 |
/images/archive/gallery/274/762.jpg עדי ערמון.
צילום: ארכיון  |
|
|
|
|
|
|
| עדי ערמון חושב שאין מקום למצעד גאווה בי-ם, שמצויה עמוק בחשכת ימי הביניים |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הניסיון למנוע את מצעד הגאווה הבינלאומי בירושלים נובע ממניעים גזעניים, אפלים ופוליטיים מצד גורמי ימין קיצוני, ולכן, יש לדחות את יוזמתם, ולתמוך מתוך שפיות ואנושיות בקיום המצעד.
יחד עם זאת, יש לשאול את השאלה - האם ירושלים יכולה ומוכנה בשלב זה לקבל מצעד מסוג זה. התשובה המצערת היא שלילית. ירושלים מצויה עמוק בתוך ימי הביניים החשוכים. היא אינה עיר סובלנית. במקום שתהיה עיר של שיתוף פעולה והידברות בין הזרמים החברתיים, האתניים והדתיים שבתוכה, היא עיר שמתקיימת על שנאה וגועל מן האחר - שנאה בין חילונים לחרדים, בין יהודים לערבים, בין אשכנזים למזרחים ובין עולים חדשים לותיקים.
לכן, קיום מצעד הגאווה הבינלאומי בירושלים דומה להחלטה לקיים את המשחקים האולימפיים הקרובים בארץ. מדינת ישראל, שאינה יכולה לקחת אחריות על בניית גשר יציב במכבייה, אינה יכולה להתחיל לחשוב על אולימפיאדה. כמו האולימפיאדה, גם קיום המצעד בירושלים רחוק מאתנו עוד שנות דור.
בעיר שהתרבות הפוליטית שלה היא אלימה ומבוססת על בורות, בעיר בה התבונה נדחקת לטובת רגשות שבטיים סגורים אין לקפוץ כמה שלבים אל המאה ה-21. שיח דמוקרטי של חופש, שוויון, וסובלנות אינו קיים עדיין באוצר המילים הירושלמי. לכן, יש לפעול תחילה לבניית תשתית תרבותית שונה בעיר. כזו שמקבלת את האחר ללא הבדל דת, גזע או מין. כאשר בני אלון וחבריו יתביישו בדעותיהם החשוכות והחברה בישראל תדע להוקיע אותם מכל וכל, אז אולי יהיה ניתן לקיים בירושלים מצעד זה או אחר.
קפיצת מדרגה אל עבר ניסיון לקיים מצעד גאווה בינלאומי מתעלם מן התרבות הפוליטית של העיר ולכן, איננו מקדם את רעיון החופש אלא מעצים את האנטגוניזם בקרב עיר אשר נמצאת בממד זמן אחר, רחוק ופרימיטיבי.
עדי ערמון, בן 25, סטודנט לתואר שני בחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
