות השמאל |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
חנה אייזנמן
18/4/2005 11:27 |
|
|
|
|
|
|
|
מצאתי בתיקשורת מתכון למניעת מלחמת אחים, כדלהלן:
א. יש להוציא את צה"ל מן המאבק. צה"ל הוא שלנו. צה"ל הוא הילדים שלנו. צה"ל הוא בשר מבשרנו.
ב. אף חייל לא יסרב פקודה. ההיסטוריה היא שתשפוט את נותני הפקודה.
ג. איש לא ירים את ידו על צה"ל. לא ניקוב צמיגים, לא יריקות, לא קללות. פשוט לשבת בבתים ושחיילי צה"ל הממושמעים יוציאו את האנשים על כפיים מבתיהם.
ד. המאבק בהתנתקות ייעשה אך ורק על ידי מרי אזרחי בלתי אלים. המטרה לא צריכה להיות ניצחון על צה"ל, אלא נצחון במאבק על נפש האומה.
שופט כל הארץ הוא הקב"ה, לא ההיסטוריה. להיסטוריה המשוכתבת תוך כדי היווצרותה אין הכלים לשפוט את עצמה. וגם לו יכלה ההיסטוריה לשפוט, הרי איננה יכולה לגזור את דינם של נותני הפקודות ומבצעיהן. אז מה יועיל כאן משפט ההיסטוריה? כיצד יחזיר לנו משפט ההיסטוריה את ארצנו, בבת עינינו?!
מציע
המתכון נותן הכשר לסיוע לביצוע פשע נגד העם היהודי, ומצפה לעמוד רק למשפט ההיסטוריה. הוא טועה מאד! נשגב מבינתי איך הוא נוטל על עצמו אחריות עצומה כזו, להורות לחיילים לבצע מעשה הנוגד כל נורמה יהודית וכלל אנושית! למה מתכוון מציע המתכון, באמרו – "להוציא את צה"ל מן המאבק"? להפקיר את בנינו לשגרת השימוש שעושה בהם השמאל במאבקו על השליטה בנשמת האומה ובגופה ובכלל השליטה ב"צה"ל שלנו"?
אליהו גולומב, ממנהיגי ההגנה, קבע בזמנו: "לא חשוב הדבר אם אנו נירה את הכדור הראשון במלחמת אחים, מנגנון התעמולה הוא בידינו, ואנו נכוון את כותב ההיסטוריה. תמיד תהיו אתם המתחילים במלחמת האחים" ("הסיזון – צייד אחים", יהודה לפידות). מה שאומר גולומב הוא – לנו אין שום בעיה לירות את הכדור הראשון. וגם אין לנו שום בעיה לשקר ולהטיל את האחריות עליכם.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
דה-לגיטימציה תמידית
|
|
|
 |
|
|
|
מנגנון התעמולה עדיין בידיהם, אבל, גרוע מכך, הם כבר אינם צריכים להתאמץ. כי מלאכתם של ה"צדיקים" האלה נעשית בידי אחרים. לפני ימים לא רבים ירה חייל "צה"ל שלנו", ברובהו, בעת פינוי מאחז ביצהר. כלומר, היריה ה"ראשונה" בכלי נשק חם, במלחמת ה"הינתקות" (אם נתעלם מכל הירי בנשק שהוענק לשכירי החרב הערבים, כולל הרשיון להשתמש בהם, ע"י מהרסינו ומחריבינו מבית), כבר נורתה. אבל זה לא נחשב. למה? כי, כאמור, ההיסטוריה משוכתבת תוך כדי עשייתה. לכולם נוח לשכוח את היריה הזו, כי אם נתייחס אליה, ישתנו סדרי העולם הישראלי – תהיה התייחסות לאמת, ובזה העם היושב בציון כבר מזמן אינו מורגל, כבר מימי ה"סזון", שהירי ב"אלטלנה" נחשב לשיאם.
כשעמי אילון מדבר על הצורך ביותר מאלטלנה אחת, הוא אינו מתכוון לירי הנקודתי ב"מתנחלים", פשע מלחמה ופשע נגד האנושות בפני עצמם, אלא למכלול ההסתה, התרת הדם ושפיכתו, כזריקת דחף לטראומת ה"תותח הקדוש", כדי שהשפעתה המחליאה לא תתפוגג לה.
פרופ' אהוד שפרינצק הבהיר (במאמר "אלטלנה – הרהורים פוליטיים מקץ שלושים שנה"): "...בעיני המרכיב הדומיננטי של ההנהגה היישובית – אנשי תנועת העבודה – לא היתה לאצ"ל אף פעם זכות קיום. המושגים 'פרישה' ו'פורשים' קיפלו בתוכם תמיד, גם לפני הכרזת המדינה, עמדה נחרצת של דה-לגיטימציה. מאז סוף שנות השלושים היה הארגון הצבאי הלאומי, שיצא נגד ה'הבלגה', תופעה חורגת וחסרת זכות קיום. הוא היה בנה האופרטיבי של תנועה פשיסטית בלתי-לגיטימית, המאיימת, דרך קבע, על ההגמוניה הצודקת של 'הציונות העובדת'. רק על הרקע הזה אפשר להבין, למשל, את הקלות היחסית שבה נתקבל 'הסזון הגדול'...".
יעקב מרידור, ממנהיגי האצ"ל, מספר (בספרו "ארוכה הדרך לחירות"): "היה בתקופה ההיא לחץ גדול מצד אנשי השורה על המפקד (בגין)... האנשים דרשו תגובה לחטיפות ולעינויים בידי ה'הגנה', ואולם המפקד הבין כי תגובה כזו פירושה – מלחמת אחים, והרי לזאת השתוקקו הבריטים. הארגון פרסם ברבים את עמדתו והכריז על אי-תגובה על הפרובוקציות של ה'הגנה'. ואולם דבר זה רק הגדיל את חוצפת החוטפים. הם ידעו מראש כי אינם עתידים להיתקל בשום התנגדות ותגובה... הכלל הנקוט בידיהם הוא, כי כל אשר הם עושים – טוב וצודק הוא, וכל הממרה את פיהם – פורש הוא...".
לא די שהשיטה לא השתנתה, אלא היא השתכללה ומשתכללת והולכת. ההסטוריה עדיין משוכתבת, ועל כן אין סיכוי שהיא תשפוט כהלכה את בן גוריון ואת מורשתו האלימה. גם ב"משפט" שערכה הטלויזיה הישראלית לבן גוריון בסדרה "הנאשם מת מזמן" הוא יצא זכאי, הודות לעדות שקר חצופה – שיכתוב ההיסטוריה בעדותם של מאיר פעיל ויגאל עילם (הכוונת כותבי היהסטוריה, כבר אמרנו?)! ועדיין מתייחסים לזכותו של השמאל להילחם בעם היהודי כאל המעשה הטבעי והלגיטימי ביותר. יתר על כן, השמאל הוא המזכיר לשבח את בגין וממליץ לנו ללכת בדרכו הכנועה והטובה. כל אחד והאדמו"ר שלו. הם ימשיכו במורשת בן גוריון, אנו נדבק במורשת בגין, ובא לציון חורבן!
אסור לדחות עוד את ההתנגדות ליחסי הגומלין בין שתי המורשות האלה, לקורלציה המושלמת והנוחה כל כך ביניהן! אנו חייבים לדבוק במורשת המכבים ולנצח בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו. איפה המכב"י? מדוע נחבא קול הקריאה - מי לה' אלי -?
חנה אייזנמן גדלה בכפר חסידים, בוגרת סמינר ממ"ד למו"ג בחיפה, מורה בעפולה ובבן דור. גמלאית שירות המדינה שבראש מעייניה נכדיה ואחריהם ולמענם המאבק למען העם והארץ
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על "קול העם"
|
|
|
|
|
|
|
רוצים שטור אישי שלכם יתפרסם באתר? קחו את המקלדת ליד ותתחילו לכתוב. את הטור שלחו אלינו בדואר האלקטרוני.
שימו לב, לאתר יעלו טורים שאורכם אינו עולה על 300 מילה, ובכפוף לשיקולי מערכת החדשות של NRG מעריב.
ציינו את שמכם המלא, וכמה מילים על עצמכם. אל תשכחו לצרף תמונה.
הכתובת למשלוח טורים:
ithink@maariv.co.il
לפרטים נוספים הקליקו כאן.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
